X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  מושגים
איך הפך צעיר באר שבעי, דתי בעברו, לנוצרי שמכר את סודות הגרעין של ישראל והחרים את תוצרתה בכלא; לאחר 6,413 ימי מעצר ומאסר, יצא (21.4.04) אסיר מספר 1005962 מכלא השיקמה והפך לאדם חופשי - בערבון מוגבל
▪  ▪  ▪
יכול להרשום לעצמו לחייך. ואנונו, בתמונה עדכנית [צילום: בוצ'צ'ו]

צילום ארכיון של הכור בדימונה

צילום אווירי של הכור בדימונה

ואנונו בתוך "זינזאנה" משטרתית כותב לעולם על כף ידו כיצד נחטף מרומא והובא לישראל

ואנונו בתמונה מתקופת משפטו בשנת 86'

שריל בנטוב, הלא היא נערת הפיתוי "סינדי"

כתב ה'סאנדיי טיימס' פיטר הונאם (משמאל) וניק ומרי אולוף, הוריו המאמצים של ואנונו, מול כלא שיקמה

אגף הבקרה על תהליך העשרת הפלוטוניום [צילומים: AP]

נקודה מוגנת למעקב אחרי ריאקציות גרעיניות

מבט פנימי לתוך 'תיבת כפפות' בה מצויים דגמים של חלקי פצצות גרעיניות או מיכלים לאיחסון חומרים רדיואקטיביים

מבט לתוך 'תיבת כפפות' בה מעוצב הפלוטוניום

לוח בקרת ייצור ליתיום 6

לוח בקרה בכור הגרעיני

לוח בקרה בכור הגרעיני

אחד מבתי המלאכה בכור

דגם מעבדה של ליבת נשק גרעיני

דגם ייצור של ליבת נשק גרעיני

דגם ייצור של ליבת נשק גרעיני

מבט פנימי לתוך 'תיבת כפפות'

מבט חיצוני על 'תיבת כפפות'

מבט חיצוני על 'תיבת כפפות'

   רשימות קודמות
  נועם פדרמן - סכנה בכבישים?

