בשנתיים האחרונות פרסמתי סידרת מאמרים הבוחנים את מהימנות דיווחי ארגון בצלם ואת דרך התייחסותו לארגוני הטרור הפלשתינים ולמאבק שמנהלת ישראל בטרור הפלשתיני. עתה הגיעה העת להשיב לדוברת בצלם, שרית מיכאלי, על האשמות שהטיחה בי
במאמר שפרסמה באתר מחלקה ראשונה (28.12.06) תחת הכותרת "ניצול ציני של אסונה של משפחה". ממאמר זה ניתן יהיה ללמוד תובנות נוספות על ארגון בצלם ועל דוברות הארגון.
"ניצול ציני" – היכן?
מיכאלי, המתייחסת למאמר פרי עטי "
פלשתינים נרצחים ובצלם שותק" (26.12.06), מאשימה אותי שניצלתי ניצול ציני של רצח בני משפחת בעלושה בעזה במאמר המדובר, שעסק במעשי הרצח הפנימיים ברצועת עזה. וכך כותבת מיכאלי: "התגובה הראויה היחידה של כל אדם מוסרי לפשע שכזה [רצח בני משפחת בעלושה] היא גינוי מוחלט, ללא תנאי. קשה להאמין שמישהו ינצל בציניות את אבלה של המשפחה לעשיית הון פוליטי. למרבה הבושה, זהו בדיוק מה שעושה יהונתן דחוח-הלוי במאמרו על האלימות הפנים-פלשתינית". ועוד מוסיפה שרית מיכאלי: "ההגינות האנושית הבסיסית מחייבת להישמר מלרקוד על הדם ולנצל סבל אנושי לקידום מטרותינו. חבל שדחוח-הלוי סבור שהוא פטור מכך".
טענה תמוהה ביותר טוענת דוברת בצלם, שרית מיכאלי. במאמרי על האלימות הפנים פלשתינית לא ציינתי כלל את פרשת רצח משפחת בעלושה, אלא הבאתי נתונים כלליים על מעשי הרצח וציינתי, כי "בפעולות אלה נהרגו ונרצחו בידי פלשתינים (נכון ל-11 בדצמבר 2006 על-פי נתוני PCHR) לפחות 244 אזרחים פלשתינים מהם 31 ילדים ונפצעו 1,274 פלשתינים ובכללם 158 ילדים". השם בעלושה אינו מופיע במאמר גם לא באקרוסטיכון, בסיכול אותיות או בגימטריה. היכן מצאה דוברת בצלם במאמר "ניצול ציני של משפחת בעלושה"? האם מדובר בקריאה רשלנית של המאמר? או אולי בחוסר יסודיות של דוברת בצלם בכתיבת המאמר? ויתכן יד קלה על העט המשחררת השמצות בלתי מבוססות בעליל.
האם דוברת בצלם מלאך?
עוד כותבת שרית מיכאלי: "הצביעות הנוטפת ממאמרו של דחוח-הלוי גלויה כל כך, שאיש לא יטעה לרגע לחשוב כי הדאגה הפתאומית לחייהם של פלשתינים נובעת ממחויבות אמיתית לזכויות האדם, ולא מתשוקתו האובססיבית לנגח את בצלם".
דבריה של דוברת בצלם מעידים שהיא מייחסת לעצמה תכונות על-אנושיות שהתברכו בהן רק מלאכים ואלים היודעים לקרוא מחשבות. היא "יודעת" שאין לי "מחויבות אמיתית לזכויות אדם". על סמך מה היא מעיזה להעלות טענה כה חמורה שיש בה משום לעז ולשון הרע? מהם התימוכין שהיו בידיה בעת שידה שרבטה האשמות חסרות בסיס? המחויבות שלי לזכויות אדם נוגעת לכל בני האדם ללא הבדל והיא איתנה ומוצקה ובוודאי שאינה פחותה מזו של דוברת בצלם.
