פרופ' יעקב שביט הוא ללא ספק אחד הבקיאים ביותר בהגותו ובכתביו של זאב ז'בוטינסקי, אבל מאמרו "מה קרה לחמשת המ"מים", שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (18.2.04), מוכיח, כי לא בהכרח הוא ירד לסוף דעתו.
נתניהו "המצהיר לפעמים על נאמנות למורשת ז'בוטינסקי קם ושלח אותם עד אחד לפח האשפה של ההיסטוריה והנהיג מדיניות חברתית הפוכה לגמרי מזו שקבע העקרון הגלום בהם" - הוא כתב על מהלכי ההבראה שמוליך שר האוצר. על כך צריך הפרופסור מאוניברסיטת תל-אביב לקבל "נון" (נכשל) בהבנת "נון" (נתניהו).
כאשר ז'בוטינסקי טבע את הביטוי חמש המ"מין (אות היא לשון נקבה, ולכן כך יש להגות את המונח), הוא ראשית לכל עשה מעשה פרסומאי מחוכם. קבע מושג (ב"עברית" של היום היינו אומרים "סלוגן") בתחום החברתי, שנקלט ונחקק היטב בזכרון. כמוהו כמושגי "קיר הברזל", "שתי גדות", "הדר" ועוד. אמור "ז'בוטינסקי" - ומיד יתקשר השם עם "סלוגנים" אלה ואחרים ממשנתו.
מאחורי חמש המ"מין אכן משתרעת לה משנה חברתית-רווחתית משמעותית ואקטואלית. ז'בוטינסקי, שראה בחזונו את המדינה היהודית העתידה לקום, כבר שרטט את קוויה הכלכליים, החברתיים, התרבותיים - והדברים הרי הם רשומים על דפי כתביו. עם כל הקשיים, ברוב התחומים, שעמם מתמודדת היום המדינה והחברה. כמעט אין ספק, שלו ז'בוטינסקי - שהלך לעולמו שמונה שנים לפני הגשמת חזונו המדיני - היה יכול לקום ולפקוח עיניו, היה מתפעל למראה המפעל הציוני והשגיו האדירים.
יחד עם זאת, הוא לא היה חוסך מאיתנו שבט ביקורתו. בהרבה תחומים חזונו עודנו רחוק ממלוא הגשמתו. עדיין סכנה קיומית אורבת לפתחנו ורחוקים אנו מהאידיאל הז'בוטינסקאי של מדינת-רווחה, הדואגת לחלשים ולעניים שבקרבה. הוא, המפוכח והמאמין, הבין, כי כל חזון, כל אידיאל, בוודאי אלה הצודקים בעיניו - מכשולים אורבים לו בדרך להשגתו. רבת חתחתים היא הדרך, יש בה מעלות ומורדות, ואולם אם המטרה אינה משה מעיני המנהיגים גם לעת שעולה צעקה ושוועה, גדול הסיכוי שתושג.
נכון הדבר במיוחד כשמדובר בחזון חמש המ"מין. מצבה הכלכלי של ישראל - הנגזר בראש ובראשונה מן המצב הביטחוני-מדיני, וממלחמת הטרור שמתנהלת נגדנו זה שלוש שנים ללא הפוגה - הוא הגורם לכך, שהכלכלה הידרדרה, מעגל העוני התרחב, מספר המובטלים גדל והמצוקה זועקת בכל עיר ומכל אתר.
מצב חמור זה ירש שר האוצר בנימין נתניהו עם כניסתו לתפקיד לפני שנה בדיוק. להבראתו נדרש טיפול שורש מיידי, מכאיב ובלתי נמנע. לנגד עיניו עומד חזון חמש המ"מין, שיתגשם - אף זאת על תורת ז'בוטינסקי - רק במשק חופשי-בורגאני, תוך עידוד היוזמה הפרטית, צימצום הביורוקראטיה ושלילת כל שמץ של סוציאליזם מדכא, שהוא מקור העוני והנוולות.
אי אפשר להגשים את חמש המ"מין בבחינת יש מאין. רק בדרך שמוביל שר האוצר יש סיכוי לראות בבוא העת נצנוצי אור של רווחה כלכלית בקצה המינהרה. זוהי דרך שמניעה אותה אידיאולוגיה ברורה, לא מגמגמת, שהיא אנטי-תיזה לדרך הסוציאליסטית שפשטה את הרגל.
זהו גם התחום היחיד בטיפול הממשלה, שבו רואים קו, מדיניות, כיוון - ולא גימגום, זיגזוג ושליפות מן המותן, ובוודאי לא סטייה ממצע הליכוד ומן המורשת הליבראלית של אבות התנועה. כלכלנים וראשי חברות פיננסיות ואחרות ברחבי העולם כבר משבחים את ישראל על מאמצי ההבראה הכלכליים שהיא נוקטת, ומאיצים בשר האוצר להתמיד בהם.
עם זאת, המדיניות שמוביל שר האוצר נתניהו - בינתיים עוד בתמיכת ראש הממשלה - איננה כליל השלמות. אפשר וצריך לנהוג ביתר רחמים באוכלוסייה השרויה במצוקה אמיתית. אבל בלי הקשיים הזמניים בהווה, בני החלוף, לא יהיה מזור לכלכלת ישראל, ולא תימצא ישועה לעניי ישראל.
פרופ' יעקב שביט מדבר בשפת ה"עכשוויזם", האופיינית לשמאל בתחום המדיני ("שלום עכשיו"). לעומתו, השר בנימין נתניהו מוכן כנראה לספוג את קיתוני הביקורת ההסתדרותיים, כי הוא מדבר בשם העתיד, שיש להבטיחו באורך רוח. המצפון והמצפן המנחים אותו הם רווחת העם והדורות הבאים, שגשוג ישראל. הפוטנציאל קיים. אפשר להוציאו אל הפועל רק ברוח חזונו החברתי-הכלכלי השלם של בעל חמש המ"מין.
