כל כך הרבה שינויים חלו בתעשיית המזון בעשרות שנים האחרונות. איפה להתחיל? נתחיל בכך שהעידן הנוכחי שאנחנו חיים בו לא דומה בשום צורה למשהו שהאדם חווה בכל מאות אלפי השנים (אם לא מיליוני שנים) שהוא חי על פני כדור-הארץ. לאורך כל ההיסטוריה האנושית המרוץ היה אחרי אוכל. הישרדות. שובע. אומרים שחסך וחסר הם אם כל ההמצאות - הרצון לשרוד בנוחות הניעה את האדם לייצר ביטחון תזונתי. לחיות בסביבה בה האוכל נמצא בשפע חסר תקדים ובהישג יד של כל אדם- גם העני ביותר.

איך זה משפיע עלינו ואיזה מחיר יש לשפע הזה?

הברור מאליו הוא שהכמות הבלתי נגמרת של המזון שסובבת אותנו גורמת לנו לחיות בסביבת בופה שפתוח 7\24 ומעמיד בניסיון את יכולת העמידה שלנו בפני פיתויים רבים. נוסיף לזה את סגנון החיים המודרני שמקדש תמיד את היום הבא - מרוץ העכברים הבלתי נגמר מונע מתוך אמונה שלו רק נעבוד קשה יותר, יותר שעות, נרוויח יותר כסף בסוף נמצא את המנוחה והנחלה. גישה זו לחיים מעלה את רמת המתח והחסכים הרגשיים, ובעקבות זה הפיצוי התזונתי, שמעודד צריכת מזונות יותר שמנים, יותר מתוקים.. בנוסף אנחנו משלמים מחיר באיכות. על-מנת להוזיל את המזון יש בהכרח לייצר אותו באיכות ירודה ובמסות גדולות. האוכל שלנו מעובד, שומני מידי, עתיר סוכר, עתיר כימיקלים, עתיר ריסוסים. הירקות והפירות גדלים באדמה עקרה, משגשגים על "ג'אנק פוד" ממש כמונו בצורת דישון והזנה מלאכותית וכתוצאה מכך מכילים הרבה פחות מרכיבים מזינים.. כל זה משפיע על הגוף שלנו ובעיקר על מערכת העיכול שלנו - שהרי היא השער שדרכו הכל נכנס, מתפרק, ממוין ונספג לשאר הגוף. השפעות אלו אחראיות במידה רבה על מחלות עיכול אשר הפכו לשכיחות מאוד בעולם המערבי. ריפלוקס לדוגמה, היא בעיה אשר סובלים ממנה מבוגרים רבים אשר התסמין המרכזי שלה הוא צרבות שיכולות להיות קשות ומטרידות. ריפלוקס זו בעיה של עליית מיצי עיכול לכיוון הוושט - אוכל מרובה, אכילה מהירה ומזון מעובד גורמים להחמרת ההחזר הוושטי בצורה מורגשת. בראיון עם לילך נהרי היא מדגישה את חשיבות התזונה הנכונה לריפוי והחלמה מריפלוקס - לקרוא את המידע ולהבין מדוע ריפלוקס כה נפוץ. מעבר לכל הנאמר, הרי שלתזונה נכונה יש משקל מכריע בתהליכי החלמה מבעיות עיכול שכיחות כגון דלקת בקיבה ואולקוס. הנטייה כיום היא לתלות את הופעת מחלות אלו בחיידק הליקובקטר. אולם השינויים אשר חלו באורח החיים המערבי משפיעים רבות על בריאות מערכת העיכול שלנו ולכן יש להם משקל משמעותי לא פחות בריפוי שלהם.