ביום רביעי, 21.4.04, בשעה 11:00 יצא לחופשי אסיר מספר 1005962, לאחר שהיה נתון במעצר ומאסר במשך 6,413 יום, מאז 7.10.86, אז נחטף מרומא על-ידי סוכני המוסד. ואנונו נטל עימו 87 ארגזים של ביגוד, ספרים וחפצים אישיים אחרים אותם צבר ברבות הימים. במשך השנים, הגיש ואנונו כ-40 עתירות לבתי משפט שונים בנוגע לתנאי כליאתו. מנגד, הוא נשפט 15 פעמים בגין עבירות משמעת שונות שביצע.
1954: ואנונו נולד במרוקו, כבן למשפחה בת 11 ילדים
מרדכי ואנונו, יליד 13.10.54, נולד בעיר מרקש שבמרוקו, למשפחה בת 11 ילדים. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן 8. כבן למשפחה דתית, הוא נשלח ללמוד בישיבה תיכונית, אולם כבר בכיתה י' חזר בשאלה. כשסיים את לימודי התיכון, כשהוא בעל בגרות חלקית בלבד, יצא לעבוד והצטרף לתנועת "התחיה".
באוקטובר 71' התגייס לצבא ושירת כמדריך טירונים בחיל ההנדסה הקרבית, עד שהשתחרר בדרגת רב-סמל ונרשם למכינה הקדם-אקדמית של אוניברסיטת תל אביב, כדי להשלים בגרויות. הוא התקבל ללימודי הנדסה אולם העדיף לחזור לבית הוריו בבאר שבע.
1976: ואנונו מתחיל לעבוד כמפעיל וטכנאי בקמ"ג
בשנת 76', בעקבות מודעת דרושים שראה, התקבל ואנונו לעבודה בקרייה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה, לאחר שעבר תחקירים ביטחוניים וחתם על הצהרת סודיות. אחרי קורס שעבר, הוכשר ואנונו להיות מפעיל בקמ"ג ולאחר שעבר קורס נוסף שימש כטכנאי. במקביל לעבודתו זו, למד פילוסופיה וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון, ולאט לאט החל להתקרב לסטודנטים הערבים שהשתייכו לתא הקומוניסטי רק"ח.
בתקופת מלחמת לבנון הפך ואנונו ל"רדיקלי-שמאלי" (כהגדרת בית המשפט העליון) בהשקפותיו המדיניות ואף החל בפעילות פוליטית גלויה ברוח זו. לאחר שתמונתו התנוססה מעל דפי העיתון, באחת ההפגנות בהן השתתף, הוא נקרא לשיחה על-ידי הממונים עליו בקמ"ג, בה סירב לפרט את טיב מגעיו עם הסטודנטים הערבים. ידיעה על הכללתו, בשלב מסויים, ברשימת מפוטרים עקב צמצומים, חידדה את גישתו השלילית לכל הנעשה בקמ"ג, ו-ואנונו הודיע לממונים, כי בכוונתו לעזוב את הקריה לטובת לימודי תואר שני.
1985: ואנונו מתפטר מהקמ"ג לאחר 8 שנים
ב-27 לאוקטובר 85', בתום כ-8 שנות עבודה בכור, התפטר ואנונו מיוזמתו מתפקידו. בקמ"ג הציעו לו אמנם תפקידים אחרים, אולם הוא סירב. בימים האחרונים לעבודתו, החליט ואנונו לצלם מתקנים וחפצים שונים בכור, ולאחר שהצליח להבריח מצלמה לתוך הכור, צילם 60 תמונות [ראו צילומים נבחרים משמאל]. במהלך עבודתו בכור, הוטרד ואנונו קשות מהעובדה שהוא משמש חלק מתוכנית הגרעין של ישראל והחליט לחשוף בפני העם והעולם את ה"סכנה" שלדעתו טומן הכור. את התמונות צילם כדי שיוכל להוכיח את סיפורו.