כדאי להכין שיעורי בית
שרית מיכאלי האשימה אותי ב"תשוקה אובססיבית לנגח את בצלם". העובדות במקרה זה שונות. לו הייתה דוברת בצלם עושה שיעורי בית כיאות, היא הייתה מגלה עד לאותו מאמר פרסמתי 8 מאמרים/ כתבות שעסקו בארגון בצלם. 5 נתנו ביטוי לטענות בצלם נגד צה"ל ("בצלם: חשד שחיל האוויר בצע פשע מלחמה", "בצלם: ישראל ביזתה האסירים הפלשתינים", "בצלם: ישראל אחראית להרג הילדה בעזה", "בצלם: לחדול מתקיפת יעדים אזרחיים", "בצלם: "חשד כבד לפשע מלחמה"). 3 מאמרים מתחו ביקורת על ארגון בצלם ("הצביעות של בצלם", "האם דיווחי בצלם מהימנים?", "פלשתינים נרצחים ובצלם שותק").
המאזן של "בעד" ו"נגד" בצלם נוטה אפוא באופן ברור לצד של ה"בעד". על אף זאת, מצאה דוברת בצלם להאשימני ב"תשוקה אובססיבית לנגח את בצלם" על סמך אותם שלושה מאמרים. שוב עולה השאלה - למה? יד קלה? סגנון? חוסר יסודיות? רשלנות? הפתרונים לשרית מיכאלי.
ה"מוניטין" של ארגון בצלם
שרית מיכאלי מתהדרת באומרה, כי "לעבודת המחקר של בצלם יצאו מוניטין כמדויקת, אמינה, ואמיצה". לדבריה, "במאגר המידע של בצלם, הנגיש באינטרנט, שמורות רשימות שמיות של כל הישראלים שנהרגו בפיגועים בישראל ובשטחים, כמו גם של פלשתינים שנהרגו בידי ישראלים ופלשתינים. תחקירני השטח של בצלם בעזה עשו ימים כלילות כדי לתעד את כל מקרי ההרג האחרונים של פלשתינים בידי פלשתינים ברצועה, ולברר אם הם קשורים לעימות בשטחים. נסיבות המוות מופיעות באתר בצלם".
המאמר של שרית מיכאלי, השיחות והתכתובת איתה עד ש"נדם קולה", היה בבחינת אתגר לבחון את אמיתות טענותיה. עשרות המאמרים שפרסמתי מאז באתר News1 לימדו על מהימנות דיווחי ארגון בצלם, איכות המחקר שהוא מבצע ודפוסי האתיקה המקצועית המנחה אותו. מאגר המידע של ארגון בצלם על ההרוגים הפלשתינים לוקה במידע חלקי, שגוי ומגמתי כפי שהראיתי במחקר על נתוני ההרוגים משנת 2007 ובסדרת מאמרים על מה שדוברת בצלם מכנה "נסיבות המוות".
בצלם השמיט את ילדי בעלושה מרשימת ההרוגים
אין המקום במאמר זה לחזור על הדברים, אך ראוי בהחלט להתייחס לעבודת "תחקירני השטח של בצלם, אשר "עושים ימים כלילות כדי לתעד את כל מקרי ההרג האחרונים של פלשתינים בידי פלשתינים ברצועה". האומנם עבודתם המסורה מהימנה ומדויקת כדבריה של דוברת בצלם? בדקתי את מאגר נתונים זה ומצאתי, כי פלשתינים לא מעטים שנהרגו בידי פלשתינים אינם נכללים בו. השמטת הנתונים רלוונטית גם בשנים הראשונות של האינתיפאדה. לא אפרט כעת את הליקויים במאגר הנתונים של בצלם, אלא שלושה בלבד החשובים למאמר זה - ילדי משפחת בעלושה.
