החיים חזקים יותר מהכל אבל כשהם סוחפים אותנו לתוך שגרה ותובענות, לעיתים אנו עלולים לשכוח את היקרים לנו מכל. את הסיפור הבא רציתי לספר דווקא אודות דודי, אח של אימי שהתגורר במשך שנים על גבי שנים לבד בבית קטן במרכז הארץ. דוד שלי היקר היה איש אהוב ביותר, אני זוכר איך היה נוהג לשחק איתנו כשהיינו קטנים ולפנק אותנו בממתקים. יש לי זיכרון על דברים קטנים שעשה, אבל הם זכורים לי ביותר ולעיתים כשאני חוזר כמה שנים לאחור אני מתרפק על העבר הזה... אח של אימי הקטן היה הנצר האחרון למשפחתנו, לצערי אימי נפטרה וכך גם שאר האחים פרט לאח הזה שבכל פעם שהייתי מתבונן בו דמותה של אימי עליה השלום הייתה משתקפת דרכו. אח של אימי האהוב לא רצה שנבקר אותו וזה ציער אותי מאוד אבל כיבדתי את זה אחרי הכל רצונו זה חרותו של האדם. מכל הדברים שעלו חשבתי לעצמי שאולי הבית לא מסודר, אולי הוא חש בבושה קלה אבל למה שאני הולך לספר לכם לא הייתי מוכן ולו לרגע.

הגילוי הראשון - הרגע בו מגלים כי בן משפחה שלכם אגרן

פתאום באמצע היום כשאני בשיא הלחץ של החיים והעבודה, אני מקבל שיחה בהולה מהשכנים שדודי היקר נפל בגרם המדרגות ואיבד את הכרתו. כמובן שעזבתי הכל ורצתי לשם, דודי כבר הובל בטיפול נמרץ ישירות אל בית-החולים. כשהגענו למחלקה הסבירו לנו שדודי עבר אירוע מוחי קשה והוא יאושפז במחלקת טיפול נמרץ. לאחר יומיים לצערי דודי האהוב עזב את העולם. צער מילא אותי, הכל כל-כך מהר, לא הספקנו להיפרד.. בעודנו מנסים לארגן את כל שלבי האבלות ההלוויה וכל המסמכים, נדרש מאיתנו לקפוץ לדירתו וכך היה הדבר, לקחתי את המפתחות ונסעתי לדירה ובעודי בפתחה פותח את הדלת, גל של ריח חריף הציף אותי.. נדהמתי! לזה לא ציפיתי! המראה שראיתי גרם לי לפרוץ בבכי, האם אני אשם? איך לא ראיתי? איך נתתי לאדם יקר לי לחיות בזוהמה הזאת? דוד שלי חי בדירה מלאה בזיהום אחד גדול? המראה, אוי המראה שהתגלה לעיני היה קשה ביותר, מטבח עמוס בכלים ישנים, ארונות ורצפה מרוחה בשומן, הכל מחליק, מסכן חיים, לרגע עצרתי את נשמתי, עזרתי אומץ ונכנסתי לדירה, אי-אפשר היה להתהלך בתוכה, המטבח, נייר טואלט משומש בכל מקום, בקבוקי שתייה ישנים, בקבוקי שמפו, בשמים ריקים, ערימה של סכיני גילוח, קיסמי אוזניים מלוכלכים שמורים בניילון והרשימה קצרה מלהכיל. כן, בדיוק כמו שאני מספר, שירותים גדושים, גרוטאות וקופסאות שימורים מפוצצות מהן ניגר נוזל ואם זה לא מספיק אזי גם בגדים עם רטיבות ועובש שהוכנסו לשקיות והעלו צחנה שאין לתאר. כאוס בכל מקום ובמקרה הטוב הייתי רוצה לכנות את המקום מחסן אבל זה הרבה יותר גרוע כפי שניתן להבין מתיאוריי (ועוד הייתי עדין האמינו לי).

היום שאחרי - פינוי דירת אגרן כפייתי לבד או בסיוע חברה מקצועית?

לא יכולתי לעמוד במעמד הזה, ברחתי, התנתקתי, ליבי כאב מהמראות, לקחתי את מה שמצאתי ופשוט נעלמתי לעצמי ולדירה הזאת שמולי. האם חיים שלמים דודי חי בצורה כזאת ולא ידעתי על כך? מה חשבתי לעצמי? יצאתי מזה, את ההלוויה ארגנו דרך בית הכנסת, לצערי דודי היה ערירי ולכן כל מה שנותר זה לכבד אותו כפי שכיבד אותנו בחייו. בתום ימי השבעה החלטנו אני ואחי לקחת את זה צעד אחד קדימה וגם נוכח דרישותיהם של השכנים החלטנו לגשת ולטפל בנושא מקרוב אבל כשהתקרבנו שוב אל הזירה הבנו שאנחנו בבעיה חמורה. "איך נפנה את זה אין מצב" אמר לי אחד מאחיי. הדירה מלאה בפסולת, תיקנים, ריח וצחנה שאין לתאר... את האמת לא תיארנו שזה יהיה המצב ושלא נוכל להתמודד לבד. פתאום מתוך כל זה עלו לנו המון שאלות כמו מאיפה מתחילים? איך מסיימים? איך נפטרים מהאשפה? וואו, מעבר לעניין הרגשי הביורוקרטיה כאן לא פשוטה בכלל. אז אומרים "ישועת השם כהרף עין". כן, בדיוק שהרגיש כי קלו כל הקיצים, אבדו כל הסיכויים בדיוק באותה השנייה הבנו שאנחנו צריכים לבקש עזרה! זה בסדר! השיפוטיות איננה מוצדקת כאן וכך בחיפוש במקומות הראשונים של מנוע החיפוש גוגל קישר אותי ואת בני המשפחה לאדם מבורך - מתמחה בפינוי דירות מזוהמות של אגרנים כפייתיים בשם שי פינוי דירה.