אחרי פרישתו מעבודתו החליט ואנונו לנסוע לחו"ל ולנתק עצמו כליל מישראל ולאחר מכן אף מן היהדות. הוא מכר את דירתו ומכוניתו והעביר 40 אלף דולר לאחיו בארה"ב. 4,000 דולר הותיר בידיו לצורך נסיעה למזרח הרחוק. בתחילת שנת 86' טס לתאילנד, שם ביקש לעמוד על עיקרי הבודהיזם. בד-בבד, ניסה לקשור קשר עם עיתונאי לשם מסירת מידע על עבודתו בקמ"ג. מתאילנד הוא המשיך לנפאל. שנאתו העזה לישראל המשיכה להתפתח, ובינתיים הוא שינה את שמו הפרטי ל"מורדי" כדי שלא יזוהה כישראלי.
1986: ואנונו מתנצר והופך לבפטיסט
לאחר מכן, הגיע ואנונו לסידני שבאוסטרליה, שם גילה חברים חדשים בקהילה הדוגלת בצדק ושוויון חברתי, שהשתייכה לכנסיה אנגליקנית נוצרית. ואנונו חלק עם חברי הכנסייה את עברו בכור הגרעיני, ובחודש יולי 86' התנצר ואף הפך לבפטיסט.
בכנסיה הנוצרית עימה היה קשור, הכיר עובד תחזוקה ממוצא קולומביאני, בשם אוסקר ג'רארו, שהציג עצמו כעיתונאי ואף טען שהיה בקשר עם איש אש"ף סירטאווי, זמן קצר לפני שנרצח. ואנונו סיפר לג'רארו על עבודתו בקמ"ג והלה שיכנעו שזה סיפור שערכו הכספי רב ואשר חובה לחשוף אותו. ואנונו פיתח את שני סרטי הצילום שצילם בכור, ובינתיים ג'רארו נסע ללונדון כשאחדים מן התצלומים באמתחתו. אחרי יצירת קשר ראשוני בלונדון, שב ג'רארו לאוסטרליה בלוויית העיתונאי פיטר הונאם מהעיתון 'סאנדיי טיימס', בפניו גולל ואנונו את סיפורו והציג את כל המידע והתצלומים הנוספים שהיו ברשותו.
הונאם הבטיח לואנונו סכום של 75 אלף דולרים עבור הסיפור, והשניים טסו לבריטניה, כאשר ואנונו מותיר בידיו של ג'רארו כמה מהתמונות שצילם. הונאם ניסה להרחיק את ג'רארו מהסיפור, לבל יקלקל אותו.
מכתב לאחיו בארה"ב: המניעים שלי בעיקרם פוליטיים
ערב הטיסה ללונדון, כתב ואנונו לאחיו המתגורר בארה"ב: "אני הולך ללונדון לעשות הסכם עם ה'סאנדיי טיימס'. זה מה שאני החלטתי לעשות... המניעים שלי בעיקרם פוליטיים. למרות שאני עזבתי את הארץ ולא רוצה להיות מעורב, אני חוזר למעורבות. אני מרגיש שמחובתי לפרסם... חשבתי הרבה על הצעד הזה וזה נראה מחוייב המציאות".
בלונדון חזר ואנונו וגולל את סיפורו באוזני תחקירני ה'סאנדיי טיימס', בהם מומחה בשם ד"ר פרנק בארנבי ומסר להם מידע ותצלומים. אנשי העיתון השתכנעו באמיתות הסיפור. אותה עת גם העבירו סידרת תצלומים להערותיה של שגרירות ישראל בלונדון. השגרירות אישרה שואנונו היה בעברו עובד קמ"ג, אך נמנעה מתגובה נוספת. תשובה זו חיזקה אמונת העיתון באמיתות הסיפור. ג'רארו, שדרישותיו לתשלום כספי ניכר מן ה'סאנדיי טיימס' נדחו, התקשר בינתיים עם עיתון אחר - ה'סאנדיי מירור', שפירסם את הסיפור בתמצית, תוך הצגתו כבדותה.
1986: ואנונו פוגש את "סינדי" בפאב לונדוני
ואנונו האיץ ב'סאנדיי טיימס' למהר ולפרסם את סיפורו. שיחת טלפון מאחד מאחיו של ואנונו, המתגורר בניגריה, שביקש להתריע בפניו כי הוא "על הכוונת" של הישראלים, וכי אנשי המוסד כבר תיחקרו אותו, הביאה את אנשי ה'סאנדיי טיימס' להצמיד לו מאבטחים ולהעבירו ממלון אחד למשנהו, עד שיסיימו לתחקר אותו.
באחד הערבים, עשה ואנונו את טעות חייו, כשיצא לבלות בפאב מקומי, שם פגש בחורה בשם "סינדי", שהציגה עצמה כקוסמטיקאית אמריקנית. הוא הוקסם ממנה והם החלו להיפגש בקביעות. באחת הפגישות, הציעה סינדי לואנונו לבלות עימה כמה ימים באיטליה.
