כותרת בעיתון הורגת

עדר צאן

ומילה מקדימה. כאדם חילוני אוכל לומר כי העליהום התקשורתי מעלה מחדש את המלחמה הפנימית בין הדתיים והחילוניים ואת סוגית החלוקה למחנות. החלוקה לעדר הימין, ולעדר השמאל, עדר המאמינים, ועדר דוחי האמונה. אני ואתה כבשים בעדר.

דין רודף?

והנה לאחרונה חזרו האשמות כאילו הרב אריאל תמך בדין רודף, ובתוכם מאמר שנכתב בידי עמי דור-און, כותב מעמיק ורציני בדרך כלל, שבאמירה מעורפלת המתחמקת מנגיעה ישירה בעובדות, יצר מראית עין לפחות של חיבור בין הרב אריאל ורצח רבין. ויש הבדל מהותי בין אמירה המועלית בידי עיתונאי קטן או פוליטיקאי מהזן הלא מכובד, למאמר שנכתב בידי אדם חושב, בעל רקורד מרשים. והשאלה עמי דור-און פשוטה, האם הרב התיר את רצח ראש הממשלה? כן או לא? פשוט. לא? והנה במאמרים המפורטים ו"המנומקים" כנגד הרב אריאל לא הובאו ציטוטים מדבריו המקוריים של הרב ולא בכדי, שהרי גם בלי לקרוא את הכתוב, יש להעריך שלו הרב היה אכן מתיר רצח ראש ממשלה, החברה הטובים בתקשורת הישראלית היו קורעים אותו לגזרים. מיד לאחר רצח ראש הממשלה בהמשך ישיר למסע הרדיפה נגד ראשי המחנה הדתי ובעצם נגד כל מה שמריח דת, העלה השר שיטרית ממפלגת העבודה טענה זאת שנפלה חיש קל. והנה לאחרונה לקראת בחירתו של הרב הראשי, זהבה גלאון ממרץ חזרה על העלילה. בהבל פה, וחבל שכותבים רציניים מצטרפים לטענה, גם אם במרומז. עמי דור-און טען בתכתובת שהוחלפה בינינו כי הוא מסתמך על ספרו של השר שיטרית שם הוא חוזר על טענתו המקורית, ואף מוסיף לה כי מאמרו של הרב אריאל הוחלף אח"כ במאמר המנסה להחליק על דבריו הראשוניים. ואני שאיני נימנה על חובשי הכיפות, מחזיק בידי את שני המאמרים, כדי לגלות האם כצעקתה ומגלה כי שני המאמרים זהים פרט לכותרת, ובשניהם הרב אומר את ההפך הגמור!. לא להאמין. וראוי לכל איש לקרוא את הכתוב ולא להבין הכיצד רב מכובד יכול להיות נתון לרצח אופי, בקלות יתרה, באמצעות מאמרים אז והיום המציגים את דבריו במהופך. הכן והלא, הטוב והרע, מתחלפים בתפקידם.

המאמר המקורי

אני מחזיק בידי את המאמר המקורי תחת הכותרת "האם ראש הממשלה רודף?" שפורסם בעיתון הצופה שנה לפני רצח ראש הממשלה. להלן ציטוטים המועתקים מהמאמר, ויוכל כל אחד לשפוט לעצמו[1]. במאמר, הרב אריאל עונה חד ונוקב לשאלה: "האם על ראש הממשלה, במהלכיו המדיניים חל דין רודף". תשובת הרב יעקב אריאל כוללת כמה חלקים. מבוא, גוף המאמר והסעיף המסכם. אביא את עיקרי דברי הרב בציטוט ישיר, מילה במילה. המבוא - עצם העלאת השאלה מזעזעת ומעלה צמרמורת... המצב הנורא בו חלק מהעם רואה עצמו נרדף ע"י חלקו האחר, מחייב את כולנו לחשבון נפש נוקב ולהדברות ישירה כדי למנוע מצב נורא של מלחמת אחרים. סעיף ה - ...הייתי קורא את הציבור כולו לזעוק, להפגין, לשבות, ולעשות הכול על מנת שעם ישראל יגיע להבנה בסיסית בתוכנו. בלי שלום פנימי לא ייכון שלום חיצוני. סעיף ו ...זוהי בעצם הטרגדיה הנוראה בה עם ישראל נתון, שבה כל אחד מתייחס אל חברו כאל "רודף"... שהיא תרדוף אותנו יותר מכל רודפנו מבחוץ. סעיף ז - [הסיום] יש רק תרופה אחת ויחידה לטרגדיה האיומה והיא: הידברות הדדית והסגת הסכמה הדדית. דברים של ממש הראוי להיות מוצגים בכל מקום כדוגמא ראויה לחיקוי. והנה כלאחר יד פוגעים באדם, וישנה גם המשפחה. ואני אומר שאנחנו כבני אנוש יכולים להרשות לעצמנו לגלות רגישות אנושית פשוטה. להיות אדם.