החיים לפני ואחרי - כך תסייע לכם פגישה עם מפנה דירות מוזנחות

כפי שהבנתם, המראה היה קשה מנשוא, איך מפנים, מתי מפנים, איך לא מסתבכים? אלו שאלות שהציפו אותי ואת בני משפחתי ולא נתנו מנוח. המפגש עם שי פינוי דירה היה מאוד קונקרטי, הוא סקר בעיניו את המקום וכבר ידע להגיד לנו כמה זמן זה ייקח ובגדול כמה זה אמור לעלות - כאמור זמן עבודה והצעת מחיר בשקיפות מלאה. כמו-כן, סיפק תוכנית עבודה מסודרת, הסביר מה קודם למה ואיך הדברים יקרו מבלי שהשכנים או הסביבה תפגע מכך. החשש היה גדול אבל מרגע שנוצר המפגש ביננו לבין שי פינוי דירה משהו השתחרר, משהו הרגיש עם הרגליים על הקרקע.

ממצב תברואתי קשה לדירה עם זיכרונות טובים

אני ובני המשפחה היינו צריכים לפקח על התהליך רק פעם אחת בכדי לוודא כי שי פינוי דירה אכן עומד בדברתו. מהתבוננות מהצד ראינו איך הפינוי הזה קורם עור וגידים, פתאום המזון המושלך על הרצפה ויצר כתמים נעלם ונאגר לתוך שקיות אשפה מסיביות. שקית אחר שקית, כל מה שגרם לחרדה גדולה נאגד יחד ואיתו נאגדו גם הפחדים. חדר אחר חדר, המפנים של שי פינוי דירה מיינו בקפדנות את הניירת וסידרו אותה ואף איתרו לנו מסמכים חשובים מאוד שבלעדיהם לא היינו יכולים למכור את הנכס. אחד השכנים שהוא חבר טוב שלי סיפר לי איך צפה מהצד, הוא ראה איך המפנים עשו את מלאכתם מבלי לתפוס חנייה ותוך כדי חסימת הכביש איך כל האשפה יועדה ישירות למשאית מיוחדת שהגיע, העמיסה את הזבל ונעלמה כלא היתה.

רצינו להגיד תודה - כל הסיבות לא כדאי לכם לפנות דירת אגרן לבד

כשפקדנו אני ואחיי את דירת דודי לאחר שלושה ימים פשוט פרצתי בבכי, לא האמנתי, כך, בדיוק כך זכרתי את הדירה בה היינו מתרוצצים מחדר לחדר. רצים, משתוללים ורואים את דודי רץ אחרינו, משתובב איתנו, מחבק, מצטרף לשולחן הקידוש.. הד הקולות והצחוק פתאום חזרו והציפו אותי. זה היה מחזה מדהים, מרגש, בימינו לראות דירה כל כך נקייה ומזמינה היה כמעט בלתי נתפס. המצוקה הייתה גדולה, פתאום זו כבר לא דירה גדושה בסכנה אלא בבית שריח החיטוי והניקיון ניכר בו חזק! מכל הדברים אפשר להגיד שאפשר עכשיו להשכיר את הנכס, השכנים כבר לא מתלוננים, כל הפינוי היה ברגישות רבה ועוד.. אבל החשוב ביותר זה לומר הנה הם כל הזיכרונות שכמעט אבדו וחזרו בזכות פינוי דירה אחד משנה חיים. במעמד הזה רצינו אני ואחיי להודות לשי פינוי דירה שמסייע ומגדיל ראש בסיוע למשפחות שבאמת ובתמים לא יכולות לעשות את זה לבד. רוצים או צריכים עזרה? בן משפחה שלכם עזב את העולם או שיבדל לחיים ארוכים עדיין בחיים וחי תחת סכנת האגירה? כל מה שאתם צריכים זה מפנה טוב.. כמו שזה נשמע, לא פחות ולא יותר, אתם צריכים מפנה עם לב טוב. הקישור מהביטוי מתמחה בפינוי דירות מזוהמות של אגרנים כפייתיים בשם שי פינוי דירה עם קו תחתון.