משהו מוזר קורה בימים אלה במדינה: שביתה רבת היקף שנערכה במשרדי הממשלה, רשויות מקומיות, נמלי הים והאוויר, ושורה ארוכה של גופים ציבוריים שאמורה היתה לסמל מאבק משותף של העובדים השכירים נגד תחיקה ביחסי העבודה ופגיעה בקרנות הפנסיה, מעוררת, בצדק, זעם רב בקרב הציבור הרחב.
המחאה הציבורית הגואה נגד השביתה אינה בגלל הפגיעה הקשה באיכות החיים בעידן של ערימות אשפה על כל צעד ושעל, ובגלל אי קבלת שירותים בסיסיים (בנקים, ביטוח לאומי, מס הכנסה, מכס, קבלת דברי דואר, נסיעה ברכבת, טיסה לחו"ל).
המחאה נובעת בעיקרה, מכך שפעם נוספת הוכח מעל לכל ספק, שיו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, שבוי בידיהם של ועדי העובדים הגדולים והחזקים במשק - שיושבים על הברז ומחליטים מתי לסגור. ועדים אלה, המייצגים את אוכלוסיות העובדים בעלי השכר הגבוה במשק, בהם עובדי הבנקים, חברת החשמל, מקורות עובדי הנמלים, אל על ועוד, נוהגים כמונופולים לכל דבר, שעל פיהם יישק כל דבר. והם מכתיבים להסתדרות כיצד לנהוג.
דוגמאות לא חסרות, בעיקר בתחום החזר כספים לקופותיהם של הועדים הגדולים. כך, למשל, בניגוד לכלל העובדים השכירים המאורגנים בהסתדרות שמשלמים מס ארגון חודשי בשיעור של 0.7 אחוז, מקבלים ועדי העובדים של הבנקים בחזרה 60 אחוז מהיקף המס.
יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, ביקש משעתו מראשי הוועדים של הבנקים לשמור את ההסדר הזה בסוד, מחשש שייחשף בפני הוועדים הקטנים.
גם עובדי התעשיה האוירית המבוטחים בקרן הפנסיה ההסתדרותית "מבטחים" אינם מקופחים. על-פי הסכם סודי, העבירה "מבטחים" סכומי עתק לארגון עובדי התעשיה האוירית כ"דמי ניהול".
בדיקה שנערכה באחרונה העלתה, כי במקומות עבודה גדולים מסוימים נעשו בידיעת ראשי ההסתדרות תרגילים פיננסיים שונים, כדי להגדיל את שעורי הפנסיה של עובדיהם בהשוואה לעובדים במקומות עבודה "רגילים" במשק.
כאשר עלתה על הפרק שאלה חוקית לגיטימית השעייתו של יו"ר ארגון עובדי חבקת החשמל, יורם אוברקוביץ, בעקבות כתב אישום פלילי על קבלת שוחד שהוגש נגדו, לא השמיעה ההסתדרות את קולה
מחשש להתעמת עם אוברקוביץ.
החיבור בין ההסתדרות לוועדים הגדולים, מבוסס על אינטרסים הדדיים גלויים וסמויים. לא במקרה הושיטו ועדים אלה ערב הבחירות האחרונות לכנסת סיוע חומרי וארגוני למפלגתו של עמיר פרץ - "עם אחד".
העובדה שהשביתה הנוכחית תפגע בכיסם של רבבות עובדים, ששכרם יקוצץ, אינה עומדת בראש דאגותיהם של פרץ וחבריו החזקים. גם לעובדה שההסתדרות נוהגת על-פי כללי התוכנית הכלכלית ומבקשת לפטר קבוצה גדולה של עובדים אין כנראה משמעות.
השביתה הסבה כבר נזקים כבדים למשק הישראלי בהיקף של מליארדי שקלים, ופגעה במאות מקומות עבודה בינוניים וקטנים , שנאלצו לפטר עובדים בגלל הירידה הדרסטית בייצור.
מומחים לכלכלה כבר קובעים, שיהיה צורך להכין תוכנית כלכלית חדשה די שתתקן את הפגיעה הקשה בתוכנית הכלכלית החדשה שטרם אושרה סופית ולא יצאה לדרך.
אבל אי אפשר להתעלם גם מאספקט אירוני שנולד בשביתה מיותרת זו.
עובדי הנמלים שסגרו בימים האחרונים את השערים הימיים של המדינה, והסבו נזקים כבדים לסחר הבינלאומי של ישראל, היו צריכים לראות גם הצד השני של המטבע: לפני כמה ימים פרסם משרד האוצר נתונים, שעל פיהם צברה קרן הפנסיה ההסתדרותית "נתיב", שבה חברים מבוטחים עובדי רשות הנמלים, הפסדים כספיים כבדים, וספק אם בעוד שנתיים תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עמיתיה ובכללם עובדי הנמלים. מי יודע, אולי גם עובדים במקומות עבודה אסטרטגיים אחרים יעמדו במוקדם או במאוחר במצב דומה. במקרה זה, אפילו בעל השפם העבות, עמיר פרץ, לא יוכל להושיע אותם.
