דייויד בקהאם לא היה עוד שחקן כדורגל. אפשר היה לאהוב אותו, לשנוא אותו ולחשוב שהוא אוברייטד - אבל לא ניתן היה להתעלם ממנו. היום (רביעי), המגה-סטאר ששיחק בחצי העונה האחרונה בפאריס סן ז'רמן, החליט בגיל 38 לתלות את הנעליים אחרי קריירה מפוארת. כן, מפוארת.
איך זה התחיל?
בקהאם עלה לראשונה לבוגרים של יונייטד בשנת 1993 וערך את הופעת הבכורה שלו במאי מול ברייטון בגביע הליגה. בשנותיו הראשונות, כשחקן צעיר בסגל עמוס הכוכבים של פרגוסון, הוא לא ממש מצא את עצמו והושאל לעונה אחת לפרסטון (94/5). לאחר עונה אחת הוא חזר ליונייטד, באקט שהיווה אולי את יריית הפתיחה לדור הזהב באולד טראפורד.
ב-1996 הוא התחיל לקבל מעמד של שחקן הרכב לאחר שכוכבים כפול אינס ומארק יוז עזבו. הוא אף קיבל את המספר המחייב 10 והיה אחד מהגורמים המשמעותיים לזכיה בדאבל. לאחר עוד אליפות ב-96/7, אחרי פרישת אריק קנטונה הוא גם "קיבל קידום" מבחינת הספרה ולבש את 7 המיתולוגי של יונייטד. הוא גם זומן לנבחרת אנגליה, אז חווה את הרגע הכואב והקשה ביותר בקריירה שלו.
במהלך המונדיאל ב-1998 הוא פגע, לכאורה, ללא כדור בדייגו סימאונה. מאמן אתלטיקו מדריד כיום נפל על הדשא ולימים הודה כי התחזה. זה ממש לא עזר ל'בקס', שראה את הכרטיס את הכרטיס האדום מקים מילטון נילסן וחזה מהצד בחבריו מפסידים בפנדלים. מאותו רגע, הוא הפך לאחת הדמויות הכי פחות אהובות בממלכה.
הכותרות בעיתונים זעקו "עשרה אריות וילד טיפש אחד", ובעוד שכמעט בכל מגרש שאליו הגיע הוא זכה לשריקות בוז. אלא שהוא, בדרכו, ענה על המגרש. עונת 98/99 היתה ללא ספק הטובה בחייו, בה הוא זכה בטרבל ההיסטורי עם יונייטד, תוך שהוא מגביה את שתי הקרנות שהפכו לשני השערים בגמר הזכור מול באיירן מינכן.
הוא המשיך להיות אחד מסמליה של יונייטד וגם זכה בעוד שתי אליפויות נוספות, אלא שהמשבר הגיע בעונת 2002/3. אחרי הפסד לארסנל בגביע התפתח ויכוח לוהט בין פרגי לבין בקהאם, בסיומו המאמן הזועם אף השליך נעל לעבר השחקן ופגע בגבה שלו. הכוכב נפצע ושמועות בדבר עזיבתו עפו לכל עבר. והמעבר הסנסציוני אכן הגיע.
גלאקטיקו
לאחר קרב גדול בין ריאל מדריד לברצלונה, חבר האנגלי לקבוצת הכוכבים מהברנבאו שכללה את לואיס פיגו, זינדין זידאן, ראול ורוברטו קרלוס. אלא שלמרות זאת, בקהאם לא ממש נחל הצלחה בבירת ספרד, שם לבש את החולצה עם מספר מיתי אחר, 23.
לא זו בלבד שהוא לא היה שחקן הרכב קבוע לאורך הזמן ונלחם על מקומו במרכז הקישור, אלא שגם ברמה הקבוצתית ההישגים בוששו לבוא. ולנסיה הפתיעה עם אליפות ובמקביל ברצלונה של פרנק רייקארד השתלטה על ספרד עם שחקן שהגיע לקאמפ נואו כ"תחליף" לבקהאם, רונאלדיניו.
גם מבחינה אישית לא הכל הלך חלק אחרי שב-2004 טענה רבקה לוס כי ניהלה רומן סוער עימו. השחקן עצמו שוב היה בכותרות ללא קשר לכדורגל והנזק התדמיתי כבר נעשה. בסופו של דבר, אקורד הסיום של בקהאם בספרד היה מוצלח אחרי שקטע את השליטה של בארסה עם אליפות ב-2007. בסיום אותה עונה הוא עשה מעשה שנחשב בזמנו ל"אמיץ", כאשר הרחיק עד לארצות הברית ונחת בלוס אנג'לס גלאקסי.
קו אמריקה - איטליה
גם בהוליווד הוא לא נחל הצלחה מקצועית בשנותיו הראשונות וב-2009 ביקש לחזור לאירופה. הוא הושאל למילאן בחציה השני של העונה, אך גם כאן לא הצליח להוביל את הרוסונרי לאליפות. הוא שב ללוס אנג'לס, אך בעונה שלאחר מכן, שוב חבר למילאן. הוא שותף רק ב-11 משחקים בסן סירו ראה פעם נוספת דווקא את היריבה העירונית, אינטר, חוגגת.
אלא שבקהאם לא ויתר ובסופו של יום גם הצליח לזכות באליפות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא זכה בשתי אליפויות והיה גורם חשוב ביותר בשתי הזכיות ב-MLS ב-2011 ו-2012. לאחר הזכיה, הודיע בקהאם כי היה זה משחקו האחרון והוא מתכוון לחזור לאירופה.
אחרי לא מעט שמועות שקשרו אותו לארסנל וטוטנהאם, הוא בחר בסופו של דבר בקבוצה עתירת המזומנים של פאריס סן ז'רמן. הוא אמנם לא היה שחקן הרכב קבוע, אך חגג ממש בשבוע שעבר את האליפות - שהיתה למעשה התואר האחרון בקריירה הארוכה שלו.
במספרים
קינג דייויד הוא הכדורגלן הבריטי היחיד שזכה באליפות ב-4 מדינות שונות (6 פעמים עם מנצ'סטר יונייטד). מלבד זאת לבקהאם קריירה ענפה בנבחרת אנגליה שכללה 115 משחקים ו-17 שערים. ההתחלה, כאמור, היתה קשה, אך בהמשך הוא הפך לאחד מיקירי הממלכה וזכור במיוחד השער שלו מול יוון (בבעיטה חופשית מדהימה בתוספת הזמן) שהעלה את שלושת האריות לגביע העולם ב-2002.