לאיזה כיבוש אדוני הטייס מכוון, של 67'? של 48'?
כיבוש 67'?
מלחמה שנכפתה עלינו כאשר הוקפנו בצבאות שלושת מדינות ערב - מצרים, סוריה וירדן, שגרשו את האו"ם, חסמו את מיצרי טיראן, וצרו על ישראל בגבולות צרים ("גבולות אושוויץ" בתיאורו של אבא אבן מהשמאל).
העולם הערבי שכח מזמן את 67', מדבר בשבח הנקמה על ה"נכבה" של 48' ודורש שיבת ערביי ישראל ליפו, לחיפה, לרמלה, ללוד, לעכו, לאשקלון ולירושלים.
במפות של הרשות הפלשתינית מדינת ישראל נעלמה!
ערפאת מזמין את הישראלים לשתות את מימי עזה.
קחו את מתיכם אתכם
להלן קטע משירו של המשורר הפלשתיני יקיר מרצ (זה ששריד כשר החינוך ניסה להכניס לתוכנית הלימודים בישראל)
"לכו מכאן, וקחו את מתיכם אתכם"!
אנחנו היהודים בישראל מטמאים להם את אדמת הקודש.
לערבים 22 מדינות וליהודים מדינה קטנה אחת ותחשוב מה יקרה רגע לאחר שישראל הקטנה תהפוך "למדינת כל אוויליה",
ללא חיילי צה"ל "הקלגסים" שיגנו על חייך וחיי ילדיך?
שואת אירופה בהשוואה לשואת האיסלאם תראה פיקניק.
לקחים שלמדתי בשואה ובחגיגת השחיטה ונקמת הדם על-פי מיטב המסורת הערבית, והם לא יפעלו בסגנון תעשיית המוות המשוכללת שהונחלה לעולם נאור בידי גרמנים מתורבתים של גיתה ושילר.
להלן תיאור אוטנטי, סטרילי כמעט, של עד ראיה.
קטע מנאומו של פרופ' אהרן ברק בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין, שהתקיים במאי 2002 באילת "לקחים שלמדתי מהשואה":
"ביולי 1941, הייתי בן 5, כשהגרמנים כבשו את העיר קובנה בליטא, שם גרתי. הגיהנום בא עלינו. הליטאים עשו בנו פוגרומים. היינו 25 אלף יהודים בקובנה, ולקחו אותנו לאחד הפרברים, שם עשו לנו "על השחיטה".
הוכנסנו לכיכר בעיר שנקראה בשם המעניין "כיכר החוקה". רבים מתו בחנק, ברעב, ביריות ברחובות. שלטון החוק הפורמלי התקיים שם. הכל עבד לפי פקודות.
בשנת 1943 היתה האקציה של הילדים. חיסלו את כל הילדים. במעשה ניסים נותרתי אני בחיים"
משחטת סאטין בקהיר
אצל הערבים יש להניח תדבר הסכין.
קח דוגמא מרגש החמלה האופייני המתואר בפי ד"ר פטרה סידהום, וטרינרית אירופית, שביקרה במשחטת סאטין בקהיר:
"השוחטים המצריים מתפזרים סביב החיות המצופפות ומתחילים לחתוך עוד גידים ברגליים הקדמיות והאחוריות. בכל הזדמנות שבה מצליח שוחט להתקרב לחיה מאחור או מהצד, הוא מסתער עם הסכין שלו על גיד. אז מנסה החיה הפגועה לצלוע בכיוון הנגדי, שם ממתין לה שוחט אחר... עיניים נשלפות החוצה בדקירה... ראיתי שוחט, חותך את הלשון של חיה ומכניס אותה לחולצתו מיד לאחר שגרונה נחתך וכאשר החיה הייתה עדיין בהכרה".
די מזכיר את סגנון חמיליניצקי הזכור לנו מ"על השחיטה" של ביאליק.
חמלה ערבית
ותיזכר בחמלה הערבית ליהודי חברון ב-29'.
עשרות יהודי העיר נטבחו על-ידי השכנים הטובים. היו אלו, מיותר להזכיר, יהודים שחיו יחד עם שכניהם הערבים מאות שנים,
לא מתנחלים קיצונים. והכיבוש, כידוע, טרם נולד.
אין בידי תיאור הטבח בחברון, אבל אני מחזיק בידי את "עיר ההריגה" של ביאליק המתעד את פרעות קישנייב - 1903 - לפני מאה שנה בדיוק.
אשה אשה תחת שבעה שבעה
"ובאת אל החצר ובחצר גל בו
על הגל נערפו שניים, יהודי וכלבו
מעשה בבטן שרוטשה שמילאוה נוצות
מעשה בנחירים ומסמרת בגלגלות ופטישים
מעשה בבני אדם שחוטים שנתלו במרישים
ומעשה בתינוק שנמצא ישן
בזרועות האם המתה. ובפיו פטמת שדה הקרה.
... אשה אשה תחת שבעה שבעה ערלים
הבת לעיני האם והאם לעיני הבת
לפני השחיתה בשעת השחיטה ולאחר השחיטה
בידך תמשש את הכסת המטונפת ואת הכר המואדם
... ומאחרי אותה חבית שכבו בעלים, חתנים, אחים
הציצו מן החורים בפרפר גויות קדושות תחת בשר חמורים.
נחנקות בטומאתן ומעלעות דם צווארן
וכחלק איש פת-בגו חלק גוי מתועב בבשרן
... שכבו בבושתן ויראו - ולא נעו ולא זעו"
פרולוג
בעקבות מאורע קישנייב, קמו בפעם הראשונה גופים יהודיים להגנה עצמית. אנשי רוח יהודיים, שעד כה דגלו בסוציאליזם, התפכחו ופנו לציונות.
לא בישראל
מאחרי "ישראל אור לגויים" מציצים בבושתנו הטובים לטייס
מוסרניים, צדקנים בעליל טוענים כנגד זכות היהודי הגלותי להגנה עצמית.
אומרים: "ישראל מדינת כובשת", "מדינת כל אזרחיה", "ורק ישיבה אל שולחן הדיונים... "
אלף ומאתיים נרצחי אוסלו ולא מלאה הסאה?
