1. האינטרס הפוליטי של לפיד במינוי של ארבל
מדיווחים שונים בתקשורת עולה, כי השר טומי לפיד ונשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, נחושים למנות את עדנה ארבל לשופטת בבית המשפט העליון כבר בחודש מאי הקרוב.
מבחינה אובייקטיבית, עדנה ארבל היא מועמדת פחות מתאימה ממספר לא מבוטל של מועמדים.
לא רק דרכה המשפטית של עדנה ארבל מוטלת בספק (אישי ציבור רבים, במיוחד מן הצד הימני של המפה הפוליטית, זוכו לאחר שהגישה נגדם כתבי אישום רשלניים ומגמתיים), אלא אף יושרה האישי, והדברים ידועים.
התנהלותה הלעומתית וחסרת התקדים ביחס לשני היועצים המשפטיים לממשלה שעבדו עימה (רובינשטיין ומזוז), מעיבה עוד יותר על אישיותה הבעייתית.
ובכל זאת, שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון לוחצים למנותה, וכאן ברצוני להעלות את הסברה הבאה לעמדתם התמוהה הפוגעת ביוקרתו של בית המשפט:
שר המשפטים יודע, שאם ייאלץ ראש הממשלה לפרוש, אזי הסיכוי של מפלגתו, "שינוי", להמשיך להיות מפלגת קואליציה נמוך מאוד. לכן, המשך שלטונו של אריאל שרון מהווה אינטרס פוליטי ישיר של שר המשפטים.
עדנה ארבל, כפרקליטת מדינה, מהווה איום ממשי על המשך שלטונו של אריאל שרון, מינויה לעליון יהווה ניטרול של הגורם הדומיננטי ביותר בפרקליטות הפועל נגד אריאל שרון.
אם נצרף לכך את האינטרס של דורית ביניש שחברתה הטובה, עדנה ארבל תשב לצידה בבית המשפט העליון, הרי שקיבלנו שיתוף אינטרסים מושלם בין אהרן ברק, דורית ביניש וטומי לפיד.
2. התנתקות למען אולמרט
גם המתוחכמים ביותר מתומכי תוכנית ההינתקות, מתקשים להסביר אותה. המצב חמור עד כדי כך שכשראש עיריית שדרות, אלי מויאל, שאל את שר הביטחון מה יקרה אם כשיקרבו את גבול הרצועה ל-400 מטר מכביש יד מרדכי [על-פי התוכנית], הפלשתינים יירו על נוסעי הכביש השיב לו שר הביטחון: "נכה בהם בעוצמה". מזכיר לכם משהו?
הדבר המטריד ביותר הוא מחסור בתשובות לשתי השאלות הבאות:
1. לאן ראש הממשלה ממהר? מדוע אינו ממתין לבחירות בארה"ב כדי שלהבטחות בוש יהיה סיכוי להתקיים.
2. מדוע אינו ממתין לסיום ענייניו האישיים?
ללא תשובות סבירות, הנה הספקולציה:
אריאל שרון מודע לכך שסיכוייו להמשך כהונתו נמוכים למדיי, הוא מעוניין לחזק את היורש המועדף עליו אהוד אולמרט, מועמד המקורב לעמרי שרון בנו.
עם הממשלה הנוכחית נתניהו יקים ממשלת ימין שבה לא ימצאו אולמרט ועמרי את מקומם. לעומת זאת, קואליציה עם העבודה [עם שינוי או החרדים], תיתן להם סיכוי טוב לשימור שלטונם, תוך החלשת גם נתניהו וגם סילבן שלום.
בממשלה עם העבודה והחרדים [או שינוי], יתקשה נתניהו להמשיך בתנופה הכלכלית ויאבד אט אט את מעמדו, כלומר האינטרס הפוליטי העליון של נתניהו הוא שהתוכנית לא תעבור.
אבל הוא גם לא יוכל להסתפק בהבעת התנגדות גרידא, דבר זה יפגע קשה במעמדו כמנהיג רציני ועלול להתנקם בו פעמיים אם התוכנית תעבור במשאל, גם הקואליציה לרעתו וגם תומכי הימין לא יסמכו עליו.
אם כבר התנגדות אז עד הסוף, זהו רגע בעל משמעות פוליטית גדולה כמו שהיה ב-2001 עת החליט לא להתמודד מול שרון.
דבר אחד לא ברור: האם נתניהו וסילבן שלום עיוורים או טירונים?
