אזרחות הדדית צולבת

הקדמה:

מאמצע המאה ה-18 עד אמצע המאה ה-20 נהרו ערביי המזה"ת אל תוך תחומי ארץ ישראל. היה זה מעין "טרנספר מרצון" שבוצע על-ידי ערביי אזורים הסמוכים לארץ ישראל שביקשו לשפר את תנאי חייהם על-ידי קרבה ליהודים ולכלכלתם המפותחת יחסית. פועלים זרים הגיעו מסודאן ומהחורן. ממצרים הובאו פועלים לסיוע בסלילת קו הרכבת מיפו לירושלים והבדואים הנוודים שהגיעו מחצי האי ערב האריכו את שהותם בתחומי האזור המשגשג יחסית. המעצמות הקולניליסטיות ששלטו בארץ ישראל העלימו עין מההגירה הבלתי מרוסנת אל תוך ארצו של העם היהודי שאיבד את עצמאותו. הגירה זו הביאה להקמתן של התנחלויות ערביות ברחבי ארץ ישראל המזרחית והמערבית ושינוי במצב הדמוגרפי ובהרכב האוכלוסיה של ארץ ישראל. בניגוד להחלטת חבר הלאומים להקים בית לאומי ליהודים בארצם - בארץ ישראל, 75% משטח ארץ ישראל המנדטורית ובהם נחלות שבטי ראובן גד וחצי המנשה, נמסרו על-ידי האימפריאליזם הבריטי כאתנן לשבטים נוודים שמקורם בחצי האי ערב. שבטים אלו- השושלת ההאשמית - סייעו לבריטים במלחמת העולם הראשונה ובתמורה יצר האימפריאליזם הבריטי, יש מאין, את המדינה הפלשתינית הראשונה הנקראת כעת ירדן. העימות הנוכחי נטוש על עתיד 25% הנותרים מארץ ישראל בו יושבים צאצאי היהודים שגרו כאן במהלך כל הדורות, צאצאי היהודים שגורשו על-ידי הערבים ממקומות מושבם ברחבי המזה"ת ויהודים ששבו לארצם ממדינות אירופה. במהלך הויכוח המר הנטוש כעת בין ימין ושמאל בישראל, אנו נוטים לשכוח את הבעיה האסטרטגית ארוכת הטווח האמיתית. גם אם נוותר על עוד חלקים מארץ ישראל ותוקם ישות מדינית נוספת ל"עם הפלשתיני" בתוך תחומי יהודה ושומרון, הדבר לא יבטיח דמוגרפית את קיומה של מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. מטרות המאמר להציע עקרונות לפתרון יציב לסיום הסיכסוך עם האוכלוסיה הפלשתינית משני עברי "הקו הירוק", לאחר הקמתה של ישות/מדינה פלשתינית שניה, תוך הקפדה ככל שניתן על הדדיות בויתורים, בזכויות ובחובות שיאפשרו שמירה על האינטרסים החיוניים של שתי האוכלוסיות.

הפתרונות המוצעים כיום:

א: רה-טרנספר

הפתרון המקובל באירופה ה"נאורה" למצבים דומים היה הטרנספר שהשיב את הגזילה (חבל הסטודנטים בצ'כוסלובקיה) או קיבע הניצחון (פולין, גרמניה, רוסיה) או הביא לחלוקה אתנית מחודשת שהפסיקה את שפיכות הדמים ההדדית (קפריסין). תיקצר היריעה מלתאר את תולדות חילופי האוכלוסין שבוצעו בכפיה באירופה במאה ה-20. בארץ ישראל המצב שונה בתכלית. בארץ ישראל אין מדובר בטרנספר. לצורך תאור מדויק של המצב בארץ ישראל ברצוני לטבוע מונח חדש - רה-טרנספר. רה-טרנספר המיועד להשיב את הארץ לבעליה היהודיים החוקיים. המוסר היהודי וההפנמה הקיימת ביהדות של זכות האדם באשר הוא אדם מונעת מהעם היהודי את ביצוע הפתרון האירופאי, הצודק במקרה זה. דהיינו, פרוק ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות משני עברי ה"קו הירוק" והחזרתם של הפולשים הערבים לארצות מוצאם המקוריות.

