"הטענות על זיהום המימי מפרץ חיפה מטעות"

מאות מתושבי הגליל המערבי וילדים תושבי האזור, בעיקר משבי ציון ומבוסתן הגליל, הפגינו בירושלים (24.7) נגד כוונת ולנת"ע (ועדה לתכנונים עתידיים עקרוניים), להמליץ על הקמת מפעל התפלה עם תחנת כוח, בשדות החקלאיים שצמודים לבתי שבי ציון, בשדות שבין שבי ציון לבין קיבוץ לוחמי הגטאות. המפגינים הביאו עמם את חוות דעתו של פרופ' רפי סמיט מהטכניון, אשר תוקף את הפסילה המלאה והגורפת של מי מפרץ חיפה, כמקור מים להתפלה. בעוד ההפגנה התקיימה בחוץ, ישבו בישיבת הולנת"ע ראש המועצה יהודה שביט, סגן ראש המועצה, אבי אובנטל, עו"ד רענן הר זהב, שמייצג את תושבי הגליל המערבי במאבקם וראשי מטה המאבק גליל מערבי. יהודה שביט תקף נתונים שהוצגו לוועדה. בין היתר הוצגו הליכי תכנון החורגים מהמקובל בנושאי תכנון ובניה. כמו-כן הושמעה ביקורת על טענת חברי הוועדה, כי מתוכנן לקום מחלף בסמוך לכביש 4, שממילא יגרום לרעש ויפריע לאיכות החיים באזור. שביט הדגיש את התנגדות המועצה לבניה על שטחים פתוחים שאינם אזורי תעשיה ואשר אינם צמודי דופן לתעשיה. המשתתפים בדיון ובהם חברי ועד הפעולה גליל מערבי נגד מפעל התפלה על שדות חקלאיים, הביאו עמם מכתב של פרופ' רפי סמיט מהטכניון, אשר תוקף את הטענות על זיהום במי המפרץ. המכתב הוגש גם לחברי וועדת ולנת"ע (ועדה לתוכניות עקרוניות), לצד חוות דעת משפטיות והנדסיות. מכתבו של פרופ' סמיט קובע בין היתר: "המכתבים (שהופנו לולנת"ע) שופכים "ים" של טיעונים לגבי זיהום מי הים במפרץ חיפה ועכו. ראשית, יש לציין כי בשעה שהמפרץ הנדון נמצא בין חיפה לעכו, הרי הוא די ארוך ופתוח ברובו לים. בעיות זיהום קיימות בנקודות ספציפיות כמו ליד נמל חיפה ובתוכו, בסביבה הקרובה לשפכי הקישון והנעמן וכן בסביבת החוף של עכו. באופן די מוזר, מתייחסים המכתבים לבדיקות שנעשו בנקודות הספציפיות הללו, ומנסים להשליך את הממצאים הללו אל כלל המרחב שרובו פתוח באזורים שבין הקריות ואזור התעשיה של נעמן. באזורים אלו ניתן למצוא אזורים פתוחים במרחק של קילומטר וחצי מהחוף או יותר שאין להם שום קשר עם התופעות המזעזעות הרשומות במכתבים אלו. אם אכן המים כל כך מזוהמים, כיצד מרשה משרד הבריאות לקיים כל כך הרבה חופי רחצה ציבוריים באזורים אלו? יש לדרוש מכותבת המכתבים לציין במדויק את מיקומם המדויק של האזורים המזוהמים, את רדיוס הזיהום ולהפסיק לדווח דיווחים שכל מטרתם להלך אימה על הציבור שאינו מבין. בנוסף, צריך כי יבואו ויגדירו, על סמך בדיקות מהימנות, היכן האזורים האסורים והיכן האזורים המותרים, לרחצה, לשיט, לדייג ולמקור מים נקיים על-פי הגדרת יצרני המים, להתפלה. בנוסף, מצוין שם שסביבת המוצא הימי של מפעלי המפרץ מזוהם בכל מיני מרעין בישין. אף אחד לא יעלה על דעתו לשאוב מים מסביבת המוצא של צינור זה, אלא במרחק של כמה קילומטרים ממנו. למרות שטיפולי הקדם מסלקים את המרחפים במים והממברנות מונעות את מעבר המלחים ובעיקר המתכות הכבדות ורוב המרכיבים שהוזכרו שם. אי-אפשר לזרוק כל כך הרבה "בוץ" בלי לתאר את רדיוס הקיימות של המרכיבים מסביבת הצינור. טיעון אחר אשר עולה במכתבים בצורה בלתי אחראית הוא טיעון כלפי רמת ההפרדה של הממברנות. במי הים התיכון יש כ-38,000 חלקים למיליון של מלחים שונים שעיקרם מלח בישול (המלח הקטן יותר מרוב המלחים במים). במי התוצר – מי השתייה, יש כ-100 חלקים למיליון. המשמעות היא דחיה, לא של 70-90 אחוזים אלא הרבה מעל 99.99%. זאת בגלל השימוש במערכת כפולה של ממברנות, על בסיס דרישות המדינה. אכן חומרים נדיפים נדחים קצת פחות, אבל לא כפי שכתוב במכתב. חומרים אלו כאמור נדיפים ובמרחק סביר ממוצא הצינור, במקום שייבחר, לא יזוהו במים. אני מציע לדחות את המכתבים על הסף ולחייב את כותביהם לציין את הנתונים הנכונים, את המקומות בהם נלקחו הדגימות, את הזמנים, את רדיוסי ההשפעה ואת רמות הזיהום במקומות אלו, כנהוג במסמכים מקצועיים, תוך ציטוט המקורות. פרופ' סמיט מדגיש בסיום מכתבו: "ברצוני לציין כי איני מקבל כל תמורה על כתיבת מסמך זה. בנוסף, איני מקבל שום טובת הנאה משום חברה או איגוד הקשורים לתהליכי התפלה וטיהור מים, או שום גורם בעל ענין בנושאי ההתפלה במדינת ישראל."