ישנן מוסכמות השגורות בחיינו לגבי הגדרת נכסים והתחייבויות, אולם אנחנו צריכים ללמוד לחשוב קצת אחרת מכפי שהורגלנו ולבדוק אם אנחנו שייכים לאנשים היודעים להשיג נכסים, או ליצור לעצמם התחייבויות.
מהי ההגדרה המקובלת והידועה של נכס? משפטית, נכס הינו כל "דבר" אשר ניתן לרכוש עליו זכות קניין, בין אם הוא מוחשי ובין אם אינו מוחשי. חשבונאית, יופיע בצד הנכסים במאזן כל רכוש אשר שייך לפירמה וכן הינו בעל ערך מסוים. בשפת היום-יום אנו נוטים להגדיר נכסים כ"משהו ששייך לנו".
ומהי ההגדרה המקובלת והידועה של התחייבות? משפטית, התחייבות מוגדרת כחיוב לשלם לצד שני, לעשות פעולה מסוימת או להימנע מפעולה. התחייבות נוצרת מכוח חוק או הסכם בין צדדים. חשבונאית, התחייבות מוגדרת כצפי עתידי לזרימה של משאבים כלכליים אל מחוץ לפירמה.
האם ישנו מקום לבחינה מחודשת של ההגדרות המסורתיות לנכס והתחייבות? בהחלט, אולם לפני כן, הבה נברר מדוע העשירים נעשים עשירים יותר, העניים נשארים עניים ומעמד הביניים תמיד מתוח. הנה כמה מונחים פיננסיים בסיסיים:
- הכנסה: כסף שנכנס לכיסך.
- הוצאה: כסף היוצא מכיסך.
- נכס: משהו שמכניס כסף לכיסך.
- התחייבות: משהו שמוציא כסף מכיסך.
אם ניקח כדוגמא את בית המגורים הפרטי של כל אחד מאיתנו, הרי שזה בדרך כלל נחשב כ"נכס", אבל, במחשבה שנייה, האין זו בעצם "התחייבות"? על-פי ההגדרות לעיל, כל דבר שמוציא כסף מכיסי הינו התחייבות, לא נכס. בעצם, רק אם בית המגורים שלך מכניס לכיסך כסף הוא נחשב נכס. למשל, אם אתה קונה בית, משכיר אותו והוא מספק לך הכנסה כל חודש, אז הוא יחשב כנכס.
ובאותו הקשר, מהם ההבדלים בהרגלי הצריכה בין עשירים, עניים ובני מעמד הביניים? ההבדלים נובעים מהדרך השונה שבה כל מעמד משתמש בכסף שיש לו: רובו ככולו של כספם של העניים מנותב לרכישת מוצרי צריכה ברי-קיימא להם הינם זקוקים בכדי לשרוד. העניים משחקים למעשה מחוץ למגרש הנכסים וההתחייבויות, כיוון שכל פעמיהם ומאמציהם מכוונים כלפי הישרדות פיזית וכלכלית. הנקודה היא, שההכנסה שלהם כה נמוכה, שכמעט ולעולם אינה מייצרת הכנסה נוספת.
הבעיה החברתית והחינוכית הינה, שבמקרים רבים העוני הינו תורשתי - מה שכלכלנים רבים נוהגים לכנות "הנצחת העוני" - כיוון שזו הדרך בה גדלים ומחונכים מרבית ילדיהם של העניים, הדרך של צעידה בנתיב כלכלי של הישרדות ולא של צמיחה.
הבה ונמשיך למעמד הביניים. מעמד הביניים זו השכבה שרבדיה העליונים נחשבים לעתים בטעות לעשירים. למעשה, הם לא. אמת, לרובם יש משרה בכירה או עסק מצליח בזכותם הם מכניסים סכומים יפים, אבל מה שהם עושים עם הכנסתם הופך אותם לאסירים במעמד הביניים.
מה שהם קונים הן "התחייבויות" - דברים שמוציאים להם כסף מהכיס. בכך ה"הכנסה" שלהם עוברת דרך ה"התחייבויות" והופכת ל"הוצאה". ההתחייבויות באות בצורת מכוניות מפוארות, בית מגורים חדש ומרווח, סירות ויאכטות, בגדי מעצבים יוקרתיים, תכשיטים ו... כרטיס אשראי, שבגללו, עוד לפני שהם יודעים את זה, ההוצאות שלהם שוות או אפילו עולות על ההכנסה שלהם. הם בעצם מוציאים כסף שווה ערך או יותר ממה שהם מכניסים.