ב: מדינה יהודית דמוקרטית תוך שוויון זכויות לכל תושביה:

זהו הפתרון המקובל על מרבית הפוליטיקאים הישראלים מכל קצות הקשת הפוליטית ששמחים לטמון את ראשם בחול עד לקדנציה הבאה. הנייר, כידוע, סובל הכל. כל רעיון, גם אם אינו בר ביצוע יכול להראות יפה במאמר או במצע מפלגתי. רעיון זה אינו בר ביצוע משני טעמים: הטעם האחד - הנאמנות: הערבים הדרים בתוך תחומי מדינת ישראל גם אם הוענקו להם תעודות זהות ישראליות אינם מוכנים- בצדק מבחינתם- לשנות את זהותם. מבחינתם הם נותרו בראש ובראשונה מוסלמים, ערבים ו"פלשתינים". אמנם מספר אנשי שמאל מנסים להסביר ל"ערביי 48" שהם "לא מה שהם חושבים שהם" אך זהו רעיון נואל. מעורבותם המסיבית של ערביי ישראל בפיגועים בשנתיים האחרונות, פרעות אוקטובר 2000 ודבריהם הברורים של נציגיהם הדתיים והפוליטיים מוכיחים יותר מכל כי מתן תעודת זהות לאדם אינה משנה את זהותו, את נאמנותו ואת שיוכו הלאומי. הטעם השני - הדמוגרפיה: כאמור, לפוליטיקאים הישראלים ישנה העדפה ברורה לדחות הטיפול או להתעלם כליל מארועים שלדעתם יקרו רק לאחר סיום הקדנציה שלהם. בהתעלמות מהבעיה הדמוגרפית אנו מסכנים את עצם קיומה של מדינה ישראל ואת זכותנו ההיסטורית להגדרה עצמית. לא כאן המקום לחזור ולצטט ממחקריו של פרופ' ארנון סופר מאוניברסיטת חיפה. בעתיד הלא רחוק כאשר 40% מתושבי ישראל יגדירו עצמם כערבים פלשתינים המפעל הציוני יאבד לנצח.

ג: מדינה דמוקרטית דו-לאומית או בשמה האחר "מדינת כל אזרחיה:

רעיון זה לוקה במוסריותו בכך שהעם היהודי נדרש לוותר על זכותו להגדרה עצמית. גם אם נתעלם מזכות היסטורית בסיסית זו הרי ברור לכל שדמוקרטיה, איסלאם וערבים אינם דרים בכפיפה אחת בשום מקום על פני כדור הארץ. לא כאן המקום לנתח מדוע ואין כל סיבה להניח כי האומה הערבית המוסלמית שאין בה אף לא מדינה דמוקרטית אחת תצליח דווקא כאן בלב הסכסוך עם האיסלם הקיצוני להקים דמוקרטיה משותפת עם עם אחר כמיעוט. ההימור גדול מידי וסיכויי ההצלחה קטנים מדי. משכשלו לוגית ומעשית כל הפתרונות האחרים, ברצוני להציע תבנית חדשה לפתרון בעיית ערביי ארץ ישראל משני עברי "הקו הירוק". אזרחות הדדית צולבת.

אזרחות הדדית צולבת:

