בס"ד
במפד"ל מיהרו לשמוח ולחגוג. ההסכם עם שינוי, השיב להם את הסומק ללחיים.
"זה לא ממש נורא שפגענו בגסות בכל היקר והקדוש ליהדות.
אין חשיבות לעובדה, ששרון לא נתן כל הבטחה בדבר שמירה על ארץ ישראל".
הלגיטימציה לשינוי, מפלגת השואה, גם היא הרי עניין זניח.
העיקר אצל אפי איתם וחבריו, הכיסאות. הצגת הישג הכיסאות בראש חוצות מאפיינת את המפד"ל שעניין זה הפך אצלה ערך יחיד. בעקבותיה יזחלו ראשי האיחוד הלאומי, כבני אלון וחבריו קורצו מחומר דומה. נזכור שזו מפלגה ששבה לכיסאותיה החמימים של משלת אין אונים בטרם מלאו שבעה לרצח מנהיגם, רחבעם זאבי - גנדי הי"ד, עדות על אופייה וערכיה.
שרון מחכך ידיים!
יחד עם ממשלה של 69 חכי"ם, הוא יוכל במשך חצי שנה, לפגוע בקודשי ישראל. ובעוד חצי שנה, הכל ישתנה; המלחמה בעירק תסתיים ואז יפנה שרון לפרוע את חוב המדינה הפלשתינית לאמריקנים, חוב שהוא חלק מקווי היסוד של הממשלה בדמות מעשים המסתתרים מאחורי הכותרות הכאילו חסרות תוכן של 'נאום הרצליה', 'ויתורים כואבים' וכד'. הקמת מדינת הטרור, תהיה כבר יותר מסתם הבטחת בחירות (ופתי מי שלא מאמין).
אז יתעוררו 'ידידנו מימין', לעזוב את הממשלה, ובמקום המפד"ל והאיחוד הלאומי שיפרשו, נקבל את מיצנע והחרדים. מצנע יצטרף, כי שרון בעצם ימלא תנאי ההצטרפות שהוא הכתיב לו בעת המו"מ הקואליציוני שהתרחש בעצם ימים אלו. והחרדים; הם לא יחושו כל מחויבות אלינו, כמו שהמפד"ל לא חשה כל מחויבות אליהם, בעת שאצה רצה לה לממשלת שרון, תוך ויתור על הדברים שיקרים לציבור בוחריהם, כמו גם לחלק גדול מהציבור שלנו.
דרכו של שרון במירוץ מתווה בוש, תהיה פתוחה מתמיד. לא נוכל לבוא בדרישות או טענות לחרדים הנבגדים, על שבוגדים הם בארץ ישראל. השלומיאליות וקוצר הראות של המפד"ל והאיחוד הלאומי, יהלמו בנו במלוא העוצמה.
כשרבין זכה בבחירות 92', הצטרפה ש"ס לממשלתו, כי היא ראתה את המפד"ל מנסה להצטרף לממשלה על חשבונה. הסוף כיום ידוע - הסכמי אוסלו.
הבעיטה בשותפים הטבעיים מביאה להישגים מלאי כופתאות בטווח הקצר. את מחיר הבגידה בהם נשלם כולנו, וספק אם אי פעם נוכל לתקנו.
כך, בלי משים, ובעבור הישגים חסרי משמעות, הפך הימין, לראש גשר בטוח למדינת הטרור, שעוד תכה ותיגבה מאתנו מחיר יקר.
