תפקידם ומטרתם היחידה של בעלי עסקים פרטיים הוא למקסם את רווחיהם. כל אמצעי להשגת מטרה זו הוא "כשר" ובלבד שאיננו מחוץ לגבולות החוק. איש העסקים ראובן גרוס משתייך לקבוצה זו.
עסקים רבים ממקסמים את רווחיהם על-ידי השקעה בפיתוח מוצרים, הטמעת מערכות ניהול, פיתוח שווקים חדשים, השקעה במשאב האנושי, ניהול פיננסי מתוחכם, השקעה בשיווק ובאיכות השירות וכדומה. עסקים אחרים הבינו כי פיתוחם יתרחש רק על-ידי השקעה בגורמי השלטון.
עולם העסקים אינו מתנהל ב"חלל-ריק", ברוב מדינות העולם קיים מגע הדוק ביותר בין השלטונות [המרכזיים והמקומיים] לבין העסקים. בחלק ניכר מהמקרים המגע הוא רק ברקע. הפירמה תצליח למרות, על-אף, וללא סיוע השלטון.
בחלק מהמקרים הקשר עם השלטון הוא הגורם המרכזי המאיץ את פיתוח העסק והגברת רווחיותו.
הממשל הוא הגורם העסקי החזק ביותר במשק. היקף רכישותיו והתקשרויותיו עולות בהרבה מזה של השוק הפרטי, פרט למקרים כמו מגה-חברות מקומיות בינלאומיות.
רבים מבעלי העסקים מודעים לעובדה זו. הם יודעים היטב היכן "החמאה מרוחה" ומבינים כי השקעה בפקידים ונבחרי ציבורי בשלטון המרכזי והמקומי היא "מניה-בטוחה". הבעיה היא שהכללים בשירות הציבורי מחמירים ביותר באשר למגעים אלו ולקשר האפשרי בין בעלי עניין מהשוק הפרטי לבין המשק הציבורי.
אך כמו שהפוליטיקאים עצמם לעולם לא יתעייפו או ירפו משאיפותיהם לסדר ג'ובים, התקשרויות ומכרזים למקורביהם, כך גם אנשי העסקים אינם מתעייפים.
מבחינה זו, ועל פניו, מאמציו הבלתי-נלאים של ראובן גרוס "לתקוע יתד" בעריית ת"א [ובעיריות השכנות] הינם מאמצים "לגיטימיים" - בתנאי שאין במעשיו משום עבירה על החוק.
"תקיעת-יתד" זאת אינה מלאכה של מה בכך. הדבר מחייב השקעה רבה: תקציבים, הקדשת שעות רבות, השתתפות באירועים, השתתפויות בישיבות המועצה, קשר בלתי אמצעי לראשי העירייה דרך נציגי ציבורי או פקידים בעירייה, התפקדות למרכז המפלגה שנראה שיכולה לקדם את ענייניו והקמת שותפויות עם אנשים המקורבים לראש הרשות או לאנשים חשובים ברשות. לא רק שאין זו מלאכה קלה אלא היא נמשכת על פני זמן רב.
מי שמצליח בכך - רק הוא יכול להגיע לרמת ההון שלראובן גרוס יש והנאמד ב-30 עד 40 מיליון דולר, מפעילות עסקית בארץ ובעולם. מי שמצליח בכך - חייב להיות יצירתי ומוכשר. ואין ספק שגרוס נמנה על אלו.
הנה רשימת "השקעותיו":
1. תרומות לחולדאי ולמיקי מזר [חברת מועצת העיר] למסעי הבחירות.
2. התחברות עם עו"ד שפירא, מקורבו של חולדאי, אשר השפעתו ומעורבותו בניהול העירייה רבה, עמוקה ומסועפת.
3. התפקדות למרכז הליכוד.
4. העסקת רעייתו של ראש העיר חולדאי [באוגוסט-ספטמבר 1999] במלון בייבי-אפרופו, ליד ביה"ח שיבא שמחציתו בבעלות גרוס.
