מינויו המפתיע של צחי הנגבי, לשר לביטחון הפנים הביא מיד וכצפוי, גל ביקורת של מומחים ועיתונאים לגבי כשירותו לתפקיד.
במיוחד הדגישו המבקרים מהאקדמיה מהעתונות ועמותות צדק למיניהן, כי הנגבי נחקר בעבר במספר פרשיות, שעלו לכותרות ועכשיו יהיה ממונה על אותם חוקרים וקידומם, דברים שלא מסתדרים עם שלטון תקין.
מכל הפרסומים המפורטים על חקירות הנגבי, שכחו כמובן להזכיר, את ההרשעות בבתי משפט שפסלו אותו לכהן בתפקיד, לכן, אולי כדאי בהזדמנות נדירה זו, לרענן את יסודות המשפט הפלילי והציבורי, כדי שגם אזרחים אחרים שנחקרו ותיקם נסגר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ושלוחיו, יבינו שכל עוד לא הורשעו על-ידי בית משפט מוסמך, ששלל מהם את האפשרות למלא תפקידים ציבוריים, הם זכאים וראויים לכל תפקיד.
יתירה מזאת, גם אלה שהורשעו - אך לא נקבע לגביהם שבעבירות יש "משום קלון" - גם הם יכולים להמשיך בחייהם ובתפקידיהם בעיריות במועצות ובחברה ללא חשש, ויש רבים כאלה.
העובדה, שמשטרת ישראל הממונה על החקירות ממליצה, בניגוד למקובל ולהוראות היועץ המשפטי לממשלה, לצרף חוות דעת לתיקים ובהם המלצות להעמידו לדין, כפי שעשתה גם בפרשת "דרך צלחה" במקרה של הנגבי, כאשר רב המלצותיה לא מתקבלות - אינה אומרת כלום למבקרים.
כשהיתה פרשת חקירת הנגבי בעיצומה, כתבתי והתראיינתי בכלי התקשורת, בהכירי את עיקרי העובדות שבפרשה, שהתיק יסגר ולא יגיע למשפט.
צדקתי, גם בפרשת נתניהו, בתיק "בר-און-חברון" ובתיק המתנות למרות המלצות המשטרה והנה הסיפור חוזר על עצמו. כדאי להזכיר את המקרים של הנחקרים שזוכו ואחרים שתיקיהם נסגרו - שהמשיכו בתפקידיהם הממלכתיים כגון: רפאל איתן שזוכה והמשיך בתפקיד שר, אולמרט שזוכה והיה לר' עיר ולאחר שר בכיר, מאיר שטרית שזוכה והיה לשר משפטים - הממונה על שלטון החוק ומינוי שופטים וקידומם כולל אלה ששפטו אותו. בנימין נתניהו ובראשם אריאל שרון - שועדת כהן עשתה לו עוול הסטורי ואילו הציבור תיקן זאת על-ידי בחירתו לראשות ממשלת ישראל בשתי קדנציות רצופות.
כלומר: זכאי זה טוב וכשר ואילו נחקר שתיקו נסגר - הוא פסול ומינוי לא ראוי - האמנם?
אגב אורחה, צחי הנגבי היה בעברו גם שר משפטים על כל הסמכויות הנלוות על בתי המשפט והשופטים - ומהדים בקרב קהיליית עורכי הדין והשופטים - עשה מלאכה נאמנה. שנית שר לביטחון פנים אומנם ממונה על המשטרה ומאשר קידום קצינים בכירים - אך יכולתו להתערב בחקירות ולהשפיע - אינה קיימת ותפקיד ציבורי רגיש מעין זה - המצוי בביקורת ובעין הצבוריות הישראלית - תוך מעקב מתמיד של העתונות - היא בלתי ניתנת לביצוע.
ולכל מי שחזקת החפות יקרה לו, ולעקרון שכל אדם זכאי עד שלא יוכח ההיפך. נושא המושרש היטב בחוקה האמריקנית ובמשפט האמריקני - הנני מפנה לספורו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט מיכה לינדנשטראוס - שחקר את הסוגיה בארץ ובארה"ב והוציא מתחת ידיו ספר רב ערך בנושא - ממנו עולה ש"חזקת החפות" - עדיין לא חלחלה מספיק עמוק למשפט הישראלי - וראויה שעה אחת קודם.
_______________
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה משך תקופה ארוכה סגן פרקליט מחוז, ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות לשעבר.
