לא בכל יום מנהיג מודה כי שגה, עשה טעות וגם מצטער עליה. לפני עשר שנים בדיוק, בראיון ל"מעריב", הודה איש האופוזיציה ח"כ אריאל שרון: "טעיתי כשתמכתי בבגין בהחלטה להוריד ישובים". היתה זו אמירה אמיצה של מי שהיה שר הביטחון בממשלת מנחם בגין, והאחראי על ביצוע פינוי יישובי חבל ימית והריסתם.
למעלה מעשר שנים לאחר מכן מתוודה שרון בגילוי לב נדיר: "זו היתה טעות שלי. כל אחד נכשל ומספר על טעויות שעשה ועל מה שהוא מצטער. אני מצטער על העניין הזה. זו היתה טעות מצידי".
חולפות עוד עשר שנים, עשור של אירועים הרי גורל - הסכמי אוסלו, רצח יצחק רבין, ממשלות ליכוד ועבודה - ואריאל שרון הוא ראש הממשלה. בעקבות הבחירות לכנסת ה-16, סיעת הליכוד מהווה שליש מחברי הבית, 40 מנדטים, לא כולם "מזוהים". מצב אידיאלי למנהיג העומד בראש סיעת השלטון.
והנה אותו מנהיג מוביל את תנועתו ומנסה לעלות את ממשלתו על מסלול, ההפוך ב-180 מעלות מהנתיב שעליו נועדה לצעוד המדינה בהנהגת ראש ממשלה שקם מן המחנה הלאומי. אריאל שרון מנסה להוביל מהלכים שאינם שונים בהרבה מהמהלכים שאותם ביקר בחריפות בהיותו אחד מראשי האופוזיציה לשלטון יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.
מאז צצה ועלתה תוכנית ה"הינתקות", רבים מנסים לענות על השאלה: מה קרה לאריאל שרון? הוא עצמו אינו מרבה לנדב תשובות, שיפתרו את התעלומה. הוא רק חוזר ומנסה לשכנע בצידקת דרכו, לנוכח גלי ההתנגדות שגאו בליכוד.
והנה קרה דבר מעניין. בתחילת השבוע שוב היה זה אריאל שרון, שהודה בטעות. כלום טעה בהעלאת תוכניתו? האם הוא מצטער על הנסיון ללכת ולפעול בניגוד למצע הליכוד? לא ולא. "שגיתי בעניין המישאל" - אמר שרון בתחילת השבוע מיד לאחר ישיבת הממשלה.
"שגיתי" - משום שכשלתי.
"שגיתי" - משום שלא הערכתי שמיתפקדי הליכוד יצביעו "נגד" ברוב מוחץ.
"שגיתי" - משום שהבטחתי לפני המשאל לאמץ את ההכרעה ולפעול על פיה.
"שגיתי"- נו, אז מה?...
אריאל שרון מודה ששגה על עצם הסכמתו למשאל, כלומר להפקיד את ההכרעה בידי גוף-העל של הליכוד. אריאל שרון טרם הפנים את השגיאה האמיתית שעשה - עצם אימוצו תוכנית, שכל כולה נסיגה, פינוי יישובים יהודיים, העברת יהודים מבתיהם, הרס חבל ארץ פורח. ועיקר העיקרים - אי-התנתקות מן הבעיות האמיתיות של הטרור, האלימות והשינאה של הפלשתינים, שרק יילכו ויחמירו משתותר להם הרצועה.
הליכוד הוא תנועה המתנהלת ללא מוסדות, כי כך רוצה היו"ר שלה. אבל הליכוד אמר את דברו הברור הן באמצעות רבבות מיתפקדיו והן באמצעות מאות חברי ועידתו. 1700 מהם שוב חתמו השבוע על התנגדותם למהלכי שרון-אולמרט. רבים מהם מפגינים מול לשכת ראש הממשלה.
דווקא הציבור הליכודי, בניגוד למנהיגו, מוכיח כי האידיאולוגיה, העקרונות, חשובים יותר מכל ג'וב וכסא. כמה מפתיע. שיעור מאלף נתן ה"אספסוף" הליכודי למנהיגו. הוא יודע, כמסתבר, מה טוב למדינה, לא פחות ממי שמנווט אותה ו"רואה דברים שלא רואים משם".
אריאל שרון הוא שפנה לחברי הוועידה, ביקש וקיבל חוות דעת של תנועתו והתחייב לאמצה. אסור לו לפעול בניגוד להכרעה הדמוקרטית, הגם שאינה לרוחו ולא צפה אותה, ולייחס לחברי התנועה מישגה בדרך ההצבעה. אסור לו להמשיך בתרגילי "התנתקות מדורגת" ולהכריז שהוא מקדם תוכנית "שונה" מזו שעליה הצביעו המיתפקדים. איש אינו קונה זאת.
לא המישאל היה מישגה כי אם התוכנית, שנהגתה במוחם הקודח של יועצים ומקורבים, שבינם לבין הליכוד אין ולא כלום.
על אריאל שרון למהר ולהתפכח, לפני שייתקל בחומת מגן על יישובי גוש קטיף, שמציבים לו הרוב בממשלתו, הרוב בסיעתו והרוב בתנועתו. עליו לזכור מה הוא עצמו אמר לפני עשר שנים על ביצועיו בחבל ימית, המרוחק עוד יותר מאשקלון ושדרות, מאשר חבל עזה.
אל יתעקש "לשבור את הראש" למען עקירת גוש קטיף. שאם לא כן, בעוד שנים ספורות הוא עלול למצוא עצמו חוזר על אמירתו: "טעיתי בהחלטה להוריד יישובים".
