נובמבר 1986, אני בן 16 ועשרה חודשים, מכבי חיפה נגד הפועל באר שבע בקרית אליעזר. יום-יומיים לפני המשחק המאמן שלמה שרף אומר לי שאני פותח במקום ברוך ממן. ממן הוא אגדה במכבי חיפה, מגדולי השחקנים שלה בכל הזמנים ובוודאי בשנות ה-80'. הוא היה המנהיג בשתי אליפויות, וכמעט שלוש, אלמלא הגול בדקה ה-86 של גילי לנדאו. אנחנו עונה אחרי זה. אני שחקן נוער שמתאמן עם הבוגרים. סימנו אותי במכבי חיפה, כבשתי 35 שערים בעונה האחרונה שלי בנוער. אבל לעלות במקום ממן זה לא פשוט.
ליגת העל נפתחת וגם אנחנו מתחדשים - יש למה לחכות!
מאוד התרגשתי לפני המשחק, אבל גם במהלכו. לכן לא הייתי טוב. כל דבר שניסיתי לעשות לא הצליח. לאחר המשחק חזרתי לנוער לעוד תקופה לא קצרה, אולי כמה חודשים, אבל אחרי זה קיבלתי עוד הזדמנות. אותה כבר ניצלתי. כבשתי שער ובישלתי גול נוסף נגד בני יהודה. אני ממש לא מאשים את שרף שהוריד אותי לנוער לאחר ההופעה הראשונה והלא מוצלחת. אולי הייתי צעיר מדי.
שיחקתי 60 או 70 דקות במשחק הראשון שלי. את שער הניצחון כבש דניאל בריילובסקי. זאת הייתה חיפה שאחרי התקופה הגדולה. רוני רוזנטל ומשה סלקטר כבר עזבו, ציון מרילי בדיוק עמד לעזוב וגם זאהי ארמלי המשיך עוד שנה. אחר כך נוצר דור חדש. ניר קלינגר, אייל ברקוביץ', עופר מזרחי, אני. אבל כשהתבקשתי בפעם הראשונה לשחק בבוגרים כנראה שהמעמד היה קצת גדול עלי. הלחץ הזה לא עשה לי טוב. אבל זה בסדר לגמרי לא לשחק טוב במשחק הראשון. אני רואה את זה כמאמן כל הזמן. אני נותן לשחקנים צ'אנס לשחק לראשונה, ולפעמים הלחץ וחוסר ההיכרות מכריע אותם. אף אחד לא נשפט על פי משחק אחד. גם אם שחקן עולה מהנוער ומיד נותן משחק טוב, זה לא אומר שתהיה לו בהכרח המשך קריירה טוב. צריך לשמור על איזון בשני המקרים, לא לנפח כשמצליחים ולא לקטול כשנכשלים.
אני אוהב אצל שחקנים צעירים את הרעב והתשוקה למשחק. אלו תכונות שמאד קשה לשמר בגיל מאוחר יותר. לצעירים גם בדרך כלל יש כושר גופני לא רע ולכן העניין הוא בעיקר מנטאלי. צריך להראות להם שמאמינים בהם. גם שלמה שרף הראה שהוא מאמין בי, למרות שלאחר המשחק הראשון ירדתי לנוער. אבל עוד לא הייתי בן 17. אצלו תמיד שיחקו מי שטובים ולא השמות, לא עניין אותו שמות או כוכבים. שלמה נתן לי את הצ'אנס הראשון ולאחר מכן הוא ליווה אותי. גם לי מאוד חשוב ללוות שחקנים. אני נותן להם לשחק אם אני מאמין בהם. ואם אני מאמין בשחקן צעיר, אמשיך להאמין בו גם אם לא הולך בתחילה.
בכדורגל שלנו, לצערי, לעתים נדמה שלא מספיק מאמינים בכדורגלנים צעירים. לא מספיק נותנים להם להתקשות, להיכשל ולהתחשל. מיד הציפיות מהם גבוהות מדי, ועם כל הזרים והלחצים נותנים להם מעט מדי קרדיט. זה חבל. אני זוכר את החוויה שלי ומנסה ליישם את הלקחים שהפקתי ממנה כמאמן: להאמין בשחקן צעיר, גם אם המשחק הראשון שלו גרוע. וגם אם השני לא טוב. להאמין. כי אם אני לא מאמין בו, אז למה בכלל נתתי לו לשחק?
הביא לפרסום: יואב בורוביץ'