לכל היהודים, ממערב לירדן תהיה אזרחות ישראלית - ללא קשר למקום מגוריהם. לכל הערבים ממערב לירדן תוענק אזרחות פלשתינית - ללא קשר למקום מגוריהם. ביו מדינת ישראל והישות הפלשתינית יהיה גבול פיזי וגאוגרפי ברור. לפני שתוקם, ישות מדינית "פלשתינית" שניה בחלק משטחי יהודה ושומרון, כתנאי להקמתה, על מדינת ישראל לדרוש כי כל הערבים ממערב לירדן, ללא קשר למקום מגוריהם ולאזרחותם הנוכחית יהיו בעלי אזרחות "פלשתינית" וכל היהודים, ללא קשר למקום מגוריהם, יהיו בעלי אזרחות של מדינת היהודים היא מדינת ישראל. הצעה זו באה כניסיון לפתור את בעיית הזהות הערבית והיהודית גם בתוך תחומי "הקו הירוק". את זכותו הלגיטימית של כל עם להגדרה עצמית- מצד אחד ואת זכותו של כל אדם לשמירה על רכושו ונכסיו - מצד שני. כל זאת, תוך איזון נכון של האינטרסים השונים וניסיון למזער את הפגיעה בפרטים בכל אחד מהצדדים. הצעה זו מבוססת על הדדיות ככל שהדבר ניתן. כל הדרישות העקרוניות שנדרשות מהיהודים אזרחי ישראל נדרשו בהתאמה המתחייבת גם מהפלשתינים ולהיפך. מבחינת הצדק ההיסטורי, ברור, שאין כל הצדקה להקמתה של מדינה פלשתינית נוספת ובוודאי שלא בתוך תחומי יהודה ושומרון ערש תרבותו של העם היהודי. בהתחשב בכישלון המתמשך במדיניות החוץ של מדינת ישראל יש צורך לדון תיאורטית גם בהצעה שתהווה "קו נסיגה" למקרה שנאלץ לוותר על חלק ממולדתנו ההיסטורית. למרות העובדה שהדיון מתקיים על גורלה של הארץ האחת והיחידה בעולם שבה יש ליהודים הזכות להגדרה עצמית ולמרות העובדה שלערבים בכלל יש כבר 21 מדינות ולערבים המתקראים "פלשתינים" יש כבר מדינה אחת משלהם, ירדן, נעשה ניסיון ליצור הדדיות בדרישות ביו הצדדים.

א. אזרחות: לכל הערבים בין הירדן לים תהיה

אזרחות "פלשתינית", ללא קשר למקום מגוריהם וללא קשר לאזרחותם הקודמת. לכל היהודים בין הירדן והים תהיה אזרחות ישראלית, ללא קשר למקום מגוריהם.

ב. זכות ההצבעה:

כל בעלי האזרחות "הפלשתינית", יבחרו ויוכלו להבחר לפרלמנט של הישות/מדינה "הפלשתינאית" השניה. לכנסת יצביעו רק אזרחי מדינת ישראל. <נ> ג. ירדן: אם ראשי המדינה הפלשתינית הראשונה (ירדן) יסכימו, יוכלו ערביי האזור או חלק מהם לקבל אזרחות של ירדן. בכל מקרה סביר להניח כי תוך תקופה לא ארוכה השושלת ההאשמית תאבד את שליטתה בירדן והשלטון יעבור לידי האוכלוסיה ה"פלשתינית" בירדן.

ד. חילופי אוכלוסין:

אם יוחלט על דעת שני הצדדים לפנות את התושבים היהודיים מחלק מהישובים היהודיים המבודדים הנמצאים ביהודה, שומרון וחבל עזה, יפונו במקביל מתושביהם גם ישובים ערביים הנמצאים בשטח היהודי, למשל, כפרים ערביים שלא היו שייכים בעבר למדינת ישראל ו"נכלאו" בצידה המערבי של גדר ההפרדה או ישובים ערביים לא מוכרים בעומק השטח היהודי.

ה. חילופי שטחים:

בהנחה שבמסגרת הסדר הקבע יתבצעו חילופי שטחים בין הישות / המדינה הפלשתינית השניה ובין מדינת ישראל, יועברו לישות / מדינה הפלשתינית השניה שטחים הגובלים עימה ומאוכלסים בצפיפות באזרחים פלשתינים.

ו. תושבות:

כל ערבי, היושב כחוק, בתחומי מדינת ישראל, יקבל זכות לתושבות וזכות לעבודה בתחומי מדינת ישראל. כל הזכויות המוקנות על-פי חוק לכל תושב קבע שאינו אזרח, יחולו גם על התושבים הערביים בעלי האזרחות של כל אחת משתי המדינות הפלשתיניות שהיו בעבר אזרחי ישראל כחוק. תושבי ישובים יהודים שישארו בתחומי הרשות ה"פלשתינית", יקבלו זכויות זהות.