ואנונו לא שעה לאזהרות ה'סאנדיי טיימס' ונענה להצעה. לבסוף החליט העיתון על הפרסום, אך עד שזה בוצע, נסע ואנונו ב-30 לספטמבר 86' עם "סינדי" לרומא. על-פי פרסומים זרים, מייד עם נחיתתם של השניים ברומא, חטפו אנשי ה'מוסד' את ואנונו והעבירו אותו לישראל, ככל הנראה דרך הים. את ההוראה לחטיפה נתן, על-פי אותם פרסומים, ראש הממשלה דאז, שמעון פרס.
פרופיל פסיכולוגי של ואנונו, שהוכן עבור מערכת הביטחון, קבע שהוא צעיר בודד ומתחבט העורג לחברת אישה מעודנת ולא בוטה. זו היתה הסיבה שבמוסד החליטו לעשות שימוש ב"סנדי" כפיתיון. היא הבטיחה לו שיממשו את יחסיהם הרחק מלונדון, בדירה של אחותה ברומא.
אוקטובר 86': ה'סאנדיי טיימס' מפרסם את סודות הגרעין של ישראל
ב-5 לאוקטובר 86' פרסם ה'סאנדיי טיימס' כתבה מרעישה ומובלטת ובה גילוייו של ואנונו, שבמשך עבודתו בכור, לרבות לפני פרישתו, חתם 4 פעמים על התחייבויות לשמירת סודיות. הידיעה חשפה את סודות הגרעין של ישראל.
העולם הוכה בתדהמה כשגילה שישראל הקטנה היא, בעצם, מעצמה גרעינית, שברשותה לא פחות מ-200 ראשי חץ גרעיניים מסוג מתקדם. בשנים שקדמו לחשיפה, סירבה ישראל לקיים פיקוח בינלאומי על מתקני הגרעין שלה ובאותם שנים לא היה דיון ציבורי אמיתי (ויש אומרים גם מופקר) בשאלת הגרעין הישראלי.
1988: בית המשפט גוזר על ואנונו 18 שנות מאסר בפועל
במשך 40 יום איש לא ידע כי ואנונו נחטף לישראל. רק בלחץ משפחתו, הודיע ב-9 לנובמבר מזכיר הממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כי הוא עצור. ואנונו הואשם והורשע בעבירות של סיוע לאויב במלחמה, מסירת ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ואיסוף ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.
למרות השמירה הקפדנית בבית הכלא ובידודו משאר האסירים, הצליח ואנונו למסור מידע על פרטי חטיפתו. הוא רשם על כף ידו כמה פרטים, ובדרכו לבית המשפט הצמידה אל חלון הניידת המשטרתית ('זינזאנה') לשביעות רצונן של המצלמות. "Vanunu M was hijacked in Rome. ITL. 30.9.86, 21:00. Came to Rome by fly BA504", כתב המרגל על כף ידו ("מ. ואנונו נחטף ברומא ב-30.9.86 שעה 21:00. הגיע לרומא בטיסת בריטיש אירווייס 504"). מאוחר יותר, שימש המידע לאיתור סוכנת המוסד על-פי סידור המושבים באותה טיסה.
בחודש מרס 88', גזר עליו בית המשפט המחוזי בירושלים 18 שנות מאסר (ת.פ. 461/86). סגן נשיא בית המשפט דאז, השופט א' נועם, לדעתו הצטרף השופט שלום ברנר, סברו כי מעשיו של ואנונו נעשו מתוך מניעים נסיבתיים ולא אידיאולוגיים. לדעתם, ההסברים האידיאולוגיים של ואנונו באו להסיר מעליו תווית של מרגל או בוגד. הם קבעו, כי הניסיון להבין את המניעים צריך לכלול התייחסות לרצונו להצטרף למפלגת חד"ש, לאחר מכן רצונו להתנתק מן המדינה ולא לשוב אליה. ביומנו האישי לא נמצאו תימוכין להצגת מניעיו של ואנונו כעולים מדחף אידיאולוגי חזק כביכול... "היה גם תפקיד בלתי מבוטל לרצון בפירסום עצמי ולהיבט הכספי".
