'התחמק מהאויב כשהוא חזק, הכה בו במקום ובזמן שהוא חלש' - עיקרון בסיסי זה של לוחמת גרילה יושם לאחרונה פעמיים בהצלחה נגד ארה"ב במלחמתה בטרור. באפגניסטן ב-11.2001 ובעירק ב-04.2003.
בשני המקרים חמקה ההנהגה מעימות צבאי עם ארה"ב ובחרה, כנראה בכוונת מכוון ובתכנון והכנה מראש, להעלם מהשטח. חלק גדול מדי מהנהגת אל-קאעידה באפגניסטן, כמו חלק משמעותי מהנהגת הבעת' בעירק וחלקים חשובים מהגרעין הלוחם פשוט 'התמוססו' אל תוך השטח והאוכלוסייה. אין לארה"ב מידע על גורלם ולהם יש סיכוי לחדש את המאבק או להמשיכו במקום, בזמן ובשיטה שתתאים לצרכיהם.
'התמוססות' הנהגת אל-קאעידה באפגניסטן ב-11.2001 הפכה את ההישג הצבאי של ארה"ב למהלומת סרק מבחינת המלחמה בטרור העולמי. למעשה לא חוללה מלחמת אפגניסטן את התפנית הצפויה במאבק בין ארה"ב לאל-קאעידה. ההצלחות והכישלונות במלחמה הזו הם פרי שיתוף פעולה בין מדינות שונות ומאמץ מודיעיני בין לאומי שלא קשור דווקא או בעיקר למלחמה באפגניסטן.
בעירק המצב עדיין נזיל והמהלך הצבאי האמריקני לא מיצה את עצמו אבל חלק מהתוצאות כבר ברורות:
א) המלחמה הייתה כנגד האויב הלא נכון - אם אכן מטרת המלחמה היתה 'למנוע הפצתו של נשק להשמדה המונית' ואולי גם 'למנוע זליגה של נשק כזה לידי ארגוני טרור' הרי, מסתבר, שהאיום מאירן וצפון קוריאה גדול במונים מהאיום העירקי הזניח.
ב) פגיעה באמינות - העובדות הנחשפות מדי יום שהמידע לגבי האיום העירקי היה מטעה, מעוות, שגוי, שטחי ופרשנות מחודשת למידע קיים, כפי שהצהיר מזכיר ההגנה של ארה"ב דונלד רמספלד בוועדת הקונגרס לפני כשבוע. הכל ביחד יקשה להבא מאד על ארה"ב לשכנע את הקהילייה הבין לאומית ואת אזרחיה היא בדבר האמת שבאיום האירני או הקוריאני והנחיצות לטפל בעוצמה ובנחרצות במקרים האלה.
ג) החולשה המודיעינית - מלחמות אפגניסטן ועירק הוכיחו שהמודיעין האמריקני הוא בעיה אמיתית בתהליך קבלת ההחלטות ולא נלמדו הלקחים הנכונים מפיגוע התאומים ב-9 לספטמבר 2001 בניו יורק, ארה"ב. זיהוי האויב והאיום בעירק היה שגוי והוביל למלחמה הלא נכונה. האסטרטגיה של ה'התמוססות' לא הוערכה כאפשרות מראש, ארה"ב כמעט חסרת אונים מולה ועדיין אין לה מענה.
יש חלל מודיעני סביב שחקני המפתח וגורמי הכוח במאבק. לא נפרצו דרכי התקשורת, לא נחשף ביטחון השדה, לא ידועות שיטות ההתחמקות. לא ברור מהיכן המימון ולא נמצאה שיטה להפריד בין ההונאה לאמת. ארה"ב לא נמצאת בבעיה עם אוסאמה בן-לאדן או סדאם חוסיין, הם ועוזריהם. ארה"ב נמצאת בבעיה אסטרטגית קשה עם מנגנוני המודיעין שלה עצמה.
