במאמר בעיתון הארץ תחת הכותרת "מותק, הקילומטרים התכווצו" (יום ו', 2.1.09) כותב יואל מרקוס את הדברים הבאים:
"יסתיים כפי שיסתיים מבצע "עופרת יצוקה", הלקח הצדדי החשוב מהמבצע הוא שהנושא הטריטוריאלי נעשה פחות ופחות חשוב כתנאי עיקרי להסדר. היום, כשטילים יכולים להגיע לאותו יעד מהצפון ומהדרום, ממרחק של עשרות קילומטרים, הסכנה שבוויתור על גבעה זו או אחרת בגלל קרבתה לנמל התעופה, למשל, כבר אינה גדולה".
"כל הנושא הטריטוריאלי איבד את חשיבותו, ועניין החזקת השטחים - והשפעתו על הסדר מדיני - שייך יותר ויותר לעבר. קילומטר פה קילומטר שם - זה שייך פתאום למאה הקודמת בעידן הטילים. על משקל הסרט האמריקני הפופולרי "מותק, הילדים התכווצו", אפשר לומר: מותק, הקילומטרים התכווצו".
יואל מרקוס לומד משמעויות אסטרטגיות ממלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006) וממלחמת עזה (חורף 2008), ועיקרן:
- תפיסת גבולות בני הגנה אינה רלוונטית עוד עם הגעת טילים ארוכי טווח לידי הפלשתינים.
- ככל שבידי האויב ארסנל טילים גדול יותר ובעל טווח ארוך יותר, כך מתבטלת החשיבות בשמירה על עומק גיאוגרפי אסטרטגי.
- הימצאותו של שדה התעופה הבינלאומי של ישראל בסמיכות גיאוגרפית לשטח מדינת פלשתין העתידית אינה מהווה כל בעיה, שכן ממילא יהיה בידי הפלשתינים טילים ארוכי טווח וניתן לסמוך על הפלשתינים (השלטונות וארגוני הטרור) שלא יתקפו את שדה התעופה.
ההיגיון של יואל מרקוס תמוה, ולא רק בשל טיעוניו המופרכים מיסודם, אלא גם בהסתמך על דבריו שלו באותו מאמר. מספר פסקאות קודם לכן משבח מרקוס את דרך התנהלותו של שר הביטחון אהוד ברק במלחמה וכותב את הדברים הבאים: "אלמלא יצאה עכשיו מערכת הביטחון למבצע מקיף, היינו מתעוררים יום בהיר אחד עם אזעקות בתל אביב". הווה אומר: דווקא העומק אסטרטגי בדרום הארץ הוא זה אשר היה בבחינת חומת מגן על העיר תל אביב מפני התקפות טילים.
קידוש קווי 67' על חשבון גבולות בני הגנה עלולים ליצור, לצד הסכנה לשכפול הטרור העזתי בשפלת החוף, גם איום קיומי על מדינת ישראל שיתממש מיד לאחר ביצוע הנסיגה הישראלית והקמתה של מדינה פלשתינית בעלת ריבונות מלאה. הסדר מדיני על בסיס גבולות 67' עשוי אולי להעניק פסק זמן קצר של שקט, ואולם מחירו האסטרטגי יהיה כבד ביותר. הוויתורים הטריטוריאליים בקלות דעת, כפי שמציע יואל מרקוס, עלולים להסתבר בטווח הארוך כחשיפת קלפים מוקדמת וכמקח טעות. בעידן בו סכנת המלחמה האזורית גוברת ואירן מאיימת להפוך למעצמה אזורית גרעינית, ויתור על כל שטחי 67' ואי התעקשות על גבולות בני הגנה עלול להציב את ישראל בפני אתגרים צבאיים קיומיים.
נקודת המוצא למו"מ צריכה להתבסס על ההנחה שלא ניתן להגיע בתנאים הקיימים לפתרון של פשרה עם הצד הפלשתיני והסיכוי שהמדינה הפלשתינית "תיאבק" למען דו הקיום בשלום ומניעת יישום זכות הישבה הינו אפסי. יתר על כן, על המדינאים, הבאים לעצב את הסדר הקבע, להתעקש על גבולות בני הגנה, גם במחיר של ויתורים במישורים אחרים, ובלבד שההיערכות הצבאית הישראלית בשטחי איו"ש תוכל לספק הגנה על מרכז הארץ ותאפשר עם שינוי הנסיבות להחזיר את המצב לקדמותו. בכך, תשמש היערכות זו אף גורם מרתיע מפני מהלכים עויינים. זו הייתה תמצית תפיסתו של ררש הממשלה לשעבר יצחק רבין, שניסה לשמור על צביונה של ישראל כמדינה יהודית ובד בבד להימנע מלקיחת סיכונים גדולים מדי לביטחונה ולקיומה של מדינת ישראל.
