לפני מספר חודשים, באתי בטענות, כאן באתר זה, בפומבי, נגד העורך יואב יצחק, על השתלחותו לכאורה בפרקליטה ארבל וביועץ לשעבר רובינשטיין.
משביקר היועץ רובינשטיין חריפות את ארבל והמליץ להעביר את נצ"מ מזרחי מתפקידו, נשתנתה להבנתי נימת העורך כלפיו.
דבריו הברורים של רובינשטין על ארבל, ומסקנתו הקיצונית בנוגע למזרחי, (הדחה מתפקידו, בכפוף לשימוע) הזיזו גם אצלי את כף המאזנים, לגבי ארבל, חזקת חפות מוסרית ציבורית - איננה קיימת אצלי לגביה.
אך גלגלי הצדק ממשיכים להתגלגל, יואב ממשיך לצעוד, מעגל "החברים של ארבל" ובעלי עניין אשר לכאורה תומכים בה הולך ומתרחב - כתם הספק על שיקול הדעת בבחירת שופטים הולך ומעמיק - הנזקים מתעצמים, והשיירה עוברת.
כהונה של שופט עליון, איננה כהונת שר.
אין צורך בקופה של שרצים התלויה מאחור על-מנת להתמנות כשופט, על אחת כמה וכמה, שופט עליון - נהפוך הוא, די בציפורן הזרת של שרץ על-מנת לפסול את המועמדות. די לנו בקצה קצהו של ספק, על-מנת לפקוח עיניים ולשקול בכובד ראש, ומעט יותר מזה על-מנת לפסול.
צל כבד מוטל על תקופת כהונתה של ארבל בפרקליטות, צל אשר הפך לחור שחור עם הביקורת הנוקבת של רובינשטיין והפעולה המעשית עליה החליט בתגובה לחששות להאזנות בלתי חוקיות (או פעולות לא חוקיות עם האזנות חוקיות) שעשתה המשטרה בגיבוי הפרקליטות, בסיטונות, וללא גבולות. ייתכן שעשו זאת מכוונות טובות, ייתכן שצל צילה של פרנויה הדריכתם, וייתכן אף שלחמו במאפייה וגם ניצחו.
אך אין זה כלל משנה.
בשופט עליון לא נחפש כוונה פלילית. שופט, ודאי שופט עליון הוא פסול לדוכן, אם עשה לא טוב, גם ללא כוונה פלילית. בשופט עליון נחפש רק דבר אחד ויחיד (מעבר להכשרה המקצועית והמזג השיפוטי) והוא "מעל ומעבר לכל קצה קצהו של ספק".
התנהלותה של ארבל, התנהלות הפרקליטות בשנים האחרונות מטילה ספק, ספק גדול - ולכן ארבל פסולה, ללא כל ספק, לעליון.
עזבו אתכם מניגודי העניינים, עזבו אתכם מדליה איציק שתלתה עמה כביסה בתנועת הנוער - הכל שטויות (ואם אין דרך אחרת אז גם שטויות זה טוב, אפילו חיוני).
ארבל לא יכולה להתמנות לעת הזו לעליון, היא חייבת לרדת מרשימת המועמדים, ואם לא יורידו אותה, מחובתה להוריד עצמה. לארבל ולנו אסור שתגיע לקו הגמר, גם אם שם תובס על-ידי מועמדים פופולריים יותר.
בכל מלחמה יש נפגעים, לעתים הנפגעים אינם אשמים כלל, לעתים הם פשוט מתים בגיל צעיר על לא עוול בכפם.
ארבל יצאה למלחמה על שלטון החוק, היא נכשלה יותר מידי. כשלונותיה, לפחות חלקם המופצים ברבים, הם קשים ובעייתים - היא פצועה ואפילו פצועה קשה, ולעניין המינוי לבית המשפט העליון לא חשובה כלל סיבת פציעתה.
עדנה ארבל, לא נפגעת במלחמה בגיל 19, אני בטוח שאת מאמינה בצדקתך, אך היום, במצב הנתון כעת, עם כל הנזקים הסביבתיים הנגרמים מהסיטואציה, ממנה, ואפילו אם את מרגישה שסימנו אותך - אינך יכולה לשבת בבית המשפט העליון, בעיקר עקב העובדות שפורסמו פורמלית, אך גם עקב השמועות. תוסיפי לכך את העובדה שכל זמן שאת מועמדת, ידיך קשורת מלהשיב מלחמה שערה - וקיבלנו, נזק עצום לך אישית, נזק עצום לציבור - נזק שמולו את חייבת לוותר.
עשי מעשה, פתרי לעם ישראל בעייה שאולי את המוקד שלה, סגרי את התיק שלך בפרקליטות, ותתגלגלי הלאה, אך לא לכיוון בית המשפט.
אם את מוכשרת וישרה ויהיה לך גם קצת מזל - את תצחקי על כולנו, בעוד שנתים, תצחקי עלינו כל הדרך אל הבנק.
