אסור עוד לשתוק: תוכניות העקירה של ראש הממשלה ימיטו, בוודאות, אסון על מדינת ישראל. גירושם של אלפי יהודים מבתיהם, בכוח, יהיה מחזה שיוכיח לכל ערבי בעולם שלמדינה היהודית אין עוד את כוחות הנפש לשרוד במקום הזה לאורך זמן. מאות המשאיות שיגיעו לגוש קטיף, או לצפון השומרון, כדי להעמיס עליהן את המתיישבים היהודים, שרובם ככולם, ללא ספק, יתנגדו לפינויים מבתיהם, יזכירו, קרוב לוודאי, לרבים מדי את
מראות הזוועה מאירופה הנאצית.
הניסיון להציג את העקירה כחלק ממהלך גדול שעשוי להותיר בידי מדינת ישראל 'גושי התיישבות' במקומות אחרים איננו אלא אחיזת עיניים . אין ערך משפטי לדברים שאמר נשיא ארצות הברית במסיבת העיתונאים - וכל מי שמבקש לראות בהם מעין 'שינוי חזית'
במדיניות האמריקנית רבת-השנים עושה שקר בנפשו. תהליך ההתקפלות לא יסתיים בגוש קטיף, או בצפון השומרון, שכן בשלב הבא תידרש מדינת ישראל לנסיגות גם מבקעת הירדן וגם מרמת הגולן וגם מן השכונות שנבנו בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים.
ועוד: מן הבחינה המשפטית, אין כל הבדל בין שטחים שנכבשו ב-48' לבין השטחים שנכבשו ב-67', ולכן אם יתבעו הערבים 'להחזיר' להם גם את השטחים האלה, כבר לא יהיה לנו את הכוח לטעון דבר כנגד זאת. לא כוח פיזי - ולא כוח מוסרי.
חבל שכל זה קורה לנו בגלל שאריאל שרון, ובניו, נמצאים בשיאה של פרשת שחיתות שעוד לא הייתה כמותה במקומותינו מאז הקמתה של המדינה היהודית. הדברים ברורים - וכל ניסיון לטשטש אותם נועד לכישלון. גם 'האיומים' של עמרי שרון שאביו יתפטר אם חלילה
חברי הליכוד לא יצביעו בעד תוכנית העקירה - אין בהם ממש. אריאל שרון אף פעם לא התפטר מתפקיד מרצונו הטוב. כדי לסלק אותו ממשרד הביטחון לאחר הטבח בסברה ושתילה צריך היה להקים ועדת חקירה ממלכתית.
חבל שדווקא בימים כאלה אין למדינת ישראל יועץ משפטי מסוגם של מאיר שמגר או אהרן ברק. הם כבר היו יודעים כיצד צריך לנהוג ב'משפחה הלוחמת' הרואה בכל מדינת ישראל 'סחורה עוברת לסוחר'. מני מזוז הוא, כנראה, איש הגון, אבל חוסר ניסיונו המוחלט בתחום הפלילי הוביל אותו למהלך הלא-שיגרתי של מינוי צוות פרקליטים כדי שיעזור לו להחליט. דא-עקא: גם בצוות הזה אין מאורות גדולים, במיוחד, שיכולים יהיו, בבוא העת, להתמודד ציבורית מול ההמלצות של פרקליטת המדינה והפרקליטים הבכירים שהצטרפו לעמדתה.
אני מוכן אפילו להסתכן ולומר שקשה יהיה ציבורית לקבל כל החלטה שתעמוד בסתירה להמלצות שהגישו עדנה ארבל וחבריה. אני מכיר את האנשים - ואינני חושב שמי מהם הכריע בגלל השקפת עולם פוליטית; נהפוך הוא: למי שטוען שבפרקליטות המדינה שוררת 'אווירה שמאלנית', צריך להשיב שדווקא משום כך, כביכול, היו צריכים בימים אלה להמליץ שם על אי הגשת כתב אישום.
אני מודה: יכול להיות שהתמיכה שלי בהמלצות להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה נגזרות מהתיעוב שאני חש בימים אלה כלפי מהלכיו המדיניים של אריאל שרון. אולם אני מניח שגם בימים אחרים, כל אזרח הגון היה חושב שאין עוד להבליג נוכח מה שמתגלה כמעט מדי שבוע. זכויותיו של אריאל שרון - כבודן במקומן. אבל גם לקרדיט הציבורי הזה יש מגבלות. חציית התעלה במלחמת יום הכיפורים הייתה מעשה אמיץ, אבל לאחריה כשל אריאל שרון בלא-מעט מעשים. הוא פלש ללבנון בראשית שנות ה-80', תוך הטעיית ראש הממשלה דאז מנחם בגין ז"ל. לפני זאת, הוא נתן יד להרס ימית וכל פתחת רפיח - ואלה רק מקצת מן הדוגמאות שניתן לשלוף מן הדיסק הקשיח הציבורי.
אריאל שרון צריך, לפחות, להמתין עד להכרעה בשאלות שמונחות כרגע על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. אם לא יעשה כן, הוא יירשם על דפי ההיסטוריה כמי ששלף את האבנים הראשונות מן התשתית שעליה בנויה המדינה היהודית. לאחר מכן, זו תהיה רק שאלה של זמן. 'מדינת הצלבנים' שרדה כמעט 200 שנים; למדינת ישראל זה ייקח הרבה פחות.
