רוב המפלגות בישראל, בייחוד אלו המרכיבות את הקואליציה של ממשלת שרון, איכזבו קשות את בוחריהן.
המלחמה שפרצה בראש השנה, לפני כ-3 שנים ריסקה את מר"ץ שהימרה על כל הקופה עם אמונתה התמימה באפשרות של שלום נוסח אירופה ביננו לפלשתינים.
מפלגת העבודה נפגעה קשות אף היא מקריסת ה"שלום", ואין לה למעשה שום דבר "למכור" לציבור הישראלי. תוחלת חייה היא כתוחלת חייהם של הפנסיונרים ספוגי הנוסטלגיה שזוכרים לה את חסד נעוריה ועדיין נותנים לה את קולם.
המפד"ל מוכיחה שוב ושוב כי הדבר היחידי שגורם לה לצאת משלוותה הוא האפשרות שיתכנו שינויים בהרכב מרכז המפלגה. האפשרות של שבירתו של עמוד השדרה של הציונות הדתית על-ידי חורבן ההתישבות ביש"ע, סתימת הפה המכוונת של ערוץ 7, ורמיסת הסטטוס קוו הדתי לפי תכתיבי טומי לפיד אינם מסוגלים לקלקל לנציגיה את ארוחת הבוקר. כמו כן, לא הושקעה יותר מדי מחשבה על מהלך מחושב של גיבוי לחרדים, כנגד החרם המרושע של לפיד ושרון בעת הקמת הקואליציה. המפד"ל מיהרה להסתער על הכיסאות.
מפלגות האיחוד הלאומי והמפד"ל מפסידות את עולמן בכל יום נוסף של המשך ישיבה בממשלה שהצביעה לראשונה על הקמת מדינה פלשתינית, שאיפשרה את עיסקת השבויים המטורפת, ושראשה וסגנו מודיעים על כוונתם לחסל את ההתיישבות ביש"ע.
בישיבתן הן שותפות לאחריות הקולקטיבית של הממשלה, ומצטיירות כמאשרות בשתיקה את הסכמתן להחלטות המסמלות את התועבות האיומות ביותר מבחינתן. קשה לדמיין את חברי המפלגות הללו ממשיכים לשבת, ולו יום אחד, בממשלה שהיתה מחליטה החלטה אבסורדית כגון הקמת חזירייה ממשלתית שתשווק מוצרי בשר בשבתות. העדר תגובה חד משמעית מצד המפלגות הללו לגבי ארץ ישראל מלמד על נאמנותן לרעיונות שהן אמורות לייצג, ואכן, הן עתידות לשלם מחיר אלקטורלי על כך.
בנימין נתניהו מבצע ניתוח מכאיב ביותר לכלכלה הישראלית. אין ספק שהצעדים היו הכרחיים לעצירת ההתמוטטות הכלכלית שחיכתה לנו מעבר לפינה וכי יתנו בעתיד את פירותיהם. יחד עם זאת, הצעדים הללו פגעו במיוחד באזרחים קשי היום המהווים את עיקר מצביעי הליכוד. היה על הליכוד לספק חזון לאומי שיצדיק את המחיר הכלכלי הכבד שנדרש הציבור לשלם, שכן, השמאל הציע את אוסלו יחד עם אשליה של שפע כלכלי, והליכוד מציע מדיניות גרועה מאוסלו עם מציאות כלכלית מחרידה.
קשה לליכוד לתלות את האשמה בממשלות השמאל שהביאו את ערפאת, בשעה שהוא עצמו שומר על הרשות הפלשתינית לבל תתמוטט, ומעביר לה מיליארדי שקלים. אותם סכומים אדירים המועברים לרשות שומטים את הקרקע מתחת לסיפורי "מלחמה בטרור". האם הבריטים מעבירים סכומי כסף למחתרת האירית?
הכשלון האדיר של שרון בהכרעה מהירה של המלחמה עתיד לגבות אף הוא את המחיר האלקטורלי מהליכוד.
מבין כל מפלגות הקואליציה במערכת הפרלמנטרית הישראלית, "שינוי" היא המפלגה היחידה ש"סיפקה את הסחורה" לבוחריה. היא הבטיחה שלא תשב עם החרדים, וקיימה. שרון קיבל את התכתיב שלה ושבר את הברית הטבעית של הליכוד עם האגף החרדי. "שינוי" הבטיחה שתגרום לסגירתו של משרד הדתות, וקיימה.
