הבנקים - קרטל החנקן של המדינה?

בימים האחרונים פורסמו דוחות הבנקים לשנת 2003, שעוררו סערה ציבורית. בכל מקום בו נשמרים חוקי המדינה הכלכליים, אמור מצבה הכלכלי של המדינה להשתקף במערכת הבנקאית, משום שמרבית הפעילות הכספית במשק אמורה לעבור דרך הצינורות הבנקאיים. ואם הפעילות הכלכלית במשק נשחקת או קורסת, גם בבנקים יורדת כמות רמתה הפעילות אם כן, כיצד קורה שבמשק הישראלי הקורס (לא לשכוח ששר האוצר הכריז על "סיום המיתון" רק ב-2004 ולא בשנת הדוחות הנ"ל, 2003) המערכת הבנקאית מצליחה להכפיל את רווחיה, למרות הגידול בהפרשות לחובות מסופקים? יש לציין שעליה בחובות מסופקים משקפת את היקף ההלוואות שניתנו, אולם הבנק מכיר בכך שאפסו הסיכויים לגבות חובות אלו. עליה בחובות המסופקים, מורידה את רווחיות הבנקים. ומה קרה בפועל? רווחי חמשת הבנקים הגדולים הוכפלו מ-728 מיליון ש"ח במחצית המקבילה בשנה שעברה, ל-1.42 מיליארד ש"ח. לעומת זאת, ההפרשה לחובות מסופקים הסתכמה ברבעון ב-2.814 מיליארד שקל, זאת לעומת 2.45 מיליארד שקל שהופרשו במחצית הראשונה של 2002 - גידול של 15% לרבעון, וגידול של עשרות אחוזים במונחים שנתיים. יש לשים לב, שכמות החובות המסופקים ברבעון אחד, כפולה מהרווח החצי-שנתי אותו מציגים הבנקים!!! - כלומר, לא מדובר בשיפור כלכלי מוכח של המשק. נהפוך הוא. אם כך, מה מקור העליה המטורפת והאנומליה המוצגת ברווחיות הבנקים? 1. חלק מהעליה ברווח נובעת מרישום טכני בלבד, כגון ההבדלים בין "מדד בגין" ל"מדד ידוע", מדדים שצורת רישומם גורמת להשפעה בדוחות הבנקים. 2. חלה עליה משמעותית ברווחים, כתוצאה מגידול בפער המשמעותי והמתסכל בין תשלום עבור פקדונות שאנו מפקידים ובין תשלום עבור אשראי שאנו לווים. 3. עליה נוספת ובלתי נסבלת היתה בתשלומי הריבית אותם גובים הבנקים מלקוחותיהם בגין האובראפט הנצחי. למרות שאנו משלמים ריבית רצחנית כאשר חשבוננו נמצא ביתרת חובה, הרי שאין הבנקים משלמים לנו ריבית כשיש לנו יתרת מזומנים בחשבון, רק אם החלטנו לסגור את הכסף מראש. 4. גורם נוסף לעליית שיעור רווחי הבנקים באופן כה משמעותי הוא גביית עמלות בגין שירותים בנקאיים, אשר מן ההכרח להזדקק להם. אין לדעתי אדם במדינת ישראל, שידע לחשב ולבדוק את העלות האמיתית הממשית של כל פעולה בנקאית אותה אנו עושים. לכל בנק יש כמה מאות של סוגי עמלות, החל מדמי ניהול חשבון "כלליים" וכלה בעמלות כמו עמלת שורה. לזה מתווספת ריבית רצחנית, הקצאת אשראי, רישום דפים, עמלת פקיד או עמלת "עמידה בתור", כמות פעולות, יום ערך, ועוד ועוד ועוד. יש לציין את הוגנות הבנקים, שאין הם לוקחים מאיתנו "עמלת שמירה של ביטחון בכניסה לבנק", כמו שכל המסעדות גובות. כמובן שגובה עמלות אלו משתנה אם החשבון שלנו הוא בזכות או בחובה, אם אנחנו עסקיים או פרטיים, עשירים או עניים... 4. והכסף הכי גדול האם הוא נובע מקיומו של קרטל סמוי בין הבנקים? מבדיקת דוחות ורשימת העמלות שקשה להשיגה (וברור למה), ניתן לראות כי "מחירי העמלות" כמעט זהים בכל הבנקים הגדולים, וכי שינוי אצל אחד מהם, גוררת כמעט תמיד ל"אפקט הדומינו", לשינוי דומה ולעיתים זהה של תעריף העמלה בבנקים האחרים. בנוסף, במידה ואחד הבנקים "ממציא" עמלה חדשה, או יוצר מסלולי עמלות חדשים, מייד נראה יצירת מסלולי עמלות דומים בבנקים ה"מתחרים". גם התרגילים הכובלים (אצל כולם) הנוספים כמו עלויות גבוהות בגין מעבר בין בנקים, ביטול הוראות קבע, או משכנתאות, גורמים לכך שלנו הצרכנים לא יהיה כדאי לעבור מבנק אחד למשנהו עקב חוסר התחרות הברורה. נראה, כי הכנסות הבנקים ורווחיהם הלא הגיוניים, נובעים עקב קיומו של הסדר כובל דה פקטו בין אותם הבנקים, כמשמעות מונח זה בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988. החוק מבדיל בין הסדר כובל לבין מונופול וכולל את שניהם במונח הגבל עסקי: "המועצה לא תאשר הסדר כובל, שהוגשה לגביו בקשת החלטה, אלא אם כן היא סבורה כי ההסדר הוא לטובת הכלל. המועצה חייבת לבדוק אם טובת הכלל הכרוכה בהסדר כובל עולה באופן ממשי על הנזק שעלול להיגרם לחלק מהכלל, או