"דמו-קרטיה" זה "שלטון-העם", ולא שלטון החוק (קריטו-קרטיה).
"קיים אצלנו גורם המסכן במידה חמורה את טוהר המידות - ההשקפה המקובלת בכמה חוגים, שפעולה האסורה בדרך כלל, מותרת כשהיא נעשית למען מטרה הנראית לעושיה כחשובה מבחינה אידיאולוגית" (ד"ר זיגפריד מוזס, בדוח מבקר המדינה הראשון, 1950).
חברים, כולנו נופלים למלכודת אשר מניפולטורים ממולחים וחלקלקי לשון בעלי אינטרסים פסולים, מטעים את כולנו.
אין ערך אבסולוטי שכזה, הנקרא "שלטון החוק". החוק הוא בסך הכל אמצעי, ולא מטרה.
החוק הוא אמצעי להגן על מטרה, שהיא בעצם ערך עליון הראוי להגנה. והמטרה היחידה שלנו לאכול את מרורי ארץ הזבת חלב ודבש הזו כל בוקר וערב היא, להיות עם חופשי בארצנו: לחיות, ולתת לחיות.
אז כל הגורמים העברייניים שמשקרים בבתי משפט, מזייפים ראיות, מפברקים פסקי דין, מרשיעים חפים מפשע, מתעלמים מעבריינות של בכירים מקורבים. הם אינם: לא שלטון ולא חוק!
וזה בכלל לא משנה איזו תחפושת הם לובשים. הם יכולים להיות עם גלימות שופט, עם מדי ניצב במשטרה, או עם תוארים מפוחלצים של פרקליטת המדינה וכל מיני שכאלה. אבל עבריין הוא עבריין כל עוד הוא מבצע או מחפה או שותף לעבירות, גם אם יש לו תחפושת כזו או אחרת.
אנחנו לא צריכים בית משפט שיגיד לנו שמה שמשה מזרחי ועדנה ארבל עשו זה עבירות פליליות חמורות שדינן המון שנות מאסר, כמו שלא היינו צריכים את בית משפט כדי שיגיד לנו שעמוס ברנס הורשע במרמה. ומי היה מעורב בהרשעת עמוס ברנס ושלח אותו למאסר עולם (ואת רוצחה של רחל הלר לחופשי עד היום?) על-פי קביעותיהם של מומחי משפט כגון יהודית קרפ וחיים כהן? כמובן! ראש אגף החקירות של אז, ניצב יעקב קדמי, לימים שופט בבית המשפט העליון!.
המציאות הרי ידועה לכולם: מדינת ישראל שבויה בידי טרוריסטים, אשר השתלטו על מערכת אכיפת החוק והמשפט שלה.
כל מי שנמנה על גילדת מקורביהם, הוא חף וצדיק ולא משנה מה הוא יעולל. ומי שאינו נמנה על חונטת מקורביהם, אסור לו להרים את הראש וזכותו רק להיות מסעודה משדרות או בעל איטליז. ואם ינסה להרים את הראש, לשאול שאלות, להיות בעל עיתון, עיתונאי נחשב, בעל ממון, פוליטיקאי, מנהיג, מקבל החלטות, או בעל תפקיד רגיש - ישגרו מייד לעברו ערכת פיגוע משוכללת הכוללת מעצר, השפלה פומבית, חשיפת צילומים אינטימיים שלו לעיני כל, האזנה לו, לחביריו ולבני משפחתו, יוקיעו אותו ציבורית ויציגו אותו לציבור באמצעי התעמולה כעבריין ופושע מסוכן, יגרמו לו נידוי חברתי וחרם כלכלי.
אבל זה לא חדש. מדינת ישראל מעולם לא הצטיינה במנהיגות שאינה רוחשת חיבה מיוחדת למחבלים הקמים עליה. לכולם יש חסינות (בינתיים...). כל אחד ומגדל השן (המוקטעה) שלו.
ומי שמעז להטיל ספק כלשהו בצדקת דרכם - הופך להיות אוטומטית ולא משנה כמה ראיות מוצקות בידיו - "אוייב החוק" כביכול. מה הטריק-התעמולתי שלהם? פשוט: הם משננים לנו תחת כל מיקרופון, כי המדינה זה הם והחוק זה הם, ומי שמתנגד להם - מתנגד לא להם אלא לחוק. טכניקה זולה שמאז ומתמיד אפיינה מניפולטורים רשעים בהיסטוריה.
לכן אפילו עוד כיום, המון בורים ועמי ארצות מזהים אוטומטית שופט או פרקליט או שווטר עם המושג "שלטון החוק" ולא מבינים שחוק הוא חוק, וזה דבר מאוד חשוב, ועל אכיפתו של החוק לעיתים מתמנים אנשים הגונים, ולעיתים - כמו בכל תפקיד ממשלתי אחר- אנשים בלתי ראויים. מהם טיפשים, מהם חובבי שוחד, ומהם סתם סוסים טרויאניים שבאו לקדם אינטרסים אישיים שלהם או של מי ששתל אותם.
המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט - כולם זה בסך-הכל מקום עבודה. כמו ההסתדרות, מס הכנסה, ביטוח לאומי או קופת חולים. בכל המקומות האלה יש הרי עובדי ציבור נהדרים, וחלאות. חברה מתוקנת מקיימת מנגנונים יעילים ופעילים של ביעור העשבים השוטים שהתנקזו למערכות השלטון. גם אצלנו זה די קיים, חוץ ממערכת אכיפת החוק, שם העובש מכסה על הרקב מיום ליום יותר ויותר.