המניעים האמיתיים למעשיו, על-פי דעת הרוב, היו קשורים למרכיבי אישיותו, לרצונו לנקום על הפגיעות שנגרמו לו לדעתו במקום עבודתו, כאשר גם לרצון לזכות בפירסום עצמי ולהיבט כספי היה תפקיד בלתי מבוטל.
השופט צבי טל, לימים שופט עליון, חלק על דעת הרוב וקבע כי "השקפת העולם שגיבש הנאשם לעצמו בעת פעילותו בקמפוס בבאר שבע. הנאשם הציב עצמו בקצה השמאלי האחרון של הקשת הפוליטית. מתוך נקמה, מתוך גט-כריתות ומתוך 'מצווה לפרסם'. ואם אגב קיום מצווה זו אפשר להרוויח כסף - מה טוב ומה נעים". הדברים שכתב במכתב לאחיו שבארה"ב חיזקו את דעתו של השופט טל.
את חשיבות סיווג המניע של ואנונו תלו השופטים בכך שבהקשר של אבחנה בין מניע לכוונה, עולה, לא אחת, הטענה שמעשה העבירה בוצע מטעמים אידיאולוגיים בלבד, ועל-כן, מן הנמנע לייחס לעושהו כוונה נלוזה של פגיעה בביטחון המדינה או כוונות פסולות אחרות כיוצא באלה. השופטים ביקשו לדחות תזה זו.
1990: בית המשפט העליון דוחה את ערעורו של ואנונו
ערעור שהגיש ואנונו לבית המשפט העליון על הרשעתו נדחה על-ידי הנשיא מאיר שמגר, והשופטים דב לוין ואליעזר גולדברג (ע"פ 172/88). גם ערעורו לגבי חומרת העונש נדחה, והשופטים קבעו כי "הנזק שנגרם על-ידי מעשי העבירה של המערער הוא רב-מימדים ובעל השלכות לטווח הרחוק. העובדות של המקרה דנן הן קשות ומפליגות בחומרתן, ושיקוליו של בית המשפט קמא לעניין זה הם סבירים, ויש לקיימם".
כל ההליכים בבית המשפט המחוזי והעליון התנהלו בדלתיים סגורות, והשופטים אף דחו את בקשתו סניגורו, עו"ד אביגדור פלדמן, לחשוף חלק מהראיות נגד ואנונו, בנימוק שיש בכך כדי ליצור סיכון ביטחוני רב.
למעלה מ-40 עתירות לבתי משפט שונים
עד לשנת 98' הוחזק ואנונו בכלא שיקמה שבאשקלון, בתא מבודד הסמוך לתאו של מרגל בוגד אחר - מרקוס קלינברג, עימו התיידד ואנונו. הוא הורשה לצאת לחצר רק לפרק זמן של חצי שעה ביום. עשרות עתירות שהגיש בנוגע לתנאי כליאתו התקבלו בחלקן או נדחו, אולם גם כשהוחלט לשפר את תנאי, דחה ואנונו כל יוזמה כזו, כך שלגמרי לא ברור לשם מה הגיש את העתירות.
כך כתב שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי סגל, באחת העתירות בהן דן (2037/95):
"הופתעתי לדעת שאת מגוון ההטבות להם זכה בהתאם להחלטתי הקודמת (קיום שיחות טלפון עם בני משפחתו ועורך דינו, רכישת מחשב מיוחד עבורו תוך התאמתו לצרכיו וכן ביקורי מבקרים ללא רשת חוצצת) דחה ביוזמתו, בהודעה בכתב למפקד הכלא ולבא-כוח המדינה, כבלתי מספקות ובלתי מספיקות. גם רצון המדינה להכניס לתאו שותף נוסף, נדחה על-ידו בשל חששו, כדבריו, מ'שטיפת מוח'".
ואולם, לאחר 11 וחצי שנים בהן הוחזק ואנונו בתנאי בידוד קשים, ובעקבות חוות דעת פסיכיאטריות שקבעה כי המשך החזקתו בבידוד עלולה לגרום להידרדרות במצבו הנפשי, החליט שירות בתי הסוהר לאפשר לואנונו לצאת מתאו המבודד, להתהלך חופשי בחלקים מסויימים של הכלא ולבוא במגע עם קבוצת סוהרים ואסירים. במהלך שהותו בכלא, נהג ואנונו להאזין לשידורי ה-BBC בלבד והחרים כל מוצר שיוצר בישראל.
