פרופסורים לכלכלה
יש הרבה מאד פרופסורים לכלכלה בארץ, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. ישנם כאלו שהם יועצים לארגונים כלכליים אדירים ויש כאלו שהם יועצים למדינות (שם בדרך כלל הכישלון הוא ודאי). כולנו מכירים כמה מיליונרים כבדים, שהתחילו מאפס, ללא השכלה פורמלית, אקדמית כלשהי, אך עם השכלה מאד רחבה ומעמיקה בעסקים, איך לעשות אותם ואיך להרוויח מהם. יש הרבה אקדמאים שחוקרים, מנתחים וכותבים מאמרים איך מיליונרים אלו עשו כסף. כן כנראה שיש הבדל גדול בין לכתוב מאמרים לבין לבצע מדיניות בתנאים כלכליים, פסיכולוגיים משתנים.
זה לא סוד שהרבה מוסדות אקדמיים בהם יש פקולטות לכלכה ומנהל עסקים נמצאות בגירעון חמור. נראה שהפרופסורים לכלכלה ומנהל עסקים לא הצליחו לעשות דבר בנושא. כנראה שיש פער גדול בין כתיבת מאמרים, קבלת פרסים לבין ניהול כלכלי/עסקי אמיתי.
אנו זקוקים אולי לאנשי עסקים שכבר "עשו לביתם" וכעת רוצים לעזור לנו בהתנדבות, ולא להיפך: קודם הולכים לפוליטיקה, בונים קשרים, ועם הפרישה אחרי 4-8 שנים מנצלים קשרים אלו "לעשות לביתם". האמון שלנו, האזרחים הפשוטים (אפ"ש) בפוליטיקאים הוא מאד נמוך. ואם מישהו יפתיע, אז זה יכול להיות רק לטובה. נכון אין כל ביטחון שאיש עסקים - מתנדב יצליח, יגאל הורביץ, איש עסקים גדול שנרתם להצלת המשק, לא הצליח, אבל מכישלון של אחד לא בונים תיאוריה. זאת יודע כל פרופסור. אך מכישלון מתמשך של 30 שנה, אפשר בהחלט להפיק לקחים ולהסיק מסקנות אקדמיות.
משק ציבורי
ראיתי כמו כולם, שבוודאי שכחו נוכח רצף המאורעות הרודף אותנו יום יום, שבאוגוסט 2002 כמה חודשים לפני הבחירות הייתה שביתה של עובדי המדינה. הם רצו העלאה בשכר. אתם שומעים טוב??? העלאה בשכר. אני עוד זוכר שממש לפני הבחירות נסגרה איזו עסקה עם עובדי חברת חשמל. אני עוד זוכר אפילו את דרישת רובי ריבלין לבטל (חד פעמי?) את תוספת היוקר לבכירים במגזר הציבורי. אתם רואים טוב?? החברה בכנסת רצו לחגוג בעוד כמה אחוזים, הטיטניק טובעת אך הם כבר קנו סירת הצלה ואוכלים מזאטים עם קוויאר וצופים באילו שקופצים אל מותם במים הקפואים.
כן לא נראה שניתן עוד לסמוך על אנשים אלו. לא בימין, לא בשמאל, לא במרכז ולא בצד. אך נראה לי שהבעיה היא לא באנשים אלא בשיטה, המאפשרת לצדיקים (באמת) עם רצון טוב וכנה (באמת) להפוך למושחתים, ומנותקים שבוע אחרי שהריחו את השררה ומנעמיה.
האוצר בעקבות הבנקים
מישהו אולי זוכר את המקרה של פקיד קטן בבנק גדול בניו-יורק, שעיגל את כל הפעולות של אלפי לקוחות לאורך שנים ואת העודף הכניס לחשבונו. הבחור גנב מעל 6 מליון דולר במיליוני פעולות ואף אחד מעשרות אלפי הלקוחות לא הרגיש. זוהי גאוניות ללא ספק. הבחור ברח בזמן לשווצריה וחי שם בעושר עד היום הזה.
בנקים בישראל עושים משהו דיי דומה. אולי לא הרבה אנשים יודעים, אך הבנקים מרוויחים לא מהלוואות כספים למיליונרים שבדרך כלל לא מחזירים, ראו גד זאבי ורפי פלד. הבנקים, חברי האפ"שים, מרוויחים מריבית עושק של מעל מיליון משקי בית. מישהו זוכר איך התחיל בארץ נושא משיכת היתר או אובר-דרפט?
הסחבקיה "שרצתה להיטיב עם העם" - זוכרים? בגין, ארידור, יבואני מכשירי החשמל והמכוניות, ופרופסור יקיר פלסנר הזכור לטוב? שימו לב: איפה שיש כישלון, יש פרופסור, או שאני טועה? (גם זה קורה).
איך אפשר לספק סחורה לעניים או "להיטיב עם העם"? בהקפה או באובר-דרפט. לאט לאט ראו הבנקים שזה העסק הטוב ביותר, והחלו ללחוץ על אנשים שנמצאים במשיכת יתר לקחת הלוואות בריבית של 4%. כי חיסכון זה דבר טוב, ולשלם על משיכת היתר 14% (אני כמובן לא מדייק במספרים והמספרים המוצגים פה הם הערכת חסר). אין שום בנק בעולם, חוץ מבנקים, "אפורים" שעושים עסקים כאלו נפלאים.