ליחידים, שאינם צדדים להסדר." האם משהו מהנ"ל נעשה? מדוע דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים, אינו מורה ליועצת המשפטית של רשות הגבלים עסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, להציג תוכנית לבדיקה האם קיים קרטל בין הבנקים ולאכיפה פלילית נגד קרטלים? ומה אומר על כך יואב להמן המפקח על הבנקים? נכון הוא שהוכחת קיומם ומניעת קיומם של קרטלים אינה פשוטה, במיוחד בתקופה שבה עבירות קרטל הופכות להיות מורכבות וקשות יותר לאיתור. הקרטלים הללו הינם יציבים, ואינם מוטרדים מכל ניסיון של האכיפה הפלילית ודילמות שונות הנובעות מחשיפתן, כולל עבירות שצומחות ממעשי הקרטל, כמו קבלת דבר במירמה, עבירות מנהלים בתאגיד וכיו"ב. לצורך הדוגמא - ביום 18.12.01 ניתנה על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, הכרעת הדין בכתב האישום הנדיר כנגד שתי חברות הביטוח: איילון והפניקס, באשמה שביצעו קרטל בלתי חוקי. בכתב האישום המקורי, הואשמו החברות: מגדל (עזי לוי), כלל ביטוח (רימון בן-שאול), המגן (מאיר שני ועמיחי הררי), ציון (שניים מבני משפחת טייבר), מנורה (א. קלמן) וסהר (מנחם הרפז) בביצוע קרטל בלתי חוקי. ב-1997 נחתמה עסקת טיעון, שבה הורשעו במגעים ליצירת קרטל בלתי חוקי. במסגרת העסקה הוטל על הנאשמים עונש מאסר על תנאי (למעט איילון והפניקס ומנהליהן, שסירבו לעסקת טיעון כי האמינו שלא ניתן יהיה להוכיח זאת). על החברות ומנהליהן הוטלו קנסות. הרשעתם נתפסה אז כ"עניין מנהלי פשוט". כמעט כל הנאשמים ההם התקדמו בתפקידיהם ובעסקיהם. מאיר שני, לדוגמא, מונה לתפקיד מנכ"ל כלל תעשיות; רימון בן-שאול עושה חיל בעסקיו הפרטיים. אכן סנונית ראשונה בתחום משפטי הקרטל, סנונית קצוצת כנפיים חריגה. במה שונה המצב עם הבנקים? קיימים קשיים להוכחת קרטל, כי תמיד ניתן לתרץ זאת במונחים לא פליליים, כמו תחרות או פעילות לוחמה נגררת של מתחרה מוביל או מתחרה מובל. נקודת תורפה צרכנית זו, היא השערוריה האמיתית. תוצאתה היא החניקה המאסיבית של הבנקים כלפינו הצרכנים, עם סוגי עמלות ורמות עמלות המטורפות, הנגבות או יותר נכון נשדדות מאיתנו לאור יום. ההסכמים הסמויים המנוגדים לחוק, אותם אין אנו יודעים, גורמים לכך שאין תחרות בין הבנקים, ואם נרצה ללכת "למתחרה" כדי לברר האם אצלו זול יותר, או כדאי יותר, נראה שבשורה תחתונה, מעבר בין בנקים הוא משימה קשה ביותר. אבל קולו של מי נדם שוב? ומה עם הרשות להגנת הצרכן, שכשמה - כן היא אמורה להגן על הצרכן? האם גם היא נחנקה בגלל חוסר החמצן של הבנקים במדינה? המועצה לצרכנות. אותו גוף, שאמור היה להתריע כנגד גובה העמלות והיקפן, והקרטליזציה, מחריש. במקום לממש את המטרות שלשמן הוקם גוף זה, ולהגן על הצרכן בקול תרועה, אנו בקושי שומעים לחשי ענות חלושה... לפני מספר חודשים נערך בכנסת דיון, שהיה סגור לתקשורת (מעניין למה? עוד עדות לקהות חושים ציבורית) הסכימו ראשי הבנקים המסחריים בדיון על בדיקת גובה העמלות. ומי יהיו החוקרים הנאורים שיבדקו את העמלות הפנטסטיות? 1. מרכז המידע והמחקר של הכנסת 2. נציגי המפקח על הבנקים בבנק ישראל 3. משרד האוצר 4. המועצה לצרכנות 5.נציגי הבנקים 6. איגוד הבנקים רק דבר אחד לא התבקשו לבדוק הגופים הנ"ל או המפקח על ההגבלים העסקיים, האם יש קרטליזציה בענף הבנקאות, ולהשיב לעם את החמצן שנגזל ממנו על-ידי החנקן של המדינה. מי שכן טרח להגיש תלונה בנושא, היא עמותת אומ"ץ שהגישה לממונה על ההגבלים תביעה לחקור אם יש קרטל. אני מקווה שתהיה חקירה רצינית כדי שיקבע באורח חד-שמעי אם יש קרטל, ואיך מטפלים בה. עובדה חשובה ומעניינת היא, שכל הבנקים, להוציא את בנק הפועלים, הולאמו על-ידי הממשלה, והיא אחראית למה שקורה בהם כל עוד לא ימכרו או יופרטו. כדאי שחברי הכנסת הנאורים, ישרתו את האינטרסים של הציבור הרחב ושל שולחיהם ובוחריהם מאשר את האינטרסים של הבנקים, ויחוקקו חוק שימנע ההפקרות בנושאים שהועלו כאן. ולחילופין, שהרשויות הממונות על מניעת הקרטלים, יתחילו לבדוק לעומק, ולמנוע מצבים פאתולגיים לצרכנים מסוג זה.