"ארגון מרגלי האטום של שמעון פרס"
לא רק בנוגע לתנאי כליאתו עתר ואנונו לבתי המשפט. באחת מעתירות האסיר שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים, ושנידונה בפני השופט צבי סגל, דרש ואנונו מהשופט סגל לפסול עצמו מלדון בתיק, שכן הוא עובד לשעבר של הקמ"ג (שם עבד עד ראשית שנות ה-80'), ומשום שהוא "מגוייס ומופעל על-ידי שירות הריגול של מדינת ישראל (יכול להיות כלוחמה פסיכולוגית של השב"כ, או המוסד, או ארגון מרגלי אטום של שמעון פרס), ומשתמש בתפקידו כשופט לומר ולעשות דברים שאחרים אומרים לו לעשות וכל זה בניגוד למעמדו כשופט". השופט סגל דחה, כמובן, את הבקשה וגם הערעור נדחה על-ידי הנשיא ברק (רע"ב 823/96).
בעתירה אחרת שהגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"ש 1576/98), דרש להורות לנציב שירות בתי הסוהר לאפשר לו להיפגש בתאו עם שני עורכי דין אנגליים, מהם ביקש להגיש בשמו בבריטניה תביעה נגד מדינת ישראל. השופט חביב עמר דחה את הבקשה וקבע, כי לא תחול התיישנות על זכותו של ואנונו לתבוע את המדינה, אם יחפוץ בכך, גם לאחר שחרורו, משום שחוק ההתיישנות קובע בסעיף 14, שפרק הזמן בו נבצר מהתובע להגיש את תביעתו "מחמת התנאים בהם היה נתון", לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות.
1999: ביהמ"ש דוחה בקשת ואנונו לנכות שליש משנות המאסר שנגזרו לו
בשנת 99' דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע עתירה שהגיש ואנונו נגד ועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר, בה דרש לנכות שליש מתקופת מאסרו בשל התנהגות טובה. הנשיא אפרים לרון, סגן הנשיא יצחק בנאי והשופט יהושע פלפל קבעו כי למרות שאובחנה אצל ואנונו מחלת הנפש סכיזופרניה פראנואידית כרונית, הרי שואנונו נותר "עם אינטלקט וזכרון שמורים המאפשרים לו לבטא עצמו בבהירות".
בהתייחסו לדברי סניגורו, לפיהם הוא אינו יכול לגרום עוד נזק כי כבר חשף את כל מה שיש לו, אמר ואנונו כי אינו מתחייב לכלום, וכי התוצאה אליה הוא שואף היא "להביא לפירוק הנשק הגרעיני של ישראל, ועל הריסת הכור הגרעיני בדימונה, כמו שישראל הרסה את הכור הגרעיני בעירק, זה הדרך לשלום".
ואנונו אמר עוד לשופטים, כי "אם מישהו ידבר אליי, אני אדבר איתו... אני נלחם על חופש הביטוי שלי ולא יגידו לי מה מותר ומה אסור. אני נלחם באופן כללי נגד נשק גרעיני בכל העולם ולא רק בישראל".
1999: הפרקליטות מתירה לראשונה לפרסם דפי פרוטוקול ועדויות מהמשפט
כאמור, כמעט כל הדיונים במשפטו ובבקשות ועתירות שהגיש ואנונו במשך השנים, התקיימו בדלתיים סגורות, ורק מעטות מהן הותרו לפרסום, וגם זאת תוך השמטת קטעים. באופן עקבי, קבעו בתי המשפט כי ביטחון המדינה גובר על זכותו הבסיסית ביותר של הנאשם להיות צד להליך הפלילי המתנהל כנגדו, ומשכך נאסר עליו לקרוא ולעיין בפרוטוקול הדיונים של משפטו.
