יגאל גלאי, מנצל את הבימה של העיתון פנאי-פלוס בכדי להטעות את קהל קוראיו, להסית אותם כנגד ערוץ 1. למרבה הצער, גלאי תומך את מסקנותיו התמוהות והמנותקות מהמציאות על נתונים שגויים ומטעים.
יגאל גלאי כותב: "רק בתקציב אחד, משום מה, איש אינו מעז לגעת, ב-930 מיליון ש"ח של רשות השידור". אני מתבייש עבורו למקרא דבריו המנותקים והלא מקצועיים. חיפוש שטחי בארכיוני העיתונים היה חושף בפני יגאל גלאי עשרות ידיעות וכתבות שפורסמו בכל העיתונים ועסקו בכך שהכנסת והממשלה החליטו לקצץ כ-220 מיליון ש"ח מתקציב רשות השידור בשלוש השנים הקרובות. הוא היה מגלה שהרשות נתונה במצוקה תקציבית קשה, דבר שגרם להקפאת פעילויות ולקשיים רבים נוספים ביצירה.
בירור קל היה מבהיר לגלאי (שלא טורח לברר ולגלות), כי הנהלת רשות השידור ביטלה את העסקתם של כמה מאות מעובדי הש.ת. ויזמה הליך התייעלות ופרישת עובדים, במסגרתו בוטלו כ-190 משרות, שבמקומן לא נקלטו עובדים חדשים. ועוד ועוד.
גלאי לא נותן לעובדות לבלבל אותו. הוא החליט, לא ברור מהיכן, שתקציב רשות השידור הוא 930 מיליון ש"ח... התקציב האמיתי לשנת 2003, אגב, הוא 883.6 מיליון ש"ח, אבל מה הם 46.4 מיליון ש"ח בין גלאי לאמת... ממש גרושים... הוא לא טורח לציין כי התקציב משמש להפעלת 9 תחנות רדיו, בנוסף ל-3 ערוצי הטלוויזיה. הוא לא טורח לציין כי רוב התקציב- כ-650 מיליון ש"ח- מורכב מהוצאות קשיחות (מע"מ; מיסים; שכר ועוד), דבר שמותיר רק כ-225 מיליון ש"ח לפעילות 9 תחנות רדיו ו-3 ערוצי טלוויזיה.
גלאי מביא דוגמא של "שיממון שידורי" בערוץ 1 בתוצאות המדרוג ליומן בערב ראש-השנה: 3.3%, אבל משמיט את תוצאות המדרוג של המתחרים בשעות אלה: ערוץ 2 עם ממוצע של 2.9% וערוץ 10 עם ממוצע של 1.3%. מסתבר שגם בערב חלש ערוץ 1 מוביל, אבל למה לגלאי להלאות את קוראיו בנתונים משמעותיים אלה. הם עלולים לגלות את האמת.
גלאי, שאמור היה להתמנות באוגוסט 2002 ליו"ר הרשות השנייה, אך לא מונה, פרסם סדרת מאמרים בגנות ערוץ 1 (דבר העורך 14.08.03; "הערוץ האחרון" 24.09.03- מאמר לא חתום, תופעה מוזרה ולא מקובלת בעיתונות, כנגד ערוץ 1 והתוכנית "יומן", וכן המאמר הנוכחי). גלאי מתעלם לחלוטין מהישגי הרייטינג המרשימים של ערוץ 1. בגיליון "פנאי-פלוס" בו פרסם את מאמרו המשתלח, התפרסמה רשימת 50 התוכניות המובילות לשנת 2003 ובראשן אירוויזיון 2003, ששודרה בערוץ 1 (עמ' 22).
גלאי מתעלם מהפקות מקור איכותיות רבות של ערוץ 1 בשנת 2003 בתחומי התעודה, הבידור והדרמה, אשר הצצה בגליונות "פנאי-פלוס" השונים היתה מביאה לחשיפתם בפני גלאי.
מתקציב מחלקת התעודה בערוץ 1 מופקות עשרות תכניות שבועיות, כגון: מבט שני (ב-2003 ישודרו 24 תכניות וב- 2004 כ-45), דוקומדיה (ב-2003 שודרו 36 תוכניות) ופוליטיקה (ב-2003 ישודרו 45 תוכניות ב-2004 כ-50) וכן חשיפה עד שהופסקה. בתוך התקציב הזה מיועד סכום גבוה להפקת סרטי תעודה לרצועת השידור של "הסיפור האמיתי" (ב-2003 ישודרו כ-20 סרטים מקוריים, ב- 2004 מתוכנן שידורם של כ-50 נוספים)!
כמו-כן מופקים ספיישלים: משדרי יום הזיכרון, יום השואה, רצח רבין, סיכום שנה, פרויקט לציון 30 שנה למלחמת יום הכיפורים - 30 ימי שידורים: "קו השבר" עם ארי שביט- 6 פרקים של חצי שעה; "נשים ביום הכיפורים"- על נשים במלחמת יוה"כ; "חטיבה 679"; "המלחמה שלי"; "30 שנה להלם"; "יומנו של חייל מצרי"; "מי ידע שכך יהיה" ועוד ועוד.
עד יוני 2003, אושרו בועדת ההתקשרויות סרטי תעודה רבים של מפיקים חיצוניים ובהם: "סדרת ההומור"- 10 פרקים של 50 דקות, "האחים יונה"- 6 פרקים של 30 דקות, "הכי טוב בעולם"- 3 פרקים, ועוד. השנה אמורה ועדת התקשרויות לדון בעוד עשרות פרויקטים חיצוניים ולאשר כ- 20-25 מהם, בהתאם לגודל התקציב שיאושר לשם כך וכל זה רק על קצה המזלג.
במחלקת הדרמה של ערוץ 1: הפקות חיצוניות ופנימיות בסדר-גודל של כ-20 מיליון ש"ח. מדובר על הסדרות: "אהבה בשלכת" (7 פרקים); "כנפיים" (6 פרקים); "צימרים" (50 פרקים); "חלומות מתוקים" (13 פרקים); "קרב בדרך לירושלים" (3 פרקים); "סוחרי הגומי" (חנוך לוין) ועוד.
עצוב לראות לאילו נורמות מקצועיות התדרדר עורך של שבועון טלוויזיה. אולם, לאור נורמות מעין אלה, לא מפתיע לגלות שאלו ה"מסקנות" אליהן הגיע העורך...
_____________
המחבר הינו דובר רשות השידור;
תגובה לדבר העורך, "פנאי-פלוס", 9.10.2003
