התקשורת הסעודית פתחה בהתקפה חריפה נגד שלושה שיח'ים סעודיים, שיח' מחסן אל-עואג'י, שיח' ספר אל-חואלי, ושיח' סלימאן אל-דויש, שקראו לדיאלוג בין המשטר הסעודי לבין קבוצות החמושים מבצעי הפיגועים במדינה. בראיון המלא תורגם על-ידי מכון ממר"י
[
www.memri.org.il].
שלושת השיח'ים משתייכים ל"זרם הרפורמה" הדתי הקיצוני - מתנגדי המשטר הסעודי המבקשים להביא לניתוק הקשר בין סעודיה לארה"ב ולהחלת ה'שריעה', שלטענתם אינה מיושמת במלואה בסעודיה.
כשלושה ימים לפני הפיגוע האחרון בריאד, התראיינו שלושת השיח'ים אל-עואג'י, אל-חואלי ואל-דויש לערוץ הטלוויזיה הקטרי "אל-ג'זירה" והציגו את הצעתם לדיאלוג בין המשטר לבין "צעירי הג'יהאד".
השיח' אל-עואג'י הסביר שהמשטר הוא שהוזיל [בשעתו] את מחירי כרטיסי הטיסה והאיץ במטיפים לדרבן את הצעירים לצאת לג'יהאד באפגניסטן, אך כאשר אלה שבו, החל לרדוף אותם. לדבריו, מצוות הג'יהאד לא השתנתה והכופרים לא השתנו ולכן הרדיפה הזו בלתי מוצדקת. אל-עואג'י קרא לממשלה להעניק חנינה לצעירי הג'יהאד ולשיח'ים הכלואים. לדבריו, 90% מ"הנרדפים", מוכנים להסגיר את עצמם, בשני תנאים: שישמר כבודם ושיזכו למשפט צדק.
השיח' אל-חואלי הציע ל"צעירי הג'יהאד" להתקשר אליו או לבוא אל ביתו ולהסגיר את עצמם. "אם אחד מהם יבוא וייכנע דרכי", הוא אמר, "הוא רשאי לצפות ממני שאני אגן עליו במידת יכולתי... כולם מכירים את מספר הטלפון שלי, את כתובתי, וכיצד להגיע אלי.... אם אחד מהם ידבר איתי, אני מייד אתקשר לגורם האחראי ואומר להם שהוא דיבר איתי ושיתנו לו לבוא אלי. אני אשלח לו מישהו שיביא אותו... אני יודע איך לנהוג בעניין זה. אין שום בעיה..."
בתמורה להסגרה, הציג השיח' אל-חואלי שורה של תנאים למדינה: חנינה כללית לכל העצורים ולכל מי שיסגיר את עצמו; העמדה למשפט של החוקרים שפגעו בכבודם של הצעירים, עינו אותם, ועלבו בהם; להשיב לעבודה את כל האמאמים שפוטרו; המשטר יבטל את כל החוקים מעשה ידי אדם ויכפיף עצמו באופן מעשי ל'שריעה'. יש לשנות את מערכת המשפט, לבטל את ההסכמים והחוזים שאינם על-פי ה'שריעה', לבטל את הדברים האסורים המהווים התגרות באותם אנשים, למנוע מהסופרים הכותבים ספרים שיש בהם כפירה ולעג לדת [מלכתוב], וכך גם בנוגע לתקשורת.
בכך לא הסתיימו התנאים שהציב השיח' אל-חואלי למשטר. הוא דרש גם שהמדינה תתנגד ללחצים החיצוניים "משום שרבים מן הצעירים רואים בכך תמיכה [בכופרים] וצביעות. אני לא יודע על ממשלה כלשהי בעולם שמסכימה לכך שממשלה חזקה ממנה תכפה עליה את מה שהיא רוצה... יש להתנגד ללחצים האלה שמטרתם לשנות את האמונה שלנו, את הדת שלנו, וליצור פירוד בינינו".
עוד דרש השיח' אל-חואלי שהממשלה תבטל "החלטות שגויות שהיא קבלה בתקופה האחרונה כמו שילוב [מערכות] החינוך [הכללי וזה של הבנות], שינוי תוכניות הלימוד, השמטת עניינים הנוגעים לאמונה ודברים דומים כמו כפיית חינוך החובה".
השיח' סלימאן אל-דויש שגם הוא דיבר בתוכנית, תבע "לבחון מחדש את טיפולה של המדינה באלימות. להערכתי, קבלת עמדתם של אנשי הצבא בנוגע לאופן ההתייחסות לצעירים פוגעת יותר מאשר מועילה, משום שאנשי הצבא מעדיפים בדרך כלל את שפת הכוח על-פני שפת הדיאלוג. אלימות הנובעת מאידיאולוגיה מחייבת דיאלוג ולא דיכוי".
בעקבות הפיגועים האחרונים בריאד, הכריז שר הפנים הסעודי, האמיר נאיף בן עבד אל-עזיז, כי לא יהיה דיאלוג עם הטרוריסטים. "אנו נשוחח איתם רק באמצעות הרובה והחרב", הוא אמר. אלא שאז, הופיעו שוב בתקשורת שלושת השיח'ים וחידשו את קריאתם לדיאלוג עם הטרוריסטים. השיח' אל-חואלי אמר ש-40 אנשי דת צפויים להיפגש עם יורש העצר הסעודי, האמיר עבדאללה כדי לדון ביוזמה שמטרתה "לחסוך דם באמצעות יצירת דיאלוג בין הממשלה למבוקשים החמושים ושכנוע המבוקשים האלה להסגיר עצמם לשלטונות הרלוונטיים ולהימנע מאלימות".
