שינוי - הבועה שהתפוצצה

רק חודש עבר מאז שפרסמתי רשימה ושמה - כשתתפוצץ הבועה. כתבתי שם (ראו קישור, המאמר הקודם): "שינוי, שלא מוכנים לחגיגה הפרזיטית (זהו שימוש מקורב בטרמינולוגיות שלהם) של השתמטות החרדים משרות בצה"ל ומההקצבות המופרזות לחרדים, מוכנים לשבת בקואליציה עם גדולי המשתמטים וגדולי שואבי התקציבים במדינה, וגם הותיקים שבהם. איך זה מסתדר? מנעמי השלטון. מנעמי השלטון אינם דווקא חומריים, וברור לי שלא ההיבט החומרי הוא הקורץ לנבחרת האשכנזית (ברובה המכריע) - אליטיסטית של שינוי, שנראו מגיחים כל אחד ואחת מבתיהם ביום הבחירות במכוניות פאר, מתוך חניות רחבות ידיים. כל חליפות הורסצ'ה של דובר ש"ס המלוקק וכל החדרים שיוסיפו בכירי ש"ס לדירותיהם המפוארות, לא יגרמו למחיקון לעבוד - הם כנראה לא בצבע הנכון, וצבע ואידיאולוגיה אצל ה"היידרים" של במאה ה-21', חד הם. אז... אגודת ישראל כן, ש"ס לא". עבר לו רק חודש, והגענו לשעת השין - השעה הגדולה של שינוי לפרוט למעשים את הצהרותיהם בתשדירי הבחירות. המעשה הראשון שלהם כחברים בקבינט, הוא להצביע "כן" על החוק המגדיל בפועל את ימי המילואים של אותו מיעוט נבחר (10%), שעוד עושה מילואים במדינה הזו. אותו מיעוט נבחר שחלקים גדולים ממנו אגב זוכים - מאותו הבל פה לא מצוחצח במיוחד - ללא מעט כינויי גנאי על עמדותיהם הלא ימניות. ההצהרות הבומבסטיות, שמעתה יתחלק נטל ההגנה על גבולותינו בין יותר אזרחים, הפכו למטבע פוליטי שחוק שיישאר עמוק בקופת דן-חסכן של שינוי, לשימושם בתשדירי הבחירות הבאות. אם הם יממשו הבטחות - איזה סלוגן ישאר להם לקמפיין העתידי במדינה שיש בה בחירות כל שנתיים? התרוץ הרופף של שינוי להפרת הבטחתם לבוחרים, הוא שלא ניתן לתקן את המצב במהירות ויש לחשוב על הטווח הארוך ועל גיוס בני 18 לצה"ל כדי לחסוך ימי מילואים בעתיד. העובדה שרק 10% מאזרחי המדינה נושאים בנטל המילואים בכלל, ורק 3% כמילואימניקים קרביים, עלולה לקלקל לשינוי את שורת ההנמקות. אז הם ממש לא מתייחסים זה - רק מנפנפים כל הזמן בחוק טל, בבחינת החוגר המתהלל במה שעוד לא פיתח. חוק טל, להזכירכם, מאפשר לבחורי ישיבה לא להתגייס לצה"ל. הייתי שמחה יותר לחוק חלופי שיחייב כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל לעשות שרות לאומי כלשהו - צבא או אחר - חוק שיפטור גם את הבעיה הגוברת של טיפול קלגסי של צה"ל בסרבני השרות בשטחים. אבל זה לא פופולרי ולא אלקטורלי, זה סתם נכון. ושינוי היא מפלגה של קופירייטינג, לא של מהות. יש בהם משהו לא מחייב ומזכיר לעייפה התנהלות של סנגורים בבית משפט - הם דוחים את הקץ. או שהסוס ימות, או שהפריץ ימות, או שעם ישראל יהיה סנילי כתמיד, ולא יתבע מהם לעמוד בהבטחותיהם. סנגורים, אמרתי? ציין