מי יממן את פינוי היהודים?

בטקס פתיחת יום השואה ב"יד ושם" בירושלים אמר ראש הממשלה שרון: "לזכור, ולעולם לא לשכוח". קיים ספק גדול אם לקח זה של השואה אמנם מובן לשרי ישראל. הן רק באותו בוקר נסחפו שרים בכירים שנחשבו ל"ימניים" לתוך מערבולת ההינתקות, שעיקרה טרנספר של יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים, והמשדרת כי שוב ניתן להכריע את היהודים בכוח. האם ראש הממשלה זוכר או שכח?! מאוחר יותר בערב יום השואה שידר הערוץ השני סרט שנועד להמחיש כי גם ההולנדים, שבמשך שנים נחשבו צדיקים יחסית לעומת אירופאים אחרים, שיתפו פעולה בדרכים שונות עם מכונת ההשמדה הנאצית. בין השאר הוצג מסמך שבו שאל ראש עיריית חרונינגן ההולנדית את המושל הגרמני: מי יממן את פינוי היהודים? כלומר לא גירוש היהודים הטריד את שלוותו, אלא עלותו בלבד. אבל, האם לא היתה זאת השאלה ששאלו ראש הממשלה ושליחיו את הנשיא האמריקני ואנשיו: מי יממן את פינוי היהודים? או במסגרת מכבסת המלים של ההינתקות: מהן התמורות שישראל תקבל עבור גירוש היהודים? הרעיון של איסור על יהודים לגור בחבל ארץ מסוים - אפילו במולדתם - הוא מקומם ופסול, ומנוגד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כיצד היינו מגיבים אם, למשל, היתה ממשלת צרפת מחליטה שמחצית פריז, וכן המחוזות הצמודים לבירת צרפת, יהיו אסורים למגורי יהודים. גם ישראלים המתנכרים לכל ערך יהודי, ואשר מוכנים להסגיר את הר הבית לאויב בלי להרגיש אפילו שמדובר ב"וויתורים כואבים", היו מתקוממים כנגד האנטישמיות הצרפתית. אבל, מה שאסור בצרפת, האם הוא מותר בישראל? והאם אין טרנספר של יהודים בארצם נותן הכשר לאנטישמיות ברחבי תבל? הסיסמא "אין ערבים, אין פיגועים" כבר נפסלה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה (הקודם) כגזענית. אבל, אחד הנימוקים להתנתקות הוא צמצום החיכוך ויצירת רצף פלשתיני, כלומר יצירת אזורים ריקים מיהודים. במלים אחרות: "אין יהודים, אין פיגועים". היכן היועץ המשפטי שיקבע שסיסמא זו היא גזענית כמו אחותה במהופך? ואם ביועץ המשפטי עסקינן, ראוי לשים לב כיצד עיתונאים שמאלנים בכירים מגמישים את החוק ומכפיפים אותו לכיוון הפוליטי שבו הם דוגלים. דן מרגלית ("מעריב", 02.04.04) רמז לכך, אבל יואל מרקוס ("הארץ", 09.04.04) כתב שחור על גבי עיתון: "דין ראש ממשלה אינו כדין בוזגלו מבחינה לאומית, ואינו חל על מקרה זה, בוודאי לא בעיתוי הזה. הנזק שייגרם לתהליך ההינתקות עם ראש ממשלה מתפטר, חיפוש מנהיג חלופי, הקדמת בחירות, הוא כה גדול, שאם מזוז אינו בטוח שיש בידו די ראיות להרשעה, עדיף שלא יגיש כתב אישום". כלומר, מרקוס מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה להפעיל שיקולים שאין להם דבר עם היבטים משפטיים, או במלים אחרות: תהליך ההינתקות הוא כה חשוב עד שהוא מצדיק גם הינתקות משלטון החוק. יש לזכור כי מרקוס הוא העיתונאי שזכה לשמוע ראשון מפיו של אריאל שרון בראיון ל"הארץ" את רעיון ההינתקות. כעת ניתן התגמול. גם הרעיון של הגבלת