ב-11 בדצמבר 2006 ירו חמושים, ככל הנראה פעילים בכוח הביצועי של חמאס, למעלה ממאתיים כדורים ברכב השייך לקצין המודיעין הכללי בהא בעלושה, סמוך למקום מגוריו בשכונת אל-רימאל בעזה. בתקיפה נרצחו בירי מטווח קצר שלושת ילדיו של בעלושה (סלאם בת ה-4, אחמד בן ה-7 ואוסאמה בן ה-9) וכן נרצח מלווהו של בעלושה, מחמוד מוחמד אל-הביל בן 22. כמו-כן נפצעו לידיה אבו עובייד בת ה- 6 (בת אחותו של בעלושה), האחיות נסמה (7) והודא אל-עוודי (12) שהיו בדרכן לבית הספר ואיימן מדחת אל-רול, בן 25, מלווה נוסף של בעלושה.
שנתיים ימים עברו מאז כתבה שרית מיכאלי את מאמרה בו האשימה אותי ב"ניצול ציני" של אסון משפחת בעלושה והתגאתה בכך ש"לעבודת המחקר של בצלם יצאו מוניטין כמדויקת, אמינה, ואמיצה". שנתיים ימים עברו, וחוקרי ארגון בצלם המהוללים לא מצאו לנכון להכליל ברשימת "ההרוגים הפלשתינים שנהרגו בידי פלשתינים" את ילדי משפחת בעלושה הנרצחים וגם לא את מלווהו של בהא בעלושה שנרצח עימם.
בחודש דצמבר 2006 נכללים ברשימת בצלם שמותיהם של 8 פלשתינים שנהרגו בידי פלשתינים, והם: מחמוד דר'מש, אשרף דר'מש, עומר אל-וחידי, שאדי דאהר, אחמד זיאדה, איסמאעיל מחמוד והיבה מוסבח. בתקופה שבין 1 בדצמבר עד 16 בדצמבר לא מופיע שם כלשהו של פלשתיני שנרצח בידי פלשתינים.
אירוע הרצח האכזרי של בני משפחת בעלושה גרם לזעזוע קשה ותפס מקום מרכזי בחדשות בישראל וברשות הפלשתינית, ועל כך דיווחתי באתר News1 בידיעה אינפורמטיבית ובמאמר המנתח את עמדת ארגוני זכויות האדם הפלשתיניות באשר לרצח זה. עמית כהן, כתב NRG, התייחס לנושא בהרחבה בכתבתו (23.3.07) "איוב הפלשתיני" והביא ראיון עם האב השכול. כתב הארץ, אבי ישככרוף, דיווח אף הוא על האירוע (13.12.08) וציין שהרשות הפלשתינית חושדת שחמאס אחראי לרצח. בכתבתו של עלי ואקד מ-Ynet הוצג סרטון המתעד את הלווית ילדי משפחת בעלושה ותגובות ברשות הפלשתינית ובחמאס. אלה רק מקצת מהכתבות שפורסמו בפרשה זו. אלה גם אלה לא הגיעו כנראה לידיעתם של חוקרי בצלם.
אחרית דבר על הביקורת
מאמרה של דוברת בצלם, שרית מיכאלי, כמו גם תגובתה של מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, למחקר שפרסמתי על רשימת ההרוגים הפלשתינית משנת 2007, מלמדים על האתיקה המקצועית שלהן ועל מידת המהימנות של ארגון בצלם. מנכ"ל בצלם ציינה לא מכבר, כי "בצלם חשוף לביקורת קפדנית והוא מברך עליה". אני תקווה, כי סדרת המאמרים שפרסמתי יסייעו לארגון בצלם לטייב את מאגר הנתונים שהוא מפרסם, ויביאו את הארגון לבקרה טובה יותר של מהימנות הדוחות שהוא מפיץ בתקשורת. אחדים מהליקויים עליהם הצבעתי במאמרי תוקנו (חלקית) לאחרונה על-ידי ארגון בצלם ויש לקוות, כי הדבר ייעשה גם לגבי הממצאים האחרים ובנוגע לילדיו הנרצחים של בהא בעלושה.