הרי הם האלהים, ומה שהם אומרים זה דבר הבורא, ואין חטא חמור מלהטיל ספק בטוהר המידות שלהם, כי לא בני אדם המה, אלא מלאכי השרת שמעולם לא טועים, מעולם איש מהם לא הודח, מעולם איש מהם לא הועמד למשפט, מעולם איש מהם לא סרח - הכל כל כך קדוש ומושלם שם.
ועל צדק, רבותיי, לא מדברים - צדק עושים! ולכל אחד הזכות לעשות צדק, שלא לומר החובה.
כשעורך הדין שמחה ניר שם קצוץ אחד גדול על אהרן ברק, והופיע לפניו בדיון, למרות פס"ד של בית המשפט העליון שאסר עליו להופיע (עו"ד ניר טען שפסק הדין הוא בלתי חוקי בעליל) - אהרן ברק בלע את זה, כמו גדול.
אז בבקשה, צאו ולימדו ממשפטנים שיש להם ביצים ולא רק חור גדול במקום מצפון. אקטיביזם אזרחי, ולא צביעות שיפוטית!
מי שמקיים פסק דין של שופט, ולא שוכנע קודם לכן כי השופט נבחר לתפקידו כדין, כלומר במכרז פומבי, עבר מבחני כשירות מקצועית וכשרות אישית על-ידי ועדה חיצונית עצמאית ובלתי תלויה, עברו נבחן על-ידי גורמי המודיעין והפלילים ואושר, אישיותו נבחנה על-ידי גורמי פסיכולוגיה ואושרה, והוא עובר אחת לחודש בדיקה מדוקדקת - פוליגרף לדוגמא - המאמתת כי לא היטה משפט, לא לטובת ולא לרעת אף מתדיין - פראייר! לדעתי, שופט שאינו עומד בכל הכללים הללו אינו שופט כדין, אין לו סמכות לכהן כשופט (וזאת על-פי מבחני הכשירות של עובדי הציבור שהציב בית המשפט העליון בעצמו, כלפי אחרים כמובן), וכל מה שהוא "פוסק" אינו יותר קובע מסתם עוד הבעת דיעה, שלי, שלך, ושל כל אזרח.
לנוסחה הזו יסכים ודאי כל שופט עליון: לכל אזרח יש זכות חוקתית להפר פסק דין שניתן על-ידי שופט שלא מונה כדין.
זו איננה עבירה, וחובת ההוכחה המקדמית היא על השופט להוכיח שהוא מונה כדין. לפני שהוא מבקש מכם הוכחות - שיוכיח קודם מי הוא בכלל. נסו לבקש משופט שיראה לכם הוכחה שהוא עבר את המסלול האלמנטרי לבחירתו, תראו איך הוא מתקפל, מגמגם, ועף ללשכתו להיעלב כמו כל רמאי שנתפס במערומיו (ונניח שהוא יכניס אתכם מתסכול לשעתיים מעצר - אז מה? מה כבר ביקשתם? רק זכות אלמנטרית של אזרח לוודא שבעל התפקיד אכן מונה כדין, אז ישלמו לכם המון פיצויים על מעצר שווא).
למה כדי להטיס מטוס אדם חייב לעבור יותר מבחנים מאנשים שלעיתים משמידים משפחות שלמות על-ידי פסקי דין מופרכים?
למה כדי להיות עורך דין פשוט, חייב ללמוד שנים רבות ולעבוד סטאג' ארוך ומבחנים מסובכים, אבל כדי להיות שופט לא צריך כלום מעבר לכך, חוץ מאיזו קומבינה עם אהרן ברק?
אז בואו נירגע מכל הפרשיות המסעירות את המדינה, ונתמקד במאמץ משותף לכבד את החוק ולהחזיר את שלטונות לידי העם ונאמניו. לכולנו חייב שיהיה חשוב שבמערכות אלה ישבו אנשים הגונים, אבל השיטה היא לא לטאטא את הטינופת מתחת לשטיח כאילו הכל בסדר, ואינה לתת לגידול הסרטני להתפשט עד כדי אובדן שליטה - אלא בביעור הרע ביסודיות ונחישות. כל ניתוח הוא כואב, מורכב, רגיש - אבל, מוטב להדק את החגורה מאשר לאבד את המכנסיים.
וזאת לא נוכל לעשות, מבלי שנטהר את שלטון החוק באומץ ונחישות, נכרות את הסרטן המאכל אותו, ונמסד מנגנוני בחירה, סינון, ובקרה של ממש. מנגנון פומבי, חיצוני, עצמאי ובלתי תלוי.
ובואו נתחיל בצעד קטן אבל חשוב: אין דבר כזה "כבודו". הם משרתי הציבור ולא אדוניו. יש להפסיק בנוהג הנפסד והמגוכך הזה, שאינו מעוגן ממילא בשום חוק. השופט חייב לפנות לאזרח בתואר כבודו! ממתי אדון קורא למשרתו "כבודו"???
זיכרו: הגדולים גדולים רק משום שירדנו על ברכינו - בואו נזדקף!
_____________________
הכותב הוא אסיר משוחרר אשר הגיש תביעה נגד השופט שהרשיע אותו, בטענה לקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. התביעה נמחקה בהסכמה בתמורה לשחרורו מהכלא בעסקת טיעון.