ז. רשיון עבודה:

לכל תושב שהיתה לו אזרחות ישראלית, כחוק, לפני ישום התוכנית, שלא היה מעורב בפעילות פלילית או לאומנית, תנתן הזכות לעבוד ולדור בארץ. לתושב שהיה מעורב בהשתלטות בלתי חוקית על אדמות הלאום או בבניה בלתי חוקית ינתן פרק זמן סביר כדי לעמוד בדרישות החוק כתנאי לקבלת תעודת תושב והיתר לעבוד בישראל.

ח. רשויות מקומיות:

כל תושב, בין יהודי ובין ערבי, יהיה בעל זכות הצבעה לרשות המקומית בה הוא יושב. האחריות לטיפול בבעיות מוניציפליות תוטל על הרשות המקומית. המועצה המקומית לתכנון ובניה בכל רשות שמרבית תושביה אינם אזרחי ישראל תהיה כפופה, כפי שהמצב כיום, לועדה המחוזית. סמכויות הועדה המקומית ישארו על כנם פרט למקרים בהם הוועדה המקומית תסרב לפעול כנגד עבריני בניה, מסיגי גבול קרקעות הלאום או בנושאים בעלי השלכות שמעבר לשטחי הרשות המקומית כמו ביוב וזיהום תעשייתי. הדדי המצב ביחס לישובים היהודיים שיוותרו ביש"ע. חלוקת התקציב לתושבים בתחומי מדינת ישראל בעלי האזרחות ה"פלשתינית" תעשה בשוויון ובהגינות על-פי הכלל שכל צד מקבל חזרה לשימושיו את הסכומים ששילם לאחר הפחתת התשלום הנדרש לשרותים המשותפים. לא כאן המקום להרחיב בפרוט העקרונות הכלכליים והם פורטו בקצרה בלבד. <נ> ט. מס הכנסה: חלק מתשלום מס ההכנסה שיגבה מתושבים שאינם אזרחים, יועברו לרשויות המקומיות הומוגניות המאוכלסות בתושבים ערבים בלבד או לגופים שיוקמו לצורך כך ברשויות מעורבות לצורך מימון החינוך ושרותים אזרחיים עבור התושבים שאינם אזרחי המדינה. לגופים אלו יוחזר במלואו החלק היחסי מתשלומי מס ההכנסה המוקדשים לחינוך, רווחה ורשויות המקומיות. <נ> י. ביטוח לאומי: בחלק ממדינות המערב, הביטוח הלאומי אינו חלק מקופת המדינה אלא מהווה קופה לחסכון סוציאלי מאוזנת אקטוארית. תשלומי הביטוח הלאומי של תושבים שאינם אזרחים לא ישולמו לקופת הביטוח הלאומי של מדינת ישראל. כדי שלא יפגע רכושם או זכויותיהם של מי שהיו אזרחים, כחוק, מדינת ישראל תעביר היוון מלא של כל הכסף שעומד לזכות המבוטחים הערביים ולזכות ילדיהם לקופת הביטוח הלאומי בה יבחרו. לאזרחים ה"פלשתינים" היושבים בתחומי מדינת ישראל ינתנו שלוש אפשרויות: י.1. להעביר זכויותיהם ולהמשיך לשלם את תשלומי הביטוח הלאומי לקופת אחת מהמדינות הפלשתינית ולקבל ממנה את הבטחת ההכנסה, קצבאות ילדים, קצבת נכות וכו', בהתאם למה שמשולם לכל תושבי אותה המדינה. לאפשרות זו שני יתרונות: א. תושבי ישראל הערביים יוכלו לסייע דרך תשלומי הביטוח הלאומי להעלאת רמת החיים של אחיהם העניים ב"שטחים". ב. לקופת הישות/המדינה הפלשתינית השניה יועברו סכומי כסף גדולים לטיפול ברווחת כלל האזרחים הפלשתינים. י.2. גופים בנקאיים פרטיים יקימו קופה, או מספר קופות, עצמאיות נפרדות לכל התושבים שאינם אזרחים, שתהיה מאוזנת אקטוארית. זכויותיהם המהוונות של המבוטחים שיבחרו בכך יועברו לקופה בה יבחרו. י.3. כל מי שיחפוץ להעביר את מגוריו לאחת מהמדינות הפלשתיניות או הערביות הסמוכות, יכול לקבל לידיו היוון יחסי מיידי, בהתחשב במצב האקטוארי, של כל הכספים הצבורים לזכותו. י.4. כל תושב שלא יחליט על העדפתו תוך פרק זמן שיוקצב לכך, זכויותיו המהוונות יועברו לאחת מהאפשרויות לעיל ע"פ החלטת ממשלת ישראל.