הדו-שבועון "קול הג'יהאד", המזוהה עם אל-קאיעדה, מיהר לדחות את יוזמת הפיוס. במאמר המערכת של גיליונו הרביעי, כתב סלימאן אל-דוסרי: "...הג'יהאד יימשך עד ליום הדין, כפי שמסר אדון המין האנושי ואמאם המוג'אהדין [הנביא מחמד]... מי שיודע שזוהי כוונת הג'יהאד ומטרתו הנעלה, אינו מעלה על דעתו את קריאותיהם של אלו 'שמנעו אחרים מלהילחם ואמרו [לאחיהם]: בואו אלינו, אך הם עצמם נלחמו אך מעט.
המוג'אהדין וגם מי שאינם מוג'אהדין, לא רשאים להפוך את עקרונות היסוד של הדת ואת כלליה לנושא הנתון לדיאלוג ולמו"מ... מי שנכנע לשלטון ה'שריעה', פעל על פיה, נכנע לאללה, השליט את החוק שלו [של אללה], ביטל את החוקים מעשה ידי אדם, משך ידיו מאויבי אללה ולא תמך בהם - הוא אחינו ואנו צועדים עמו באותה הדרך; במקרה זה, על מה יש לנהל מו"מ? לעומת זאת, מי שדחה את החוק של אללה ורצה להמיר דתו לדת של אמריקה, או רצה להאמין בחלק [מהאסלאם] ולכפור בחלק אחר - אין בינינו לבינו דיאלוג ומי שרצה לכבוש את ארצות המוסלמים, להרוג את בניהם, ולפגוע בכבוד נשותיהם - הדיאלוג שלנו עמו נעשה באמצעות הלחימה למען אללה עד שאללה יעצור את כוחו וישבור אותו... אנו קוראים לאומה לפגוע באמריקנים בכל מקום; זוהי שפת הדיאלוג אותה מבין האויב והוא נענה לתביעות אם הוא שומע אותה..."
עם פרסום הדברים, פתחה העיתונות הסעודית במתקפה חריפה נגד שלושת השיח'ים ונגד יוזמת הדיאלוג עם הטרוריסטים. "לא יכול להיות דיאלוג עם אדם שאצבעו על ההדק", נכתב במאמר המערכת של היומון "אל-וטן". אבל מאמר זה היה היחיד שלא פסל בתנאים מסוימים הידברות עם הקיצוניים: "אסור לפסול שום צד מהדיאלוג, תהא עמדתו עיוורת ככל שתהא ויהיו עמדותיו קיצוניות ככל שיהיו, משום שדיאלוג אמיתי אינו מתקיים בין בעלי עמדות זהות אלא בין מי שחלוקים בדעותיהם".
בטורי הדעה ב"אל-וטן", היתה ההתנגדות לדיאלוג חד-משמעית. עבד אל-רחמן אל-לאחם כתב ששד הטרור לא יצא רק עכשיו מהבקבוק, "אבל המנהיגים הדתיים המסווגים את עצמם כמתונים, שמרו על שתיקה בכל הנוגע לאלימות, לשלילת חירותם של האנשים, ולמיקוש החברה ברעיונות קיצוניים היכולים להתפוצץ בכל רגע...
גם בעוכאז, יומון בעל אוריינטציה דתית, התנגדו בעלי הטורים ליוזמת הפיוס. ח'אלד חמד אל-סלימאן כתב: "דיאלוג עם מי?! כיצד יתכן שהדיאלוג הוא הפתרון [לעימות] עם הקיצוניים אשר מאשימים את האחרים בכפירה ואשר המילה 'דיאלוג' אינה מופיעה בלקסיקון שלהם. האידיאולוגיה שלהם מבוססת על עיקרון השינון: יש תמיד צד אחד שהוא משנן ותמיד מקשיב מבלי שתהיה לו זכות להתווכח ויש צד שני ש'מנחיל' והוא לקח לעצמו את הזכות להעביר את המסר האלוהי, כמו גם את המונופול על פרשנותו, בהתאם לאג'ננדה בה הוא מאמין... [הטרוריסטים] אינם מבינים את שפת הדיאלוג... בריקבון המוחי שאחז בהם ניתן לטפל רק באמצעות עקירת מוחלטת, כפי שמטפלים בגידולים ממאירים".
גם מאמר המערכת של היומון אל-ריאד תקף את השיח'ים אל-עואג'י ואל-חואלי: "...השניים התארחו ב'אל-ג'זירה' וטענו שהם מתווכים עם הטרוריסטים ובתנאים שרק מדינה מנצחת כופה על מדינה שהובסה, כלומר ביטול כל ההסכמים הבינ"ל עם כל המדינות שאינן אסלאמיות, הפיכת החינוך לחינוך דתי טהור, החזרת האמאמים והדרשנים המפוטרים לעבודה וזאת בעבור קיום דיאלוג עם הרוצחים. זה מה שמציע אל-קאעידה..."