5. התחברות לחברי מועצה מהמפלגה אליה התפקד.
6. הכנת מגרש חנייה ליד בית בסרביה ש"במקרה" היו"ר שלה הוא ד"ר דני קורן שהינו "במקרה" גם יו"ר דירקטוריון "אחוזת-חוף".
7. התחברות לאיש החזק בעירייה ומקורבו האישי של ראש העיר - יעקב מאיר, מנכ"ל "אחוזת חוף".
8. גם שמו של דוד אפל משורבב בפרשייה זו. על-פי הכתבה ב"ידיעות-אחרונות" ["החבר המסוכן של ראש העיר", מאת יובל קרני וגידי וייץ] עולה כי דודי אפל ניסה להשפיע על גילה הרץ [ש"במקרה" היא אחותו של ח"כ רוני בראון] שתסיר את ביקורתה על יחסי העירייה - ראובן גרוס.
אי-אפשר, כמובן, שלא להתרשם ולהבין שמדובר כאן ב"ארגון-פשע" [לא כמושג משפטי] מובהק הקיים בתוך העירייה, בריש גלי, כאשר הדמויות המרכזיות בארגון מסתובבות חופשי בעירייה, מצוידים באישורי כניסה לכל פורום ותהליך ונוכחותם קיימת ב"מפעלים" ובתכניות רבות של העירייה - פעם כמפעילים ופעם כ"דוחפים".
וכל זה מתרחש מול עיניהם של עובדי העירייה, המנכ"ל, המשנה למנכ"ל, הסמנכלי"ם, המבקרים הפנימיים והחיצוניים, התקשורת המקומית - ואין פוצה פה. באותה כתבה ב"ידיעות אחרונות" מצוין כי בביקורתה בעבר של מבקרת העירייה גילה הרץ הוגדרה ההתנהלות ב"אחוזת-חוף" בהקשר לחובותיו של ראובן גרוס כ"חוסר תקינות מנהלית" ו"מינהל לא תקין" ותו לא.
לכל הפרשייה השלכות רבות גם בכוון המעמד החוקי והמנהלי של חברות עירוניות. כתבות ומאמרים חשובים בנושא כתבו בעקבות הפרשה מירב ארלוזורוב ב"הארץ" ודליה טל ב"גלובס". מתוך הכתבות הללו עולה בבירור כי החברות העירוניות, אשר במקורן אמורות היו להפעיל שירותים מסוימים של העירייה באופן יותר יעיל מאשר על-ידי הפקידות של העירייה, נמצאות במצב של חוסר יכולת פיקוח ובקרה על פעולותיהם, הן מהוות "המגרש המרכזי" למינויי מקורבים ולהעדפתם במכרזים. משרד הפנים נכשל במשך שנים רבות ביכולתו לפקח עת המתרחש בחברות אלו, או שמא העדיף להעלים עין...
ריח של ריקבון כללי עולה מניתוח פשטני, כפי שנעשה כאן, של פרשיית ראובן גרוס. אך לטעמי מוקד הלחץ החקירתי והציבורי חייב להיות מופנה למערכת הציבורית - קרי לנבחרי הציבור ולפקידים בעירייה אשר נתנו לכל הדבר להתרחש.
ברור שאינני "מנכה" את ראובן גרוס מההאשמות שבעטיין נעצר [אם כי טרם הוכחו], וגם יתכן שבמישור המשפט גרידא יתגלו קשיים להוכיח את אשמתו ואת אשמת האחרים, ואפילו יתכן כי הפרשה תשקע ותעלם.
אך אין ספק שפרשייה זו, רק ממה שפורסם עד כה בתקשורת, מצביעה על ריקבון חמור ביותר בעיריית ת"א, ונראה שהתמונה די דומה בחלק ניכר מהרשויות המקומיות האחרות.
מדובר כאן בקשר הרסני בין פעילים פוליטיים, הון, נבחרי ציבורי ופקידים במערכת הציבורית.