מגורי יהודים לתחום מצומצם ומגודר נודע לשמצה בהיסטוריה היהודית. על רקע זה, ודווקא ביום השואה, מדכא לקרוא את מכתבו של דב וייסגלס לקונדוליזה רייס, הכולל הטלת גזרות על גידול ההתיישבות (כולל בגושים שלמענם מוקרבים תושבי גוש קטיף) ובהן הקמת צוות שיגדיר את "קו הבניה" של היישובים, בתיאום עם (הנציב העליון) קרצר ועל-פי צילומי אוויר. מגבלות בנייה אלה יאלצו את יהודי הגושים לבנות לגובה. תהליך דומה קרה ליהודי ונציה - מקום הולדתו של המושג גטו - שנאלצו לבנות בתי קומות, ובתי הכנסת שלהם מצויים עד היום בקומות העליונות. ועוד על בתי כנסת (הכותב הוא מתנחל חילוני מרמת אביב): דווקא ביום עצוב זה שבו אנו אמורים "לזכור, ולעולם לא לשכוח", דווקא כעת מדובר על הרס בתי כנסת וטרנספר של בתי קברות יהודים, לא באירופה אלא בארץ ישראל. האוטו-אנטישמיות היא תוצר לוואי מסוכן של אנשי אקדמיה מן השמאל הקיצוני והמסוכן. לנוכח אוזלת ידם של שרי האגף "הימני" של הליכוד ושל המפלגות שמימין לו, ראוי להיזכר ב"ראיתיכם שוב בקוצר ידכם" של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק: "... ואם אוזלת יד כולכם גם יחד מהושיע לנפשכם, האין איש ביהודה, האין אחד בכל-מערכותיכם גבר חיל, מושל בעוז, גדל-רוח ונגיד-עם, תקיף ובר לבב, שבט ברזל ותבונות כפים עמו, אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק-יד ... איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! איכה נעזבתם בדד, אובדי עצה ונתיבה! - ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה." לפני מאה שנים, בשנת תרס"ג, מייד אחרי פוגרום קישינוב הנורא, כתב ביאליק את "על השחיטה", שאל "וכבר אוזלת יד אף-אין תקווה עוד - עד-מתי, עד-אנה, עד-מתי?", קבע כי "כל הארץ לי גרדום" וטבע את מטבעות הלשון האלמותיות, "אם יש-צדק - יופע מיד!" ו"נקמת דם ילד קטן עוד לא-ברא השטן". הציונות קמה כדי למנוע את המצב של "כל הארץ לי גרדום", ולמרות זאת שרי הימין - בבריחתם - מאפשרים מצב זה. אדריכלי אוסלו סולקו כדי ש"לא תהי למוות - לערפאת ומחבליו - ממשלה", ולא כדי שממשלה בראשות שרון תעניק לערפאת - או לבובה מטעמו, או ליורשיו - ממשלה ומדינה. לא אצל ערפאת דרושות רפורמות - מדינה פלשתינאית היא אסון לישראל עם ערפאת או בלעדיו - אלא בחשיבה הישראלית והציונית. מתפקדי הליכוד, האם הליכוד זכה ב-40 ח"כים רק כדי ש"חזון" פרס/ביילין יוגשם בידי שרון? עד-מתי, עד-אנה, עד-מתי תתנו יד לסיסמא המטופטפת לאוזנינו כאילו ההתחפרות מאחורי גדר קורי העכביש והטרנספר של יהודים מבתיהם בלב ארצם הם גרסת 2004 של הציונות, בדיוק 100 שנים אחרי מותו של חוזה המדינה? באפשרותכם לומר בקול רם וברור: לא לבריחה! שרי המחנה הלאומי, הנאלמים והנעלמים, שבחייהם מן הכסא לא נפרדו - זו יכולה היתה להיות שעתכם היפה ביותר: אם הייתם מבהירים לאריאל שרון שעם מדינה פלשתינאית כמטרתו, לא תהיה לו ממשלה! ______________________________ כותב המאמר הנו יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי