"עלות בניית גדר ההפרדה בתוואי הנוכחי כפולה מעלות הקמתה בקווי 67'. הכפלת העלות נובעת, בראש ובראשונה, מגידול דרמטי באורך הגדר, כמעט פי-שניים מאשר התוואי בקווי 67' וכתוצאה מכך הצורך בבניית פיתולים וכיסים טריטוריאליים. כמו-כן נדרשת הקמת חומות בטון במקטעים שונים שלא היו נדרשים בקו הירוק." כך עולה מנייר עמדה של פרויקט "סנאט", הפועל במימון ובחסות קרן פרידריך אברט הגרמנית ועוסק בהעברת מידע לח"כים ולמקבלי ההחלטות.
על צוות ההיגוי של הפרויקט נמנים ח"כ גדעון סער (ליכוד), ח"כ יצחק הרצוג (עבודה) וח"כ אתי לבני (שינוי).
נייר העמדה חובר על-ידי ד"ר אלי שגיא, ראש המגמה לכלכלה וניהול במכללה האקדמית ת"א-יפו וחבר סגל אוניברסיטת תל-אביב.
לדברי ד"ר שגיא, עלות הקמת כל ק"מ גדר מוערכת ב-10-12 מיליון שקלים. האומדן הכולל של הקמת הגדר בקו הקיים מוערך בכ-10 מיליארד שקלים. לדבריו, זהו סכום כבד-משקל, במיוחד בעידן של מיתון ואילוצים תקציביים כה חמורים, והקמתה של גדר הפרדה ביטחונית לאורך הקו הירוק יכלה לחסוך מיליארדי שקלים מהתקציב.
ד"ר שגיא הדגיש, כי לצורך בחינה כלכלית נכונה של מיקום הגדר יש להשוות את התועלת לעלות של תוואים חלופיים: התוואי הנוכחי מול תוואי חלופי שיוצע. גם אם היקף הפיגועים ועוצמתם קטנים יותר בחלופת התוואי הנוכחי, מול תוואי חלופי לאורך קווי 67', ספק רב אם תוספת התרומה לכלכה הנובעת מכך מצדיקה הפרשי עלות כה ניכרים.
ד"ר שגיא חולק על דעתם של אלה הסבורים, כי הקמת הגדר היא פרויקט תשתית בעל תשואה גבוהה. לדבריו, לא רק שעלות הקמת הגדר בקו הנוכחי גבוהה ביחס לתוואי הקו הירוק ומכפילה את ההוצאה הציבורית לבנייתה, אלא שסה"כ התוצאה הכלכלית כלל איננה ברורה.
עוד ציין כי אין די בהפחתה משמעותית של הפיגועים בלב ישראל כדי להחזיר את תחושת הביטחון הפיזי וכפועל יוצא מכך את היציבות והאמון של העולם העסקי, הדרושים למשק לצורך חידוש תהליך הצמיחה שלו.
טוען: "על הצרכנים בארץ והמשקיעים והיצרנים בארץ ובעולם להשתכנע, כי הסכסוך הישראלי-פלשתיני נמצא שוב במסלול של התקדמות לקראת פתרון מדיני בדרכי שלום וכי הפעם, בניגוד לעשור הקודם, מדובר אכן בתהליך בלתי הפיך".
הקמת גדר, "יעילה" ככל שתהיה מבחינה צבאית, בהעדר חידוש התהליך המדיני, לא יהיה בה כדי להבטיח תנאי זה. יתר-על-כן, ניתן להעריך, כי אפילו אם יתחדש במקביל תהליך מדיני רציני יידרש זמן רב עד אשר ישתכנע העולם העסקי, כי הפעם התהליך הוא אכן בלתי הפיך.
"המחצית השנייה של שנות התשעים לא הייתה חפה מאירועי טרור ואף מפיגועי התאבדות ולמרות זאת היה המשק בתנופה, תוך ביסוס מעמדו בכלכלה העולמית. דבר זה נבע מהעובדה שבאותה עת התנהל גם תהליך מדיני בעוצמה. אירועי הטרור נתפסו אז, במידה רבה, כתנודות סביב מגמת התפתחות חיובית, בדרך להסכם מדיני שישנה את פני המזרח-התיכון", הוסיף ד"ר שגיא.