ביצועה של התכנית הכלכלית של נתניהו אינו מהוה אכזבה לקהל הבוחרים שלה ולכן אינו מזיק לה. "שינוי" מעולם לא הבטיחה לבוחריה הסכמי שלום, ולכן גדר ההפרדה שאמורה להשאיר מאחוריה את הערבים עם כל מצוקותיהם המדירות שינה מעיני שמאלנים יפי נפש, מתאימה היטב לה ולבוחריה. כמו כן היא אחראית לחוק שחנק את ערוץ 7 ולשבירת שארית האיזון הדתי בארץ.
המאפיין הבולט ביותר של תופעת "שינוי" הוא גסות הרוח והיעדרה המוחלט של חמלה. כך למשל בוטל על-ידי השר פורז פטור מארנונה לבני 80 ומעלה, הועלתה דרישה להקמת מטבחים טרפים בצה"ל, פורז הכריז כי חיזבאללה אינו אירגון טרור, אזרחות לא נשללת ממחבלים אזרחי המדינה, הועלתה דרישה לפצות ערבים נפגעי פעולות צה"ל, והמתנחלים הושוו ללא בושה -לחמאס.
"שינוי" היא מפלגת שנאה והתנכרות ליהדות ולשורשים, הדרך למתן אזרחות הפתוחה לכל פועל זר אינה מובנת מאליה לגבי מתגיירים. ההסתה נגד הדת היא נשמת אפה.
אל מול המראה המכוער של "שינוי" נוצר שמץ של געגוע ליוסי שריד ושולמית אלוני. אצלם היה קיים גבול כלשהו לשנאה שאותו הם היססו לחצות. שולמית אלוני הביעה התנגדות להסרה החדה של קצבאות הילדים מהמגזר החרדי, את ערוץ 7 הם תקפו ללא הרף, לא איפשרו לו להיות חוקי, אך השכילו שלא להעמיד את ציבור מאזיניו עם הגב אל הקיר על-ידי חיסולו. מר"ץ, למרות תדמיתה היאפית דיברה ועשתה עבור השכבות החלשות.
למרבה הצער "שינוי" היא מפלגה ישראלית אותנטית לחלוטין. היא משקפת נאמנה את אבדן האידיאלים, גסות הרוח, הבוטות, חוסר החמלה וההתחשבות, ההסתה והשנאה ליהדות של חלק לא קטן מהחברה הישראלית. פני הדור כפני פריצקי.
מסתבר שהנוסחה של שינוי קוסמת לראשי הליכוד. עם סיום תפקידו של אהוד אולמרט כראש עירית ירושלים ומינויו לתפקיד שר התמ"ס, מיהר להפסיק את פעילותם של פקחי חוק שעות העבודה והמנוחה, וזאת אחרי הרומן הלוהט והארוך שהיה לו עם החרדים במשך כל שנות כהונתו בירושלים.
החלטתו של שרון להעדיף את "שינוי" ולהשליך את החרדים, שותפיו הוותיקים, מוכיחים כי השפעת הרוח הרעה של "שינוי" חילחלה עמוק מאד. לא מן הנמנע כי חלק משיקוליו של אולמרט "לצאת מן הארון" ולסטות שמאלה נובע מחישוב פוליטי לחבור ל"שינוי" ולעמוד בראשה בעתיד באם לא יצליח לרשת את שרון בליכוד.
מסתמן כי הבחירות הבאות יתאפיינו באדישות גדולה מצד המחנה הלאומי שבע האכזבות מעסקניו המזגזגים. רבים לא יפריעו למהלך יום החופש על-ידי עמידה בתור לקלפי שיעניק עוד קדנציה עתירת כיבודים ל"מנהיגים" חובבי הכסאות. לעומת זאת, הקהל שכן יגיע לקלפי הם מצביעי שינוי ששליחיהם לא איכזבו אותם. כך עתידה מפלגה זו להפוך לגוף פוליטי גדול ולתפוס את מקומה של מפלגת העבודה כמפלגת שלטון פוטנציאלית.
במקום לטפח את הדרך הלאומית והפטריוטית כפי שקיימת במצע הליכוד, מציעים לציבור שרון, אולמרט, לבנת ואחרים חיקוי עלוב של "שינוי". בתחרות הזאת המצביעים יעדיפו את המקור.
