גדעון לוי, מבכירי העיתונאים בהארץ פרסם (28.12.08) מאמר תחת הכותרת "בריון שכונתי מכה שוב" בו הוא מותח ביקורת נוקבת על החלטת ממשלת ישראל לתקוף ברצועת עזה (מבצע "עופרת יצוקה"). טיעוניו של גדעון לוי ראויים לעיון והם יוצגו להלן בצירוף הערות המנתחות את משמעויותיהם:
גדעון לוי: "שוב תגובותיה האלימות של ישראל, גם אם יש להן צידוק, חורגות מכל פרופורציה, חוצות כל קו אדום של אנושיות, מוסר, משפט בינלאומי ותבונה... מה שהחל אתמול בעזה הוא פשע מלחמה ואיוולת מדינה... אהוד ברק, מנהיג מפלגת השמאל-כביכול, בתפקיד השותף הבכיר לפשע".
הערות: אין מחלוקת, כי צה"ל תקף יעדים צבאיים מובהקים ויעדים השייכים לארגוני טרור פלשתינים ברצועת עזה ובראשם חמאס. תקיפת יעדים צבאיים ויעדי טרור במסגרת של לחימה בין שתי ישויות מדיניות (ישראל ושלטון חמאס ברצועה) נתפסת על-ידי גדעון לוי כפעולות שהינן "פשעי מלחמה" "בלתי אנושיות", "בלתי מוסריות", ו"מנוגדות למשפט הבינלאומי". יש לציין, בהקשר זה, כי ארגוני זכויות האדם אינם מגנים תקיפת יעדים צבאיים ישראלים על-ידי ארגוני הטרור הפלשתינים ורואים בפיגועים אלה חלק מ"ההתנגדות הפלשתינית לכיבוש". בחיפוש מהיר במאמריו של גדעון לוי לא מצאתי גינוי לפיגועים שביצעו ארגוני הטרור נגד יעדים ישראלים צבאיים.
גדעון לוי: "בכמה שעות של צהרי יום שבת זרע צה"ל בעזה הרג והרס בממדים שפגיעות הקסאמים בכל שנותיהם לא התקרבו אליהם... הקסאמים על עוטף עזה נהפכו לתופעה בלתי נסבלת, הגם שלא זרעו הרג".
הערות: משנת 2002 ועד סוף נובמבר 2008 שוגרו (על-פי נתוני שב"כ) 3,858 רקטות ופצצות מרגמה לעבר יעדים ישראלים. האזרחים הישראלים הבאים נהרגו מפגיעת רקטות קסאם: בבר ועקנין, שולי כץ, רוני יחיא, אושרי עוז, שיראל פרידמן, יעקב יעקובוב, פטימה סלוצקר, דנה גלקוביץ, איילה אבוקסיס, נסים ארביב, דורית אינסו, יובל אבבה, אפיק אוחיון ומרדכי יוספוב. אמנון רוזנברג וג'ימי קדושים נהרגו מפגיעת פצצת מרגמה. הנזק לרכוש בשנים האלה כלל פגיעה בבתים, בתשתיות אזרחיות ובכלי רכב. בימים שקדמו לתקיפת צה"ל שיגרו חמאס וארגוני הטרור הפלשתינים עשרות רבות של רקטות, טילי גראד ופצצות מרגמה, אשר פוטנציאל ההרג שלהם גדול מאוד לולא הייתה התרעה שבין 15 ל-45 שניות מרגע השיגור. גדעון לוי סבור, כפי שמשתמע ממאמרו, כי התקיפה הישראלית על "התופעה" של הקסאמים הייתה "מוגזמת" ו"בלתי פרופורציונאלית".
גדעון לוי: "ישראל לא מיצתה את המהלכים המדיניים, לפני שיצאה אתמול לעוד מסע מבעית של הרג והרס... המענה להם צריך להיות אחר בתכלית: פעילות מדינית להשבת הפסקת האש - זו שהופרה לראשונה, צריך לזכור עכשיו, בידי ישראל, בהפצצה המיותרת של מנהרה - ואחריה, אם זאת לא הייתה עולה יפה, תגובה צבאית מדודה והדרגתית".
הערות: גדעון לוי מגדיר תקיפת "מנהרה" שהוצעה על-ידי צה"ל כפעולה "מיותרת" וכ"הפרה של הפסקת האש". הוא אינו מספר לקוראיו על טיבה של המנהרה וייעודה. המדובר במנהרה שנחפרה על-ידי חמאס סמוך מאוד לגבול ישראל ויועדה לשמש לצורך פיגוע בתוך שטח ישראל במתווה של חטיפת חיילים, בדומה לדפוס הפעולה של הפיגוע שהביא לחטיפתו של גלעד שליט. מדבריו של גדעון לוי, משתמע כי פעולה זו של צה"ל, שהינה באופן מובהק מימוש של זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל, היא בגדר פעולה "מיותרת". גדעון לוי סבור שעל שיגור הקסאמים צריכה הייתה ממשלת ישראל להגיב ראשית בדרך מדינית, ורק אם לא הייתה מצליחה להגיע להפסקת אש, לבצע "תגובה צבאית מדודה והדרגתית". מהי אותה תגובה צבאית מדודה והדרגתית"? גדעון לוי אינו מבאר וגם לא את סיכוייה להרתיע את חמאס מלהמשיך בשיגור הקסאמים וטילי הגראד לעבר ישובים ישראלים.
גדעון לוי: "חמאס באיוולתו הביא את זה על עצמו ועל עמו, אבל בכך אין שום צידוק לתגובת היתר של ישראל".
הערות: "איוולת", זו המילה הביקורתית היחידה במאמר כלפי חמאס. להבדיל מיחסו המחמיר כלפי ישראל, אין גדעון לוי מאשים את חמאס בביצוע "פשעי מלחמה" ובפעולות "החוצות כל קו אדום של אנושיות, מוסר ומשפט בינלאומי", הוא גם אינו מבקר את מנהיג חמאס על שנתן את הפקודות לשגר טילים לעבר ישובים ישראלים ואינו מכנה את ראש ממשלת חמאס "שותף בכיר לפשע".
בסיכומו של דבר, אין צורך להכביר במילים על מידת היושרה של גדעון לוי. מאמריו של גדעון לוי מדברים בעד עצמם ומשקפים היטב את דמותו וערכיו של "אביר זכויות האדם", הנמנע מטעמים השמורים עימו מלמתוח במקרה דנן ביקורת על "פשעי המלחמה" של חמאס.