ד) מאזן הכוח מול אירן - בעירק שבשליטת ארה"ב יש לאירן קלף נגדי רב עוצמה. אירן יכולה להצית את האוכלוסייה השיעית בעירק, רוב מוחלט של התושבים במדינה, ולגמול לארה"ב על מהלכיה נגד אירן בהקזת דם מתמשכת ומוגברת בעירק. דווקא המלחמה בעירק כבלה את ידי ארה"ב מטיפול נחרץ באיום האירני הכל כך מוחשי.
ה) ההרתעה הבין לאומית - ארה"ב יצאה למלחמה בעירק לבד ובהתעלם מהאו"ם ומחלק גדול ממדינות העולם במטרה להוכיח עוצמה ונחישות בלתי מתפשרת ומרתיעה במלחמתה בטרור העולמי. הסתבכות בעירק גורמת לארה"ב לשקול הקמת כוח בין לאומי לשמירת הסדר בעירק, אולי בחסות האו"ם, נשען בעיקרו על מדינות מוסלמיות.
כוח כזה וודאי יאלץ את ארה"ב להתחשב מחדש באו"מ ובמדינות המשתתפות ויגביל מאד את מרחב התמרון המדיני והנחישות של ארה"ב. בשוך ההלם הראשוני מעוצמתה של מכונת המלחמה האמריקנית, כפי שהופגנה בעירק, מבינות מדינות ערב שמהלומה צבאית אמריקאית על מדינה נוספת היא כמעט בלתי אפשרית מבחינה מדינית ולכן הן גם מתנהגות בהתאם.
ו) המחיר הכלכלי - אחת המטרות היותר מעומעמות של המלחמה היתה חידוש זרימת הנפט העירקי. זרימת הנפט העירקי לשוקי העולם הייתה מוזילה את מחירו בעולם, מזרזת את ההתפתחות הכלכלית, כמובן בראש ובראשונה של ארה"ב עצמה, ממנת את המאמץ הצבאי בעירק ומפחיתה את התלות של ארה"ב בסעודיה.
מכאן אפשר להניח שארה"ב הייתה גם יותר חופשית לדרוש מסעודיה שיתוף פעולה מהותי ולא מתחמק במלחמה בטרור. ההתנגדות העירקית כבר מקלקלת את התחשיב האמריקני. עלות החזקתו של צבא ארה"ב בעירק הגיע כדי 4 מיליארד דולר בחודש, פי שניים מהתחזיות. זרימת הנפט העירקי לשוקי העולם מפגרת בהרבה אחרי הציפיות. צבא ארה"ב הפך לחשדן כלפי האוכלוסייה האזרחית. הנכס, כרגע, הופך לנטל.
יתכן אמנם שהדברים ישתפרו, מחר אולי ילכד סדאם חוסיין, הנפט העירקי יזרום למערב בכמויות והמלחמה תתפתח לטובה מבחינת ארה"ב. למרות זאת היכולת של ארה"ב להתמקד באיום האמיתי עליה, תפוצת הנשק להשמדה המונית והטרור המוסלמי נפגעה. על אף ההצלחות הצבאיות ארה"ב לא מהלכת עוד אימים על עריצי המזה"ת. המהלך מרחיק הלכת וארוך הטווח לעיצוב מזרח תיכון חדש, פתוח, דמוקרטי ופחות עריץ השתבש מאד.
מסתבר שבאפגניסטן ובעירק מצאו תשובה לאמריקנים. ניתן לכנותה 'התמוססות' או העלמות. בינתיים אין לה בארה"ב מענה. ה'התמוססות' שומטת את השטיח לאט אבל בטוח מתחת לרגלי האמריקנים. יש לקוות שארה"ב תדע להתמודד עם הבעיה הלאומית שלה - המודיעין, ולמצוא אסטרטגיה נגדית מתאימה. זאת מפני שכישלון ארה"ב עלול להתפתח לבעיה קשה ביותר לישראל. אחרי הכל אנחנו חיים במזה"ת ולא ארה"ב.