ביום ו' האחרון (8.8.03) ציינו עיתוני הערב - מעריב וידיעות אחרונות, קצת בטרם עת, את יום השנה ה-30' למלחמת יום הכיפורים.
במשך ימים רבים טרטרו לנו בראש, על החייל אשר הקליט את ערוצי הקשר ואת השיחות בבונקר הפיקוד - כמעט לכל אורך המלחמה.
בהגיע יום השישי המצופה, רצנו לדוכן הקרוב וקנינו את גיליון אחד העיתונים, על-מנת לראות ו"לשמוע" את הקלטות רשת הקשר. ואכן, החומר שנגלה לעינינו הוא חומר מאד מאד מעניין וחשוב, לדורות הבאים, לבני הדור ההוא, לקרובים של אלה שלא חזרו מהתופת, ולאה שחזרו ממנה פצועים, שבורים ורצוצים.
אישית, את רוב הדברים ידענו ממקור ראשון, כי גם אנו היינו שם, באותם ימים נוראים, באותם מקומות ועל אותה רשת קשר. אך לא את הכל שמענו (לא אז ולא היום).
לרגע קט, התמלא לבנו הערכה לשני העיתונים המפרסמים שניהם גם יחד אותו נושא, עם אותן הקלטות - שיתוף פעולה מפליא שלא היה מעולם במקומותינו.
בשבת ביקרנו אצל ידידים, במקרה פתחנו את העיתון האחר, ושם נגלה לנו להפתעתנו, שההקלטות של מעריב, אינן ההקלטות של ידיעות, וכי החייל שהקליט עבור מעריב אינו דומה כלל לחייל שהקליט עבור ידיעות. כל עיתון והחייל שלו - וכנראה כל חייל עם ההקלטות שלו והאמת שלו.
ידע כנראה האלוף גורודיש עד כמה גדול השסע בעם, ומינה מראש שני קשרים: האחד למאכלים חלביים והאחד לבשריים, אחד עבור מעריב והשני עבור ידיעות.
ואולי גם גורדיש היו שניים, ואולי הגורודיש של מעריב הוא לא גורודיש של ידיעות, ואולי גם אריק וברן וברלב ואפילו דיין - היו כפולים. מי יודע.
טרם חלפו 30 השנים מאותו יום כיפור נורא, מפרסמים העיתונים מידע ממלכתי אשר הוחזק בידיים פרטיות, על-ידי שני גורמים שונים, ורק לא על-ידי הגורם היחידי האחראי להן - מדינת ישראל.
במדיניות הפרסום הכושלת שלה, הופכת מדינת ישראל שני חיילים, יקרים וחשובים ככל שיהיו, לדוברי המדינה, למקורות המידע של צמרת הפיקוד העליון של הצבא - תוך שהמדינה משתלבת בטיפשות במשחק רייטינג מכוער, אשר משחקים שני אילי עיתונות.
ואם היה לנו ספק אם מדינת ישראל למדה משהו על אחריות ציבורית מאז אותה מלחמה, אזי עיתוני יום ו' האחרון מעידים שלא למדנו כלל, ואולי אפילו שכחנו כמה דברים שאז כבר ידענו.
