מזמן לא עמד מבחן כה ברור למערכת שיקוליו הציבוריים של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. במהלך חודש מאי הקרוב תתכנס הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. האינטרס הציבורי מחייב את חברי הוועדה למינוי שופטים לבחור את השופטים הראויים ביותר מן הבחינה המקצועית, והמקצועית בלבד.
רשימת המועמדים הם: אליקים רובינשטיין, עדנה ארבל, פרופ' רות גביזון, פרופ' מיכאל קורינאלדי, פרופ' שלום לרנר, פרופ' מייגל דויטש, השופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות, הילה גרסטל, דבורה ברלינר, דוד חשין, ד"ר עודד מודריק, יהונתן עדיאל, ובלהה גלאור; ועורכי הדין שמואל ילינק וחנן מלצר.
לפנינו אין רק ריבוי מועמדים, אלא שרובם מועמדים ראויים.
רובם, מלבד מועמדת אחת, עדנה ארבל. כל מי שעקב אחרי הקריירה המשפטית והאישית שלה לא התרשם שלפניו משפטנית בעלת רמה מקצועית יוצאת דופן, ההיפך הוא הנכון. התנהלותה המשפטית הייתה בעייתית ונראה שלוותה באג'נדה פוליטית, אישי ציבור רבים מדיי סבלו מכך.
אלא שאף חמור מכך, אירועי שחיתות שנקשרו לשמה בידי העיתונאי יואב יצחק, גם בנושא ניצב מזרחי והאזנות הסתר הבלתי חוקיות וגם ביחס לניסיונותיה למצוא ג'וב לבעלה תוך ניצול עמדתה, מעיבים על אמינותה האישית.
יואב יצחק חשף, כי עדנה ארבל פנתה גם לאהוד ברק כראש ממשלה וגם ללימור לבנת כשרת תקשורת, שידאגו לספק לבעלה ג'וב של דירקטור בחברה ממשלתית, תוך שהיא כפרקליטת מדינה, מטפלת בתלונות הנוגעות בהם. אהוד ברק ניסה להיענות לבקשת ארבל באמצעות שר התחבורה בממשלתו, ליפקין-שחק, אשר אישר שנתבקש על-ידי משרד ראש הממשלה למנות את בעלה של ארבל לדירקטור בחברת צים.
החמור בפרסומים אלו הוא שהם לא הוכחשו על-ידי עדנה ארבל, ועוד חמור מכך הוא, שבמציאות התקשורתית והמשפטית המוטה אף אחד לא תבע מארבל דין וחשבון.
מול עדנה ארבל ניצבים מועמדים שהם תפארת המערכת המשפטית. לכאורה, ברור כי לארבל אין סיכוי, אלא שאליה וקוץ בה, דורית ביניש, הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, רוצה את ארבל לצידה, היא רוצה מישהי שתוכל להוות לצידה כוח הפועל בקשיחות נגד אישי ציבור [מן המחנה הלאומי כמובן], וחוץ מזה הן חברות טובות, כפי שנאמר; פעם חברות - תמיד חברות.
בהערת אגב נזכיר, שביניש היתה בדעה שיש לפסול את מועמדותו של צחי הנגבי כשר לביטחון פנים רק בשל החקירות נגדו ובלא שהוגש כתב אישום. למזלה הטוב, הרחיב אהרן ברק את הרכב השופטים והפך את דעתה לדעת מיעוט ובכך מנע מבית המשפט העליון התנגשות חסרת-תקדים עם הרשויות הנבחרות.
בשבועות האחרונים, מתרבות העדויות כי אהרן ברק נוטה לספק את מבוקשה ולתמוך בעדנה ארבל כשופטת בעליון. ביניש איננה אישיות משפטית דגולה (כולנו, גם המבקרים, עוד נתגעגע לאהרן ברק) והיא דואגת לכך שלא יהיו לידה אנשי איכות שיעיבו עליה, כך חוסל מינויה של פרופ' נילי כהן לפני כשנה.
ביניש מתנהגת כאותה מלכה רעה ב"שלגייה", הדואגת לחסל את כל היפות בכדי להבטיח שלא יהיו יפות ממנה בממלכה. הציבור מקבל בית משפט עליון מדורדר שהקולגיאליות של חבריו והפוליטיות שלו גוברות על השיקולים המקצועיים והשאלה היא: האם גם הפעם יגבר האינטרס האישי הצר על האינטרס הציבורי?
במאי הקרוב, יותר מאי-פעם, תיבחן מחוייבותו של אהרן ברק לציבור. אם ייכנע ללחציה של דורית ביניש עלול כישלונו לפגוע קשות במפעל חייו; בית המשפט העליון יאבד לחלוטין את יוקרתו וכולנו עתידים לשלם על-כך את המחיר.
גם מבקרים חריפים של בית המשפט רוצים בית משפט איכותי וחזק. אהרן ברק איננו רשאי למעול באחריותו לציבור, לא הפעם. אגב, האם ההמלצה להעמיד את ראש הממשלה לדין אמורה לספק לעדנה ארבל הילה של אומץ לב ציבורי שתסייע לה להתמנות לעליון ובכך לכסות על חסרונותיה?
מי שיעז כעת להצטייר כנלחם נגד משפטן - עשוי ללא חת.