יא. פנסיה:

כל זכויות הפנסיה הצבורות בקופות הפנסיה החדשות המאוזנות אקטוארית יועברו לקופות מיוחדות שיפתחו עבור תושבי חוץ. זכויות הפנסיה בקופות שאינן מאוזנות אקטוארית, יועבר חלקם היחסי של אזרחי החוץ לקופות שיפתחו במיוחד לכך. כל זכויות הפנסיה הצוברת לעובדי מדינה ורשויות מקומיות שהמדינה ערבה להן יהוונו ויועברו לקופות פנסיה שיפתחו עבור תושבי חוץ. מי שהיה בעבר אזרח ישראלי ויקבל אזרחות פלשתינית יוכל לקבל לידיו מיידית את כל זכויות הפנסיה מהוונות במקרה שיבחר להגר. <נ> יב. חוק בריאות חובה: כל תושב שאינו אזרח המתגורר בתחומי מדינת ישראל יחויב לבטח עצמו ומשפחתו בביטוח בריאות במסגרת מדינתו, במסגרת עמותות שיוקמו או במסגרת פרטית כפי שיבחר. מדינת ישראל לא תערוב כספית לגופים אלו.

יג. עובדי מדינה:

עובד מדינה אינו יכול להיות מי שאינו אזרח אותה מדינה. כדי למזער את הפגיעה בתושבים הערבים שהיו בעבר אזרחי המדינה, בזמן ביצוע התוכנית, עובדי מדינה יוכלו, בהמלצת הממונים עליהם, להשאר בעבודתם לתקופת ביניים עד להתארגנות כלכלית ותעסוקתית אחרת.

יד. חינוך:

הדרישה לחינוך חובה תחול על כל התושבים במדינת ישראל. האחריות לקיום חוק חינוך חובה לילדי תושבים שאזרחותם "פלשתינית" ולמימונו תוטל על התושבים שאינם אזרחים עצמם ועל הרשות ה"פלשתינית". התפעול יוטל על הרשות המקומית בה יושבים התושבים בעלי האזרחות הזרה. למדינת ישראל תשאר זכות פיקוח וזכות וטו על דרכי הביצוע, העסקת המורים והתכנים.

טו. לימודים גבוהים:

ככל יתר התושבים במדינה, התושבים הערביים שהיו בעבר אזרחי ישראל יוכלו להתקבל ללימודים גבוהים על בסיס הכללים והתמחור שהמדינה והמוסדות להשכלה גבוהה יקבעו לגבי תושבים שאינם אזרחים. בעיה זו אינה חמורה משום שבמרחק נסיעה קצר ישנם מוסדות רבים להשכלה גבוהה של המדינות שהתושבים הערביים יהיו אזרחים בהן.

מיעוטים:

טז. הנוצרים: מיעוט קטן ונרדף זה שבתוך האוכלוסיה המוסלמית סובל ממעשי אלימות, נסיונות פגיעה במקומות הקדושים לו, ביזה ואונס. מעיון בהרכב האוכלוסיה בערים כמו בית לחם, בית ג'אלה ונצרת ברור שלמעשה כבר כיום מתבצע באוכלוסיה הנוצרית טרנספר על-ידי הרוב המוסלמי. מכיון שמטרת ההצעה לאזרחות צולבת אינה לחתור למדינה בעלת אוכלוסיה הומוגנית אלא להציע פתרון שיבטיח את חייהם, זכיותיהם ובטחונם האישי של כל תושבי האזור, מוצע שכל ערבי נוצרי שהיה בעבר בעל אזרחות ישראלית, שלא היה מעורב בפעילות פלילית או לאומנית ויבקש אזרחות ישראלית, בקשתו תשקל בחיוב.

