שמה קרן, שם הסרט שביימה "אור", וביחד זה קרן אור. הסרט והבימאית זכו ל"תהילת עולם", בפרס כלשהו בפסטיבל הסרטים בקאן. ממש קרן אור לענף הקולנוע הישראלי.
"אנחנו קאן" - זעקה הכותרת המתחכמת בעתון ה"ערב" הנפוץ, ובמתחרהו התחכמות דומה: "קאן בידינו". אבל במונחים לא משם, כי אם מכאן, אפשר לומר: כבשנו את קאן.
כבשנו, שחררנו - כאשר מדובר בפסטיבל הקאני, אין זה משנה. נכון, יש פה הפרזה תקשורתית-ישראלית- פרובינציאלית אופיינית, שהרי מדובר בפרס זניח, יחסית, "מצלמת הזהב", אבל ב"גבעת חלפון" זו ששמה ישראל - חגיגה, ואולי בצדק. בכל זאת - הכרה בינלאומית לסרט מתוצרת בית.
לרגע גם אנחנו הצטרפנו אפוא לשמחה. מה עוד שמדובר הפעם בסרט שכלל אינו עוסק במלחמה, ב"דיכוי" ר"ל, ואפילו לא בסיפור אהבה משני צידי גדר ההפרדה, בין צעיר פלשתיני לנערה ישראלית, או להיפך. כו-לו סיפור על מערכת היחסים בין פרוצה מזדקנת לבין בתה, תלמידת התיכון, ושתיהן יהודיות, דוברות עברית...
וכאן אנו חוזרים לאותה "קרן אור", דהיינו לבימאית המאושרת של הסרט, שמייד התגלתה לעין כל כקרן אפלה, שמחשיכה את המסך. אותה קרן יידעה בדברי התודה שלה את קהל באי הטקס, כ"עדות מבפנים", כי ישראל היא מדינה כובשת, מדכאת עם אחר, אומלל, סובל. צריך לתמוך באותו עם ולסייע לאותם ישראלים המתנגדים לכיבוש.
ועוד אמרה על-פי המצוטט: "אני מקדישה את הפרס לכל האנשים בעולם שאינם חופשיים וחיים במצב של עבדות". בהקשר של כלל נאומה החצוף, ברור מי הם האנשים הנתונים ב"עבדות".
כאמור, עוסק הסרט עצמו בנושא שונה לחלוטין, נושא חברתי כאוב, וכנראה כלל לא פוליטי. אבל הבימאית מצאה לנכון, לנצל את הבימה הגדולה שניתנה לה, כדי להתחנף אל כלל שונאי ישראל בדברים שישמחו את ליבם, דברים שכל כולם הוצאת דיבתנו קבל עם ועולם.
בסרט הזה כבר היינו. כבר יצאו ויוצאים מתוכנו מחריבים ומהרסים למכביר, רובם, לדאבון הלב, מקרב חוגי האמנים, הסופרים, האקדמאים והפוליטיקאים. הדוגמה החמורה ביותר היא שר המשפטים טומי לפיד, שנתן בלזות שפתיו, "נשק יום הדין" בידי האנטישמיים, כשהשווה ברמיזה גסה, חסרת אחריות, בין מלחמת צה"ל בזקנה ברפיח, למעשי הנאצים על אדמת אירופה.
עתה באה בימאית צעירה ומוסיפה שמן על תבערת שנאת ישראל, על גבה של זקנה אחרת, זו שמככבת בסרט שביימה.
אני רק מקווה שלא נעשה פה מעשה-זנות, וכי הפרס הוענק לקרן ידעיה באמת ובתמים על הישג קולנועי טהור ולא מתוך ידיעה מראש, שלאות תודה תשמיע הצעירה הישראלית נאום שכל כולו עלילה ושקר על המדינה שממנה באה. זו המדינה המצורעת, שמותר לחסל משפחה שלמה מתוכה בירי מטווח אפס ומותר להשתולל בחוצות רפיח עם אברי לוחמים שלה.
צריך לזכור: בשעה שקרן חגגה על שקריה שם בקאן, טלי וארבע בנותיה נרקבות בקברן כאן באשקלון, בטווח של קילומטרים ספורים מרצועת הטרור, האלימות והשנאה. זאת - הס מלהזכיר בדברי התודה של בימאית ישראלית מעל בימת הפסטיבל בקאן.