מכאן יוצא, כי הם חייבים ללכת לעבודה ולהרוויח סכום כסף מסוים כל חודש בגלל ההתחייבויות שלהם - כדי לממן את התשלומים על האוטו החדש, את המשכנתא על הבית הגדול, את הארנונה וחובות האשראי ועוד ועוד. האם זה נשמע לכם מוכר?
מצב טיפוסי זה אליו נקלעים בני מעמד הביניים, מכונה "מירוץ העכברים".
ולבסוף, מה קונים העשירים? העשירים רוכשים "נכסים" - דברים שמכניסים להם כסף. אם אתה רוצה להיות עשיר - תרכוש נכסים. הם ייצרו לך יותר "הכנסה". ומה שיפה בכך הינו, שזהו גלגל קסמים, כיוון שעם הכסף שהנכס מכניס לכיסם רוכשים העשירים נכס נוסף, וחוזר חלילה. כל זה בזמן שמצמצמים את ה"הוצאות" למינימום. הנה כמה דוגמאות לנכסים:
- מניות.
- איגרות חוב.
- נדל"ן המייצר הכנסות.
- נכסים אינטלקטואליים (פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר וכו').
- השכלה. שכן, אם אתם מנצלים את מה שלמדתם בכדי להגדיל את הכנסתכם, הרי זהו "נכס". מה שמזכיר לי משפט חכם ששמעתי - "אם אתה חושב שהשכלה היא יקרה, אתה צריך לראות כמה עולה הבורות".
-עסקים. במיוחד כאלו שיכולים לייצר לבעליהם הכנסה פסיבית. נכס המייצר הכנסה פסיבית הינו נכס שלאחר שבנית אותו הוא ממשיך לייצר "הכנסה", בין אם אתה ממשיך לבנות אותו ובין אם לאו. אם אתה קונה מכונת שתייה ומציב אותה במקום ציבורי, אתה משתמש בהכנסות לרכישת מכונה נוספת וכן הלאה. העשירים להוטים מאוד למצוא את העסקים האלה, המספקים להם הכנסה פסיבית, כיוון שהם ממשיכים לייצר הכנסה חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, גם ללא פעילותם. אתה לא יכול למצוא את העסקים האלו כשאתה חי בוואקום, אתה חייב לפתוח את עצמך לשמוע עליהם. העסקים האלו נמצאים שם, אתה רק צריך לחפש אותם. אתה גם צריך להכין את עצמך שכאשר ההזדמנות הנכונה תגיע, אתה לא תפספס אותה.
זכור: העניים צורכים מוצרים, בני מעמד הביניים קונים התחייבויות והעשירים רוכשים נכסים.
איש עשיר אחד טען פעם, כי יצירת עושר אינה מסתורין, זוהי נוסחה. הסיבה שאנשים אינם עשירים, לגרסתו, היא שהם לא יודעים את הנוסחה או שאינם מיישמים אותה.
מהי הסיבה העיקרית בגללה אנשים אינם מיישמים את הנוסחה?
הסיבה הינה היצר הבסיסי של האדם - הפחד. בני אדם רבים פוחדים מטבעם להפסיד. אולם המצליחנים, בניגוד לרוב בני האדם, אינם פוחדים להפסיד. כפי שתינוק, טרם שהוא עושה את צעדו הראשון, נופל וסופג מכות אינספור פעמים, לעתים כישלון הוא חלק מתהליך הלמידה וההצלחה.
פעם קראתי אמרה חכמה: "כולם רוצים להגיע לגן-עדן, אבל אף אחד לא רוצה למות". כולם רוצים להיות עשירים, אולם מעטים האנשים המוכנים לעשות דבר מה בשביל זה. הסיבה העיקרית שמרבית האנשים נאבקים מבחינה פיננסית היא שהם משחקים כדי לא להפסיד. הם אינם משחקים כדי לנצח.
המאמר מבוסס על הספר "אבא עשיר, אבא עני" מאת רוברט קיוסאקי בהוצאת מטר
_________________________________________________________
רו"ח שי באטון הינו מנכ"ל משותף בחברת "עסקים פלוס" המתמחה בייעוץ פיננסי ועסקי
www.asakimplus.co.il וממייסדי CashFlow Club Israel - ארגון חברתי-חינוכי שמטרתו קידום החינוך הפיננסי
www.cashflowclub.co.il.