יז. העדה הדרוזית:

בחשש מה אני מזכיר עדה זו, משום שמישהו עלול להסיק כאילו יש מקום לדיון בעדה הדרוזית במסגרת דיון בסכנה שמהווים ערביי ארץ ישראל לקיומה של מדינת ישראל ולא היא. רק כדי למנוע כל ספק. מטרת ההצעה אינה ליצור במדינת ישראל מדינת לאום בעלת גזע אחד אלא לדאוג לקיומה העתידי של מדינת ישראל כמדינת היהודים. התכנית אינה נוגעת כלל לעדה הדרוזית שהינם חלק בלתי נפרד לא רק ממדינת ישראל אלא גם מהחברה הישראלית.

יח. "זכות השיבה":

מונח מוטעה ומטעה זה שהוחדר ללקסיקון הפוליטי על-ידי דוברי השמאל מסייע ליצירת הרושם אילו היו כאן תושבים בעלי זכויות שנושלו והוגלו. מובן מאליו כי לפולשים הערביים שהתנחלו בארץ ישראל וברחו ממנה בעצת מנהיגיהם, לא הייתה ולא תנתן כל זכות התישבות בארץ אליה פלשו שלא כחוק. המונח הנכון הינו דרישה ל"פיצוי הפולשים שברחו ב-48". זו דרישה אבסורדית ונואלת מבחינה מוסרית ומעשית גם יחד. יש לדון בסיוע לשיפור מצבם ותנאי חייהם של כלל תושבי האזור ללא קשר להגדרתם הפוליטית.

יט. איחוד משפחות:

איחוד משפחות של יהודים יתבצע בתחומי המדינה היהודית בלבד. איחוד משפחות של ערבים יתבצע במדינה הפלשתינית בירדן או בישות הפלשתינית שתקום ממערב לירדן.

מנהלה וארגון:

כ. תעודות זהות:

תוך שלושה חודשים מקבלת התוכנית, יונפקו תעודות זהות חדשות לכל אזרחי מדינת ישראל ויפקע תוקפן של תעודות הזהות הישנות . כך גם לגבי דרכונים. לכל התושבים שהיו בעבר בעלי תעודות זהות ישראליות יונפקו תעודות מעבר עד לקבלת תעודה מטעם הישות הפלשתינית החדשה שתקום או מטעם המדינה הפלשתינית הקיימת - ירדן.

כא. בחירות לכנסת ישראל:

בחירות חדשות לכנסת ישראל וגוף המיצג של הישות ה"פלשתינית" יתקיימו בתוך שלושה חודשים מקבלת התוכנית. בהצעה זו נשמרות הזכויות הבסיסיות של הערבים הגרים בתחומי מדינת ישראל לשמירה על רכושם, על מורשתם הלאומית ועל זהותם. נשמרת להם הזכות לבחור ולהבחר במדינתם הריבונית. במקביל מבטיחה ההצעה את זכותם של היהודים להגדרה עצמית ולבית לאומי. כאשר ב"מפת הדרכים" של ארה"ב ומדינות אירופה מודגש הצורך להקים מדינה פלשתינית בעלת "יכולת חיות", יש לוודא שבמקביל גם למדינה היהודית תהיה יכולת חיות לאורך זמן כמדינה יהודית. הקמתה של ישות לאומית פלשתינית שניה, בנוסף לירדן, הינה הההזדמנות ההיסטורית האחרונה הנראית לעין כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית בלא הצל הדמוגרפי המעיק. ה"פלשתינים" נצחו בקרב על העבר. ה"פלשתינים" בעזרת השמאל הישראלי והאנטישמיות הבינלאומית הצליחו ליצור עם חדש יש מאין, ליצור "נרטיב" לאומי פיקטיבי אך מובן, קליט וברור ולזכות באהדתם של כל מי שאינו מוכן להתעמק במציאות המורכבת. אם לא נשכיל להגדיר ולטפל באיומים העתידיים האמיתיים ולא ננקוט בצעדים מקוריים ואמיצים בקרב על העתיד נהפך לחלק מהעבר.