האוצר הולך בעקבות הבנקים
אפ"שים יקרים, ברוב העולם המערבי אין בכלל משיכת יתר ובוודאי לא בגובה של שלוש משכורות כמו פה. כל פעם שמנהל הבנק מזמין אתכם כדי להקטין את משיכת היתר בהלוואה, בוא לבנק, הסתכלו בצמחיה הטרופית היפה, ברצפות השיש, בחליפות ההדורות והיו גאים כי לכם יש חלק נכבד בזה.
גם סיפור כרטיסי האשראי הוא דומה. כרטיס הפלסטיק הקטן הופך אותנו ל"עשירים" גדולים. מאפשר לנו לקנות דברים שללא הכרטיס החביב היינו רק חולמים עליו. ידידי האפ"שים, אפשר גם אחרת. אם אתם לא אנשי עסקים בינלאומיים, שבאמת זקוקים להוציא כסף זר במקומות שונים אין לכם שום סיבה להחזיק בכרטיס האשראי. מי שאין לו את הסבלנות והחשק לעקוב אחרי כל הפעולות ולתכנן הוצאות עתידיות הנובעות מתשלומים דחויים שידע שמרמים אותו.
אשתי כמודל (אני? רק ממלא הוראות)
אשתי, כשרת האוצר של הבית, החליטה מזמן לא להשתמש בכרטיס אשראי. ותתפלאו, אנו חיים בהרמוניה מופלאה (סתם), מוציאים כמה שיש. נראה שזה ממש לא מסובך לנהל משק בית על גיליון אלקטרוני פשוט ולראות את התפלגות ההוצאות. יכולת שליטה במצב גדולה. נכון, יש תמיד אירועים בלתי מתוכננים, אך ממוצע שנתי גם אותם ניתן לקחת בחשבון.
מצאנו למשל שהוצאות האוכל גדולות, כי קנינו בחנות מכולת יקרה במקום במרכז קניות גדול ושוק. זהו חיסכון של מעל 1500 שקל. השתוללנו בסרטים. עכשיו אנו קונים קלטות, ולאירועים קונים עוגה בקונדיטוריה ועושים את המסיבה בבית. זה חיסכון של מאות שקלים. אם הבנות רוצות משהו שלא ניתן, אנו מסבירים להן שאין, או לחילופין מציעים דרך להשיג את המטרה יותר בזול. אנו מהווים דוגמה אישית. אנו משתפרים תוך כדי תנועה.
ניהול כספי של המדינה ודוגמה אישית
אנו לא הזוג היחידי בארץ שמכלכל את צעדיו הכספיים בזהירות, לא מאמין לבנקים ולממסד, לא מאמין שתהיה פנסיה כשנגיע לגיל ולא מאמין לביטוח לאומי. עובדת שגנבה רבע מיליארד שקל והסתדרות שרוקנה קופות פנסיה לא תורמים להגדלת הביטחון של אפ"שים כמונו.
שליטי ישראל (לא מנהיגים כי אין כאלו בינתיים) צריכים לנהל את "העסק" של מדינת ישראל כמו ניהול משק בית בגירעון: הילדים מחברת חשמל רוצים עוד? אומרים להם "מצטערים אין" אם המורים מוחים ושובתים צריך להגיד "אין פשוט אין". אם עובדי המדינה רוצים לשבות כדי להעלות את שכרם אומרים: "אין, פשוט אין".
כן, התמונה היא לא כל כך פשוטה. פקידי האוצר חותמים על הסכמי עבודה אך אין בכוונתם כלל לקיימם. במקום להגיד "פשוט אין" אומרים בסדר אך למעשה מתכוונים ל"פשוט אין".
אין בישראל פוליטיקאי שמוכן להיכנס לקרב חזיתי עם פקידות האוצר, על מנגנוני הגבייה המנופחים שלהם, שמפרנסים עשרות אלפי מובטלים סמויים, מזיקים.
תחזית עתידנית קודרת
שמעתי פעם עתידן, שהוא פשוט סוציאולוג, שמנתח תופעות חברתיות כלכליות ומשליך אותן לעתיד. הוא הסביר שבקרב אנשי המקצוע מקובל שבמדינות העולם המערבי צפויה אבטלה קבועה של כ-30%, וזאת בגלל הטכנולוגיה המאפשרת למעט אנשים לייצר מוצרים להרבה מאד אנשים. כך בענף המזון, הרכב, מוצרי חשמל ועוד. כלומר כל שבעה אנשים יעשו משע אלונקות עם שלוש אלונקות (כמעט 2 על 1), לאורך כל חייהם.
שימו לב: זה כבר לא קשור לדתיים או למשתמטים חילוניים, אלא תופעה חברתית במדינות המערב. איפה כל הפרופסורים והדוקטורים המכובדים? למה הם מחכים? שנגיע לגשר ואז הוא יתמוטט עם שבעה סוחבי האלונקה ושלושת האלונקות?