מדוע ההתקדמות השפיעה על העיכול

מקורות המזון שלנו עברו שינוי קיצוני לאורך ההיסטוריה האנושית. ממצב בו היינו צריכים לרדוף אחרי האוכל - לנדוד ממקום למקום וללקט מזון, לרוץ אחר חיות ציד, ולעיתים לרעוב עקב בצורת או אסונות טבע. כיום אנחנו במצב בו אנחנו שולטים באופן מלא בגידול מרכיבי התזונה - אנחנו מגדלים את החיות שאנחנו אוכלים, מגדלים את החיות שאנחנו חולבים, מגדלים את הפירות והירקות . מרעה וחקלאות קיימת במשך עשרות אלפי שנים בקרב בני אדם. אז מה בכל זאת השתנה? החידוש המודרני הוא בכך שאנחנו עכשיו גם שולטים בקצב הגדילה, בכמות התפוקה ואפילו במזג אויר המשפיע על הצמיחה. כל זה משפיע על איכות המזון ועל בריאותו של האדם. לדוגמה - במשך עשרות אלפי שנים האדם עיבד את האדמה. חפר בור, שתל, במקומות מסוימים בעולם גם השקה, והתפלל ליבול. השתיל גדל באדמה, ניזון מהסביבה הטבעית לו והושפע מגרמי שמיים כפי שהיה טבעי לו. מה קורה היום? כיום אנחנו ממשיכים לאכול מפירות השתיל אבל הוא לעיתים כבר לא גדל באדמה אלא באוויר, הוא לא תחת כיפת השמיים כי אם בחממה, הוא לא חווה את קרני השמש אלא אור מלאכותי. הוא מוזן באופן מלאכותי, מרוסס, מדושן ומותאם לגידול כנגד הטבע שלו - לכל זה יש השלכות. וזה רק קצה הקרחון. בתזונה המודרנית אנחנו אוכלים רכיבי מזון מכל העולם. כך שהאגוזי מלך שלנו מקליפורניה, הסירופ מייפל מקנדה והשום מסין. וזה רק לנקוב בכמה דוגמאות. על-מנת שלמזון הזה יהיה חיי מדף ארוכים, שהוא יוכל לעמוד במסעות מסביב לעולם, תעשיית המזון צריכה לעשות מניפולציות רבות שלרובן יש מחיר בסופו של דבר על האיכות של המזון.

לאן נעלם הטעם ולמה זה קשור לבריאות שלנו?

ככל שהטעם של הירקות והפירות עז יותר, מרוכז יותר, זה ביטוי לריכוז הערכים התזונתיים שיש בפרי או בירק. ירקות ופירות תפלים, בוסר, שטעמם מזכיר זיכרון חיוור של איך הטעם אמור להיות הם לא רק לא טעימים אלא גם דלים במרכיבים שחשובים לבריאות הגוף שלנו. קטפו אותם מוקדם מידי, עשו עליהם מניפולציה שיבשילו מהר מידי, שתלו אותם בקרקע עקרה.. זה המזון שמגיע כיום לשולחננו. בתרבויות בהם טעם ואיכות מזון נחשב לסוג של "דת" מקדשים גם את חיי היום יום, את ההנאה בכאן ועכשיו, את שעות הפנאי. בתרבות כזאת כל אדם, אפילו מהמעמד הבינוני, זוכה לתענוגות החיים כמו מלך. לדוגמה התרבות הצרפתית - אשפים בשימת לב לפרטים הכי קטנים במזון- איפה הרכיבים גדלו, באיזה קרקע, באיזה מים הושקו. הביטוי טרואר שמגיע מהשפה הצרפתית משמעו הסביבה בה הצמח גדל והוא לא רק רלוונטי לענב שמיצרים ממנו יין אלא לכל דבר שגדל וצומח. גם הפרה שמייצרת חלב לגבינה גדלה בטרואר מסוים. טעם הגבינה מתחיל בעשב שהפרה מלחחת. שימת לב לאיכות כל פרט ופרט מקדשת את הטעם, החוויה והעמל הרב שהושקע בכל ביס. כשיש כבוד כל כך גדול לחומרי גלם לא מתקבל על הדעת לאכול כלאחר יד. הארוחה היא זמן שבו אתה מעריך יצירה וכראוי למעמד זה יש לעשות אותו בנחת ובקפידה. בתרבות הצריכה והשפע הכמות חשובה יותר מהאיכות. הדגש הוא על לאכול הרבה, על מנות כמה שיותר גדולות, איכות המזון מקבלת מעמד משני לחלוטין.. בנוסף חוסר הרצון להשקיע באוכל מוביל לתרבות של אוכל מהיר, קנית אוכל מוכן, קפוא מהסופר או מנה ממסעדה בעזרת שליח - מזונות אילו לא יכולים להחליף באיכות שלהם את המטבח הביתי.

אז מה אפשר לעשות?

אפשר לבחור אחרת.. אפשר לחפש את המקומי, איכותי, בריא, עונתי. זה בדרך כלל הולך יד ביד עם ממש ממש טעים. מספיק ביקור אחד בבר 51 כדי להבין את העניין וזה רק הבונוס.. אולי המזון יעלה קצת יותר אבל בתמורה אפשר לאכול קצת פחות ולהרוויח כפול - גם ממזון איכותי וגם מכמות אכילה מאוזנת.