שמחת חג העצמאות השנה מופרעת על-ידי מפת הדרכים, המאיימת על עצמאותנו וריבונותנו. שאם עד לחצה עלינו ארצות הברית בלבד, עכשיו היא הפקירה את פילגשה לאינוס קבוצתי של אירופה, רוסיה והאו"ם, "הקוורטט".
מחשש לעצמאותנו התנגדו כמעט כל ממשלות ישראל למדינה פלשתינית בא"י המערבית, דרשו משא-ומתן ישיר והתנגדו לוועידות בינלאומיות. על כל זה וויתר שרון. הקוורטט יתערב בכל; תהיינה שתי וועידות בינלאומיות, בהן נהיה מבודדים לחלוטין.
גם הסמכות אם לכנס את הוועידות, ומתי לכנס - יצאה מידינו. ויהיה פיקוח זר. כבר מדברים על מאה פקחים בינלאומיים שירשמו רפורטים - לערבים על עבירות-טרור ולנו - על עבירות התנחלות. פצצה מול קרוון. והמפקחים הזרים ישפטו, מי אשם, ובמה. לא עוד נהיה עצמאיים להגיב, להעניש, לפעול. אנחנו הופכים להיות, מבחינת מעמדנו הבינלאומי - פסולי דין, "חרש, שוטה וקטן".
ועל כל אלה עוד הוסיף לנו בוש מתנה ליום העצמאות: הגשת מפת הדרכים לאישור מועצת הביטחון, כדי לעשותה לבלתי הפיכה ככל האפשר.
ההתיישבות היהודית בירושלים המזרחית, ביש”ע ובגולן תהיה גרועה מגטאות ימי הביניים, ששם התירו צמיחה לגובה, וכאן גם זה ייאסר, כדי למנוע את הגידול הטבעי. וזה התהליך: פירוק מאחזים, הקפאה ואח"כ עקירה לצורך יצירת רצף ריבוני פלשתיני.
התהליך הנפשי שהביא אותנו עד הלום, דומה מאד למה שקרה לנו בעבר במקומות אחרים: גם כאן, מי שרצה לדעת, היו לו די סימנים. עוד בדצמבר 1976, בראש מפלגת שלומציון הציע שרון מדינה פלשתינית במערב הירדן. אחר כך נתן לבגין את האור הירוק לקמפ דייוויד והרס את סיני וחבל ימית. חיים קוברסקי ז"ל, שניהל את השיחות האוטונומיה של בגין פרסם בעיתון, ושמואל תמיר ז"ל שהיה שר המשפטים, סיפר לי, שמי שוויתר בשיחות האלה הכי הרבה - היה שרון. אחר כך שרון התחרט בפומבי, וכולנו רצינו להאמין. עוד באפריל 2001, בראיון ב"הארץ" לארי שביט, הבטיח, ש"בשום פנים ואופן" לא יפנה יישובים. ובמיוחד לא את נצרים, שמצא בה "חשיבות אסטרטגית".
אבל אותה שעה הוא כבר שלח את בנו, עמרי, אל מוחמד רשיד ואל אבו מאזן - להציע להם מדינה פלשתינית זמנית על שטחי A ו-B + 10%, כלומר על מחצית שטח יהודה ושומרון.
הכל הופיע בעיתונים - אבל אנחנו לא רצינו לדעת.
במאי 2001 אמר יעקוב כץ (כצה"לי) מבית אל בערוץ 7: ראיתי איך שרון מנתק את עצמו מאנשי יש"'ע, איך הוא נכנס לדפוסי המחשבה של השמאל, מטיף לפשרות ולגמישות, איך אימץ לעצמו את גישתו של שמעון פרס. אבל אנחנו לא רצינו לשמוע. אחר כך קיבל שרון את תכניות מיצ'ל וטנט, ובתוכן את הקפאת כל ההתנחלויות. גם מזה התעלמנו. שמעון פרס התפאר, שלראשונה הוכנסה הקפאת ההתנחלות לתוך קווי היסוד של ממשלת האחדות, דבר שלא היה לו זכר בהסכמי אוסלו. אבל אנחנו לא הסקנו מסקנות.
ביולי 2001, כשעוד לא חלמו על מפת דרכים, כבר הציע עמרי שרון בשם אביו להציב כאן 10 פקחים של הסי.איי.איי. , רעיון שמקורו - יוסי ביילין! שמענו, קראנו - והתעלמנו.
שנה אחרי כן, ביולי 2002 כבר כותב העיתונאי שלום ירושלמי, ששרון מוכן לפנות עשרות התנחלויות וגם על ירושלים יש לו "רעיונות מועילים".
חודשיים אח"כ, בגלי צה"ל, מגלה שרון שהוא הוא שהציע לערב אנשי צבא ירדנים ומצרים במנגנוני הביטחון הפלשתינים. ועוד גילה, שתכנית פרס-אבו עלא היא בעצם התכנית שלו. ועדיין אנחנו לא הבנו מאומה.
בסוף 2002 שרון כבר מאמץ לו את השפה והסגנון של השמאל. הוא שואל: "מה נתניהו רוצה, לשבת בשטחים לנצח? לשלוט בשלושה וחצי מליון פלשתינים"? את משפחת דרור וויינברג ז'ל הוא מהלל: "הם - לא קיצונים". שואלים אותו : תפנה התנחלויות? והוא עונה: "גמרתי אומר לעשות כל מאמץ.. נשלם מחיר כבר, יהיו פתרונות כואבים".
בנאום הרצליה, הכלול היום בקווי היסוד של הממשלה, הוא מדבר על רצף ריבוני פלשתיני ורומז, שלשם כך יפונו יישובים. יישובים - לא מאחזים, כביכול "בלתי חוקיים".
אחר כך, שוב בראיון לארי שביט הוא כבר מוכן לדברים "מרחיקי לכת" ש"מכאיבים לכל יהודי", למשל - להיפרד מבית לחם, שילה ובית אל, ושביט שואל אותו - שוב - על נצרים והפעם התשובה הפוכה: הנושא עדין, "לא צריך להרבות לדבר עליו", והמבין יבין.
ושרון מסביר: "ההכרח הרציונלי התגבר על הרגש שלי. אני בן 75 וזה מה שאני צריך להשאיר אחרי".. "לא נשלוט בעם אחר"... "זו בעיה מוסרית", וגם - "בעיה כלכלית". כלומר - המשבר , העוני והאבטלה קשורים ב"כיבוש", מנטרה שמאלנית מובהקת. שביט שואל: תמיד דיברת על הסדרי בינים ארוכי טווח. לא, משיב שרון. אנחנו נגיע להסדר יותר מהר משחושבים.
היינו צריכים להבין ששרון הפך לראש "מחנה השלום" כבר מסגירת הר הבית ומחסימת קבר יוסף בפני יהודים. היום כבר יש יחידה בשם "סוס הלם" שהוקמה במשטרה לצורך עקירת יישובים, ובצה"ל מתקיימים משחקי מלחמה, שבהם שחקנים מקצועיים מגלמים מתנחלים וקצינים גבוהים לומדים על דגם של יישוב, איך מפנים ומגרשים.
לו חשבתי שהכל אבוד, הייתי שותק, שלא לקלקל את חגיגת יום העצמאות. אבל גם היום עוד ניתן לקום ולארגן התנגדות, לקומם על שרון חלק גדול מן הליכוד, להכין את המאחזים והיישובים למאבק וציבור גדול לעמוד כחומה מול תכניות ההרס והחורבן של שרון, להגן על עצמאותנו. מי ייתן ויום עצמאות זה יהיה לנו ליום של התפכחות.
