טרנספר בכוח - ללא הסכמה - הוא רעיון אנטי דמוקרטי והומני בעליל. הצדקתו בטענות של הפחתת החיכוך, מחיר הדמים, עלות ההגנה... הם מעין תיזה ולא יותר. פלישות לעזה מהגדר לצורך הגנת הנגב יצטרכו לעבור דרך מארבים, מוקשים מכל צד שעלולים לעלות יותר בדמים ובכסף ולהיות פחות יעילים למטרות הפלישות. עדיף בהרבה לנצח על הטרור באופן מלא מלחזק שליטת טרוריסטים בשטח, ובמיוחד כאשר המחיר המיידי הוא פינוי בכוח של אזרחי ישראל, אחים, וחלוקת העם לדורות.
למרות הצדק, זכויותנו, עמדת הרמטכ"ל ואחרים הטוענים שהנכנעות הזאת תביא ליותר טרור ועלויות, אם הממשלה בוחרת בזאת, עליה לנצל הטעות כדי להתחיל לפתור את הבעיה הדמוגרפית. היא אינה שופכת דם היום אבל תגזול מאתנו את מדינת היהודים בחיי ילדינו. כך אם מזיזים/מפנים/מגרשים בכוח אזרחים יהודיים מכאן לכאן, מתקבל על הדעת שלמען עתיד ילדינו נעתיק את השיטה הגועלית גם לגבי אזרחי ישראל הערביים.
לדוגמה: ערביי המשולש הקטן יכולים לעבור לבתים היפים, לפיתוח היפה של דורות של חלוצים ציוניים, והציוניים יעברו לכפרי הערבים בתוך הקו הירוק שאינם כל כך יפים ומסודרים. הכלל יכול להיות 'עומק' הטרנספר של אזרחי ישראל היהודים כעומק הטרנספר של אזרחי ישראל הערביים. בשיטה זאת שהיא בלתי הומנית לשני הציבורים, אפשר לתרום הרבה לישראל כמדינת העם היהודי לתמיד.
כך היו צריכים להיות האופציות במשאל העם - אם יתקיים - והעם יחליט על הריסת זכויות יסוד ליהודים לבד, לערבים לבד או שווה בשווה!
הומני בהרבה לשמור על מדינת היהודים וזכויות האנוש לכולם, ולאמץ פתרון שבו אין טרנספר בכוח לאף אחד אלא התאזרחות, כל אחד לעמו; יהודים כאזרחי ישראל וערבים מערבה מהירדן כאזרחי המדינה הפלשתינית השניה שממשלת שרון מתכוונת להקים. כך גם הומני יותר לנצח על הטרור היום מלהיכנע לו ולחזקו לאורך ימים.
הטלווזיה שלנו: המחסומים והגדר
החודש היו הרבה כתבות בטלוויזיה על הסבל שנגרם לפלשתינים בגלל הגדר והמחסומים. למדנו שפלשתינים חפים מפשע (?) אינם מגיעים בזמן סביר לשדותיהם, לבתי הספר, לבתי החולים... הדיווחים, במקום להיות שקולים, אפילו קצת יותר לטובת הצד שלנו (פטריוטיזם), היו ברובם כתבות תעמולתיות למען העם הסובל - כמובן הפלשתינים תחת כיבוש. בנוסף הציגו במספר כתבות דמות חיילנו כ 'שבורים', כמתביישים, הרוצים לברוח לחו"ל. אין ספק שחומר זה הוא אוצר מאין כמוהו להוכחת הצדק הפלשתיני, החולשה הפנימית שלנו ומהצד השני, אכזריותנו.
בהפקות, הקריינים בדרך שפת גופם במיוחד, הזדהו עם הפלשתינים כאילו הם לא היו עדים לאלפי ההרוגים והפצועים שלנו מאז שהפלשתינים דחו את תוכנית ממשלתן של אהוד ברק - תוכנית שבה היו משיגים גבולות 67', חלוקת ירושלים (שפירושה נסיגה יהודית משם) ופינוי/גרוש כל הציונים מיש"ע - הכל על-מנת להקים מדינה פלשתינית יודנריין.
בהשוואה לאמריקה, שממנה מעתיקים כמעט הכל ללא אבחנה, במרבית כתבות על הסבל של העם העירקי מדגישים את אחריות הטרוריסטים ולא אלו הלוחמים נגדם. התקשורת האמריקנית היא פטריוטית וגם לא אידיאולוגית כמו שלנו. כנראה על העם לסבול מנות גדולות של תעמולת חיזוק הטרור בטלוויזה שלנו, שאותה העם חייב לממן לפי חוק.
על הציבור להמשיך להטיל ספק ולא להאמין באמינות המקצועית של התקשורת 'שלנו'.
