דן מרגלית כתב ב"מעריב" (07.03.03) כביכול גם בשמי - "כולנו אחראים" - בלי לקבל את הסכמתי, ובידיעה ברורה שאינני שותף לאחריותו ולדעתו. מרגלית טוען שכתב מאות מאמרים בזכות הגדר.
דליה יאירי וחברותיה בתקשורת "הממלכתית" נתנו במה נרחבת למצדדי הגדר, וכמעט לא אפשרו למתנגדיה להביע את נימוקיהם. כל פיגוע בתחומי "הקו הירוק" משמש עילה לראיין שוב את אנשי "מחנה הגדר", כדי שיטיפו למען "עגל הזהב התורן", בבחינת "אלה אלוהיך ישראל".
ברצוני להבהיר שאינני נמנה על "כולנו אחראים" של מרגלית. אינני אחראי להירצחם של מאות קורבנות מלחמת אוסלו בתוך "הקו הירוק". אינני נמנה על "כולנו ידענו כי גדר הפרדה תציל כמעט 100 אחוז מהנרצחים בפיגועי התאבדות ובירי" בתוך קו זה. כתבתי מאמרים כנגדה, ובמיוחד כנגד התוואי שלה. אכן, היא נבנית מתוך גרירת רגליים, על-ידי מי שיודעים כי אין היא פתרון, אבל נכנעים ללחצים דמגוגיים ופופוליסטיים להקים גדר פוליטית ארוכה ויקרה על "הקו הירוק" במקום גדר ביטחונית קצרה יותר, זולה יותר ויעילה יותר סביב מוקדי הטרור.
"הקו הירוק" הוא נטול כל משמעות גיאוגרפית, דמוגרפית, או ביטחונית. הוא משקף בסך הכל את עמדותיהם של הצבאות המותשים בתום מלחמת השחרור, והחזיק מעמד 19 שנים בלבד, מחצית האחוז בלבד מתולדות עם ישראל. קידושו של הקו מהווה מדורת שבט פולחנית ופוליטית של מחנה הגדר, אבל לא פתרון לבעיות של ביטחון וטרור. מי שחפץ ביושר בגדר ביטחונית - ולא פוליטית - צריך להשאיר בידי צה"ל את קביעת התוואי המתאים מבחינה צבאית וטופוגרפית להשגת ביטחון מרבי. מי שנצמד לקו הנ"ל אינו יכול לטעון שמניעיו ביטחוניים.
לא ברור ההיגיון בגידור קורבנות הטרור במקום מחולליו. אם השב"כ מזהה כי ג'נין, למשל, היא מוקד להכנת מטענים ולהכשרת מחבלים, כי אז יש לגדר אותה ולא את יעדיהם, עפולה ובית-שאן. כך גם לגבי קלקיליה, למשל, מול כפר-סבא. לעומת זאת, אם השב"כ אינו רואה ביריחו, למשל, מוקד טרור, אין לגדרה, אלא דווקא ראוי לתת לה תמריצים להתפתחותה.
גדר ביטחונית אמיתית, סביב מוקדי הטרור בלבד, היא קצרה יותר וזולה יותר, וגם מהירה יותר להקמה, בהשוואה ל-400 ק"מ של גדר בעלות של כ-2 מיליארד ש"ח, שהאוצר מחפש לצורכי קיצוץ הכרחי. הרמטכ"ל אמר שאם היה מקבל כסף זה היה משקיע אותו במקום אחר. חשבון זה אינו כולל את הכוחות הרבים שייאלצו לפעול לאורך הגדר ויהוו שם מטרות למחבלים. לא מיותר להזכיר כי אותם כוחות ייגרעו מן הפעילות החיונית בתוך מוקדי הטרור עצמם.
אנשי מחנה הגדר נוהגים להביא את הגדר סביב רצועת עזה לחיזוק נימוקיהם. לכן ראוי להזכיר כי גדר ניתנת לעקיפה - ונעקפת - מלמעלה (רקטות ומרגמות, או באמצעות סולמות), מלמטה (ע"ע המנהרות באזור רפיח), דרך הים, או ע"י חיתוך הגדר עצמה. ובנוסף, כ-60 ק"מ של גדר נשמרים ע"י למעלה מאוגדה בתוך הגדר. כמה אוגדות דרושות לאבטחת 400 ק"מ גדר סביב יהודה ושומרון?
ואם לא די בכך, מניין העוז לתת הגנה סוג ב' למאות אלפי היהודים שמחוץ לגדר, ולמעשה הפניית המחבלים אליהם, אלא אם כן מדובר בכוונה לגרום לבריחתם מבתיהם. ואמנם, יש בין כוהני הגדר גם כאלה האומרים בהגינות כי לגדר יש משמעות רק אם תהיה הפרדה חד-צדדית, כלומר אם יבוצע טרנספר של יהודי יש"ע.
אהוד ברק השתמש בסיסמה "הם שם, ואנחנו פה". טרנספר של יהודי יש"ע - אשר כמובן איננו מוסרי ואיננו מעשי - ייצור מצב של "הם שם, והם פה". האם לכך מתכוון מרגלית? אינני נמנה על "כולנו אחראים" שלו.
_________
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