ב-24 לנובמבר 99', ובעקבות מו"מ שנוהל, נענתה פרקליטות המדינה לבקשת העיתון "ידיעות אחרונות", והתירה לראשונה לפרסם דפי פרוטוקול ועדויות מתוך משפטו של ואנונו. בפרקליטות הסכימו אז לפרסם מקצת מהחומר לאחר שסברו בטעות כי חל שינוי מסויים בעמדת מערכת הביטחון, שינוי שהשתלב כביכול עם הסכמתה אז להוציא את ואנונו מתנאי הבידוד הקשים ולאפשר לו להשתכן בתא עם אסיר נוסף, אפשרות אותה הוא דחה, כאמור. בנוסף, איפשרה המדינה לתקשורת לצלם תמונות עדכניות של ואנונו.
בחומר שפורסם מופיעות, בין היתר, עדויותיהם של ואנונו עצמו, של אנשי השב"כ שחקרו אותו, של עיתונאי ה'סאנדיי טיימס' פיטר הונאם, ושל ראש הממשלה דאז שמעון פרס, שהורה להביאו לישראל. מהפרוטוקולים עולה, כי במהלך המשפט הבהירה התביעה שיש סמכות לדון את ואנונו לעונש מוות - אך התובע נמנע מלהודיע שידרוש עונש כזה. בעדותו קבע פרס כי הנזק שהסב ואנונו לביטחון המדינה הוא רב וחמור: לא זו בלבד שנחשפו פרטים חסויים מתכנית הגרעין הישראלית, אמר פרס בעדותו, אלא שחשיפה זו הביאה להגברת המודעות של מדינות ערב והעולם כולו לתוכנית הישראלית, ובכך היא עשויה לדרבן את מדינות ערב להשקיע מאמצים בתחום הגרעיני.
2000: ביהמ"ש דוחה עתירת ואנונו לפרסם שאר הפרוטוקולים והעדויות
בשנת 2000 עתר ואנונו לבית המשפט המחוזי בירושלים, בדרישה לפרסם את אותם חלקים מהפרוטוקולים, הראיות, ופסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון שניתנו בעניינו וטרם הותר פרסומם. המדינה התנגדה לבקשה, נוכח סירובו של ואנונו לקבל על עצמו מגבלה כלשהי בנוגע לפרסום הידוע לו בפרשה, אולם הסכימה כי סניגורו, עו"ד אביגדור פלדמן, יעיין בחומר.
עורך הדין פלדמן ציין בתגובה אותה הגיש לבית המשפט, כי "עמדת המדינה תמוהה בעיני המבקש, וזאת בלשון המעטה, שהרי המדינה מבקשת להסתיר מפניו את מה שהוא היה שותף ליצירתו - פרוטוקול המשפט של עצמו". עוד טען עו"ד פלדמן, כי "אי-מתן אפשרות עיון לנאשם בפרוטוקול משפטו בכדי למנוע דליפת מידע, שקול להטלת איסור על נאשם ביטחוני להביט במראה, כדי שלא יזכור את מראה פניו הסודיים".
ואולם, השופטים מרים נאור, מוסיה ארד וצבי זילברטל, לא השתכנעו מטיעוניו של פלדמן, וקבעו ביום 23.8.00 כי "מתגובותיו של עו"ד פלדמן לעמדת המשיבה עולה, כי אכן אין המבקש מסכים לקבל על עצמו מגבלות בנוגע לפרסום הפרשה, המתחייבות מצו איסור הפרסום נוכח עמדתו זו של המבקש, ובשים לב לכך שהמשפט הסתיים והעיון בחומר איננו דרוש לשם ניהול הגנת הנאשם, אין אנו נעתרים לבקשתו שהוא אישית - להבדיל מבא-כוחו - יעיין בחומר".

תאריך:  20/04/2004   |   עודכן:  27/05/2004
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
עו"ד אריאל מלאכי
מושגים בסיסיים בדיני הירושה במשפט העברי: ירושה על פי דין ("סדר נחלות") מול הצוואה
יריב לוין
עו"ד אברהם פכטר
האזנות סתר חוקיות ובלתי חוקיות והשימוש בהן - סקירה כללית
עו"ד אברהם פכטר
מהותו, יחודו והדרכים להלחם בו - סקירה כללית
עו"ד אברהם פכטר
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il