את ההתישבות בעזה לא היה צריך להקים מהרגע הראשון, אם כבר הקימו אותה, משיקולים שנראו נכונים לשעתם, היה צריך לפנות אותה מזמן, בשפע של הזדמנויות בעבר. אם לא פינו את רצועת עזה בעבר צריך לפנות אותה בעתיד כמה שיותר מהר.
לא בגלל הטרור צריך לפנות את עזה, צריך לפנות אותה אם אנחנו רוצים להקים כאן מדינה יהודית דמוקרטית למרות הטרור. צריך לפנות אותה אם אנחנו לא רוצים לשלוט בעם אחר על אף הטרור. צריך להסתלק משם אם אנחנו רוצים שמדינתנו לא תיהפך למדינת אפרטהייד דו-לאומית, צריך לצאת מעזה מהר.
אבל עזה היא לא לבנון. הוויכוח סביב היציאה מעזה נוגע לעצם זהותה הלאומית של ישראל מכל היבט אפשרי, מההיבט היהודי והמוסרי, מההיבט הגאוגרפי, מההיבט הפוליטי ומההקשר ההיסטורי. לבנון היתה סך הכל וויכוח ביטחוני צר אופק זניח וכמעט חסר השפעה על זהותנו הלאומית.
גם לאחר שנצא מעזה, תהליך שהוא כנראה כבר בלתי נמנע, נמשיך להיות בלבו של המזרח התיכון, האזור האלים בעולם. מזרח תיכון שעוד יהיה, בגלל המלחמה בעירק, אלים לשניים רבות קדימה. גם לאחר היציאה מעזה תמשיך עזה להיות האזור הצפוף בעולם, אחד העניים בעולם, מוכה אנרכיה, בלתי משיל ויורה רותחת של יצרים.
גם לאחר פינוי גוש קטיף ימשיכו מחנות הפליטים להיקרא על שם כפרי פלשתין הנטושים וילדים קטנים שסביהם כבר נולדו במחנות הפליטים ימשיכו להתגאות - אני מיפו! אני מיבנה! אני מאשקלון!. חוקי ההישרדות הבסיסיים של המזרח התיכון לא ישנו צורה. מזרח תיכון חדש נוסח ג'ורג' בוש או, למצער, יוזמת ז'נבה הם חזון הזוי לעתיד רב שנים קדימה.
גם לאחר היציאה מעזה ימשיך הטרור העזתי להכות בנו בשינוי צורה, בעוצמה אחרת ולכן גם אחרי היציאה מעזה יתכן מאד שחיילים מטובי בנינו ימשיכו ליפול ולהרג על הגנת כולנו. אולי אפילו בשכונת זייתון בעזה עצמה, במרדף אחרי יורי קסאם, בגלל מסוק שהתרסק, בגלל פשיטה שכשלה, בגלל טעות מדינית, צבאית או השד יודע מה.
ההשוואות המגמדות את עזה לבעיה ביטחונית בלבד. הטיעונים שמנמקים את היציאה מעזה בנימוקי לבנון. הדוגמאות שיוצרות משוואה ביטחונית כדוגמת לבנון בעזה זורות חול בעיני הציבור. מנמקות את היציאה מעזה בכל הנימוקים הלא נכונים ובכל אשליות השווא האפשריות. מפני שהיציאה מעזה אינה פתרון צבאי למרות שהיא כורח הישרדותי לישראל.
יתר על כן, יצירת התחושה לבנון כעזה, עזה כלבנון, שאנחנו יוצאים מעזה מאימת הנגמ"שים המתפוצצים ולא מתוך הגדרת זהותנו ורצוננו במדינה יהודית דמוקרטית. הטיעון המיותר הזה הוא הנותן רוח גבית חזקה מעזה עד חברון ומרפיח עד ג'נין לטרור להמשיך ולהתפוצץ. היום מחר ובכל מקום. גם בתוך הקו הירוק, גם בתוככי תל אביב.
צריך לצאת מעזה מכל הנימוקים הנכונים, בראש מורם, במבט מפוקח, למרות הסיכונים והבעיות הביטחוניות הבלתי פתורות. צריך לצאת מגוש קטיף גם אם היציאה נותנת רוח גבית או קדמית לטרור. אסור לנמק את היציאה בנגמ"שים מתפוצצים, כי זה עוד עלו לקרות בעתיד, באימהות בוכיות כי לא תם השכול. צריך לצאת מעזה מכל הסיבות הנכונות, לדעת ולזכור - עזה היא לא לבנון, לבנון היא לא עזה.