הכיפה שהתביישה

והנה העלילה כנגד הרב אריאל, וזיכויו של אבישי רביב מול המאסר שהוטל על מרגלית הר-שפי באותו עניין, מעלים מחדש את סוגיית המלחמה הפנימית שפרצה בכל עוז לאחר רצח רבין. רגעים מספר לאחר שאיתן הבר גילה כי רבין מת על שולחן הניתוחים, פרצו חגיגות השנאה. רצח רבין התגלה כאמתלה ראויה לרצח אופי חובק עולם. אנשי ימין, תימנים, וחובשי הכיפות הסרוגות. מחצית העם בישראל. מכר, סופר מהידועים והמכובדים בישראל הוריד בעקבות מסע הרדיפה בתקשורת הישראלית את הכיפה. הוא התבייש ביהדותו. כשמאלן מוצהר הוא לא הרשה לעצמו להיות מזוהה עם בעלי הכיפות "רוצחי רבין". והאיש הוגה דעות וכותב נפלא התבייש במסע הרדיפה, אך בו בזמן התבייש מחבריו מהשמאל בזהותו הדתית. וראוי לזכור את האווירה אז כנגד כל מה שייצג את הדת או את המחנה הלאומי. לא עברו דקות מרגע ההודעה על מותו של רבין וכבר נשלף הפלקט לעין המצלמות - "ביבי רוצח". כל כך היו זריזים בשנאה, נגדה הטיף הרב אריאל, עד שלא הספיקו להתאבל רגע על מותו של ראש המשלה וכבר נשלפו הפלקטים של השנאה. ולא הייתה שם בושה. עד היום לא ברור לי מתי הספיקו להכין את הפלקטים. ואח"כ נשלף בכיכר ציון הפלקט המפורסם של רבין במדי אס.אס. והטענה בכותרות העיתונים יצאה חוצץ כנגד ראשי המחנה הלאומי שעמדו שם בכיכר, ולא יצאו כנגדה.

רבין במדי אס.אס. על דף משרדי !!!

ואח"כ בועדת החקירה בראשותו של שמגר התגלה כי תמונת רבין במדי קלגס נאצי, מול בנימין נתניהו בכיכר ציון, הופצה ביד אבישי רביב סוכן השב"כ שהציג אותה בפני ניצן חן מהערוץ הראשון. שאח"כ עוד טרח ושאל את הכתב האם התמונה שודרה. תיאור מפורט של ההכפשה ניתן לקרוא בדפי החומר הגולמי של ועדת החקירה לבדיקת האחראים לכשל שהביא לרצח רבין. באותה סטנוגרמה מתגלה כי התמונה "הגדולה" לא הייתה אלא צילום משוכפל על דף משרדי רגיל, קטן, שגם ממרחק של מטרים ספורים קשה להבחין בפרטים, ובודאי לא ממקום עמידתם המרוחק של ראשי הימין. והנה התקשורת שחלקה יודעת את מה שאני יודע ממשיכה במריחת העלילה. ולמי שמתקשה להאמין כי מדובר בדף משרדי, יחזור ויצפה במימדי הדף ביחס לגודלה של כף היד האוחזת בו. והנה ביום השנה האחרון לרצח רבין, חזרה והוצגה התמונה של רבין במדי השנאה בכמה עיתונים, ולמרות המידע שנחשף זה מכבר, על תפקידו של סוכן השב"כ בהפצת התמונה. ואל תבלבל אותם עם עובדות.

רצח אופי למחצית העם

ויש לשאול למה הוחבאה תקופה ארוכה עובדת עמידתו של סוכן השב"כ מאחרי הפצת תמונת רבין? למה השב"כ שהבין את מלוא המשמעות בהעמקת התהום בין שני חלקי העם לא טרח לתקן את השקר? למה גורמים במשטרת ישראל (רס"ר סיידורף) ניסו למרוח את ועדת שמגר בטענה שניצן חן מדמיין? למה המידע על המימדים האמיתיים של תמונת רבין במדי אס.אס. הוסתרו מהציבור? למה חוזרת עד היום הטענה כאילו ראשי המחנה הלאומי ראו את תמונת רבין והתירו? למה במקום בו מרגלית הר-שפי יצאה חייבת בדין כאילו ידעה על כוונותיו של עמיר לרצח, אבישי רביב לעומתה מזוכה למרות מעורבותו היתרה בפעילותו של עמיר? (ראה את עדותה של מדריכת האולפנה שרה אליאש, ובנות האולפנה). למה רביב לא נשפט כלל על חלקו בהמרצת יגאל עמיר לרצח רבין, ולמרות העדויות? למה לא נחקרה ברצינות השאלה האם פעילותו של רביב בנושא מדי האס.אס. של רבין נעשתה על דעתו בלבד? מדוע המערכת המשפטית התעלמה מבקשת משפחת רבין לפתוח את החקירה מחדש (דליה למשל הציגה את הדרישה בתוכניתו של רזי ברקאי 'אחד על אחד', או בראיון בעיתון לאישה. אוזכר בנובמבר 99 בסדרת כתבות בעיתון הארץ)

תקשורת נאורה

למה במדינה דמוקרטית לכאורה מי שמעלה שאלות כבדות משקל מותקף נחרצות ע"י התקשורת הישראלית? מה מביא כמה מכלי התקשורת המרכזיים בישראל להלחם כנגד כל ביטוי של מחשבה חופשית? למה אדם צריך לחשוש להביע את ספקותיו ללא פחד? האם המטרה הפוליטית מקדשת את האמצעים? באיזה מדינה אנחנו חיים? האומנם פלורליסטית? האומנם נאורה?

לשים את האמת על השולחן

והגיע הגיע הזמן שהעומדים מאחרי עלילות הדם וחגיגות השנאה סביב רצח רבין יחשפו בערוותם לעולם. שהרי רק בודדים עמדו מאחורי העלילה ובודאי לא מחנה השמאל כולו. עד שלא ינוקה הפרק האפל, אליו נגררו חלקים מהעם שלא בטובתם, לא ניתן יהיה להשיב את השלום הפנימי, ואז על פי תשובתו של הרב אריאל לשאלת דין רודף גם לא את הסיכוי לשלום בכלל. שהרי ראשי הטרור הרואים את העם בחולשתו מתפתים להמשיך במלחמה. וללא שלום פנימי לא ייכון שלום חיצוני. פשוט. _____________ [1] [תמצית המאמר של הרב אריאל הופיעה גם במאמרם של מנחם רהט ושלומה צזנה (30.11.95)]