קרב הגנרלים הטרי, הפעם באמ"ן, הידוע בכינויו קרב מלכא במלכא, שנשמע כמו משחק שח, אבל עם קונוטציה לתקופת מלחמת הכיפור.
השחקנים מאותה קבוצה, האמצעים זהים, המטרות גם. כלומר: אגו, פוליטיקה, תפישת עמדות, תחרות אישית, קצת תסכול עם קצת נקמנות ותפישת עולם מדינית פוליטית. שחזור מלחמות הגנרלים, לא התחילה דווקא ביום כיפור. היא החלה סמוך לאחר הקמת צה"ל ונמשכה עד מלחמת יום כיפור, שם הגיעה לשיאים חדשים, עד כדי סיכון ביטחוני למדינה.
שחרור קלטות שצצו לפתע מפיקוד דרום, ושיחות בין אלוף גורודיש ז"ל לבין האלוף שרון (יבלח"א) - לא הופיעו סתם, אלא בתזמון מכוון ובמטרה ברורה, לפגוע ולכרסם באמינותו ויושרו של שרון במיוחד בתכונה שהודבקה לו - שהוא לא מקבל מרות, לא קיבל מבן-גוריון, לא מגורודיש ולא מבגין ולא מהממשלה בה שירת כשר ביטחון.
המציאות האכזרית לפעמים מתעתעת בהיסטוריה ומתברר שדווקא אותם, יוצאי דופן, מרדנים, לא מתפשרים, ואם הינם גם מחוננים וגאונים בתחומם - הצבאי או האזרחי, מתמטיקה ביולוגיה פיזיקה - הם שמשנים את ההיסטוריה ומטביעים חותמם על מעשיהם ומעשי האחרים. ואילו כל האפורים המוצלחים, "המרובעים" שהולכים בתלם לרוב גם נשכחים ללא טביעת אצבעות בהיסטוריה.
אריק שרון - שייך לסוג הראשון הלוחם ללא חת, אסטרטג צבאי שאין שני לו - שניסו בכל הכוח לאורך כל תקופת שירותו ובמיוחד ביום כיפור לשים לו רגל, להכשילו - כי הבינו מה יקרה אם יצליח, במשימתו לצלוח את התעלה להביס את הצבא המצרי ובעיקר לקצור את התהילה הצבאית שיש בה גם פוטנציאל פוליטי גבוה כפי שאכן קרה במציאות. שרון ביום כיפור, כמו גנרל פטון בפלישה לנורמנדי - גבר על כולם למרות כל המכשולים.
אבל להבדיל משרון שנלחם מבפנים ומבחוץ על דעותיו - יש גנרלים רבים, שכוחם בתככים וקומבינות - שלא מסוגלים להודות בטעותם, כמו האלוף זעירא, ראש אמ"ן של מלחמת יום כיפור וסגנו - בעלי הקונספציה השגויה של "סבירות נמוכה למלחמה" שהביאה את "מחדל" יום הכיפורים.
עכשיו מתעורר גם האלוף עמוס מלכא, ראש אמ"ן לשעבר, שנכשל במירוץ על הרמטכ"לות, לא כל כך הצליח להתברג במפלגה פוליטית - הצליח לקבל כמה שעות מסך בטלוויזיה כפרשן - וכל התנהגותו אומרת "תסכול" אחד גדול.
אז מה עושים כדי לקבל כותרות. מצהירים על הערכות שגויות, סילוף, קומבינות, מניפולציות - ומוסיפים שמן למדורה של מלחמות הגנרלים. שלא תהיה טעות, הוא לא היחיד. קצינים בכירים ממלחמות לבנון וראשי מטות למיניהם - מפרשנים כל העת איך הם ידעו וצפו מה שהיה ובעיקר מה שיהיה - אבל מתי קמו להתריע ולהלחם שנים אחרי הפרישה - וזה אומר דרשני.
אם עמוס מלכא ודומיו - חשבו שהערכות שגויות ומטעות - איפה הם היו? איפה הסתתרו?
אם עמוס גלעד - טעה הרי עמוס מלכא כמפקדו וכראש אמ"ן בעל אוטוריטה וסמכות היה חייב לבטל, לתקן, להילחם על דעתו ולא לבטלה מפני אחרים - אלא אם הסכים להתקפל ולשמור על כסאו.
יתירה מכך, מקבלי ההחלטות, הם קובעים וזכותם לא לקבל את עמדתו או לקבל הערכות נוגדת, זה סביר וזאת הדרך הנכונה. אסור לשכוח הערכה היא לא מדע מדוייק, זה דבר נזיל.
להדגיש - בין מקבל ההחלטות היו רמטכ"לים לשעבר, ראשי אמ"ן לשעבר ועוד בעלי עניין ומבינים במודיעין ובפוליטיקה.
אך מעל לכל - המציאות היא "המעריך הלאומי "הטוב ביותר ועד עתה, הוכח והוערך על-ידי הרמטכ"לים וראשי הממשלה לשעבר ברק, מופז, שרון, מנהיגי אירופה וארה"ב, שערפאת הוא מכשול להסדר, לשלום ולהידברות עם מנהיגות פלשתינית.
גם חלק ממנהיגי השמאל, הבינו והצהירו שאכן אם יש עם מי לדבר, הם חסרי כוח והשפעה על הרחוב הפלשתיני ללא אישור וגיבוי מערפאת. לכן, כל פעם שצצה פרשיה חדשה - יש להתייחס אליה בספקנות, בחשדנות ולתת לה "הערכה" מודיעינית זהירה.
_____________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.