את זה השבוע ח"כ יוסף פריצקי בראיון טלויזיוני, איזכור ציני מאוד, בבחינת: "אני יודע מה הבטחנו, אנחנו הרי מפלגה של עורכי דין". אותו פריצקי גם התנפל השבוע בחדשות ערוץ 2, בשצף קצף מפתיע, על קצין מילואים בן 25, סטודנט שחייו הפרטיים ולימודיו נפגעים קשות מעומס בלתי הגיוני של ימי מילואים. עומס, שנופל רק על הקבוצה הקטנה שהצביעה שינוי, בתקווה לשינוי שכנראה לא יבוא מהם. ניכר היה בשיחה (המתלהמת והמתנשאת מצידו של פריצקי), ששינוי איבדו קול אחד באותו שידור. סנונית ראשונה שתבשר אולי על שובה של התבונה למצביעים? וזה לא נגמר במילואים, כי מה שהיה זה מה שיהיה, ולשינוי יש שתי הבטחות מרכזיות (שהן, בעצם, כל המצע המדולדל שלהם) להפר. לא יסודיים כמותם יפסחו על הסעיף השני. אז יש לנו ממשלה עם שינוי כבר דקותיים והגיע תור ההצבעה בנושא הרבנים הראשיים. הם, שנושאים על דגלם את המחאה החריפה והאימתנית ביותר נגד ההגמוניה הדתית על חיינו, והכספים שנשאבים למערכות הדתיות במקום להיות מוחזרים לשכבות הביניים, הצביעו נגד איחוד משרות הרבנים הראשיים למשרה אחת. מפתיע? אותי לא. נכון, הם מסכימים שזה בניגוד להצהרותיהם. באותו נימוק מתעתע שנימקו בו את הצבעתם בכנסת הקודמת בעד התקציב המזרים כספים לחרדים ולהתנחלויות, הם משתמשים עכשיו. ספין לולייני כפול של עורכי דין, אמרנו כבר? ומה הם אומרים? שה"אחריות" מנווטת אותם לחשוב לטווח ארוך ו"לא למהר מידי" לשנות את תקנת השעה בנוגע לרבנים. לא נעלמה מהם המלצת הרב הראשי הספרדי היוצא, בקשי דורון, לאחד את המשרדים והמשרות. לא נעלמה מהם התמיכה הציבורית הרחבה ברב ראשי אחד לישראל. אבל לא נעלמה מהם כנראה גם הסתירה המהותית שיש לאיחוד כזה מול האג'נדה הסמויה-אך-בולטת, האשכנזית מאוד של שינוי. איך, איך נשמר את השד העדתי מבעבע אם נאחד את משרות הרבנים? השד המבעבע הוא אלקטוראלי יותר מאשר שלווה, שלום והרמוניה בין כולנו. אני רוצה להזכיר לנו לרגע, שההצבעה ה"אחראית" של שינוי תקפה כעת למשך 10 שנים. במונחים של נצח פוליטי - השינוי לא יהיה בזמננו וגם לא בזמנה של שינוי. או, משינוי לא יבוא שינוי. הבועה התפוצצה ויצא ממנה מיץ עכור, שמי שטרח לחשוב מעבר להתלהמות הפופוליסטית של לשנוא דתיים ושמאלנים, יכול היה להבין בנקל עוד באירוע ההצבעה בעד התקציב השערורייתי האחרון, זה שדופק את שכבות הביניים עד הסוף וששינוי הצביעו בעדו מטעמי "אחריות לאומית". אז מה קורה כאן לנגד עינינו המפלבלות? מי שלא הבינ/ה, אני ממליצה בחום על הסרט "שיקגו". אנחנו עדיין לא אמריקה, אבל בפרלמנט הישראלי יושב גם יושב בילי פלין כחול לבן ומלהטט בכישוריו המניפולטיביים באופן שמזכה אותו בעיני באוסקר של האוסקרים, אותו ואת תלמידיו לסיעה.