מגיעה אישה מוכה להתלונן במשטרה על אלימות בן זוגה כלפיה. תלונתה עוברת לפרקליטות המדינה, ומתחיל תהליך של חקירה פלילית שבו נבדקת האפשרות להגיש כתב אישום כלפי הגורם האלים. בשלב זה מוזמנת האישה על-ידי הפרקליטות כדי לגבות ממנה עדות. פעמים רבות זו הפעם הראשונה (לאחר עדות במשטרה) והאחרונה בה ניתן לקורבן להגיד את דברו. הפרקליטות פועלת באופן עצמאי ואינה חייבת ליידע את האישה, אף לא להתייעץ עמה בכול הנוגע לניהול החקירה נגד האיש שהתעלל בה (!!).
לאחר מכן, בתום החקירה, ייתכן שיוגש החומר לבית המשפט כתביעה פלילית ושם מתחיל הליך של שימוע עדויות וחקירות אשר בסופן ייקבע עונשו של הפושע. הדבר כמובן תלוי מאוד בעבודתה הנאמנה, המקצועית, המסורה והיעילה של הפרקליטות.
נשמע... פשוט? נשמע... הגיוני? נשמע... יעיל?
אז זהו... שלא, אבל... נניח שהצלחנו להגיע לשלב בו מוגש כתב אישום נגד הגורם האלים.
ובכן, על-פי סדר הדין הפלילי - אישה לא מחוייבת להעיד נגד בעלה. זה נכון, להוציא מקרים של אלימות במשפחה, בהם מתבקש וגם נחוץ לשמוע את עדותה של האישה כי היא הקורבן. דבר זה יתבצע רק אם הפרקליטות תמצא לנכון להזמין את האישה להעיד.
יתכן מאוד, שהפרקליטות לא תזמן את האישה להעיד כלל, בשל רצון לסגור תיקים מהר (עומס, רבותיי, עומס), או בשל חפיפניקיות פושעת, שרלטנות, שיקולים זרים... ובמקרה שכזה בית המשפט לא ישמע כלל את קולה של האישה, הוא אף לא יראה את פניה.
דבר זה יכול להיות חמור מאוד, במיוחד על-רקע קולו הרועם של בא-כוח הנאשם אשר ישמיץ את האישה ויציגה באור שלילי כ"פרחה", כזולה, כאם המתנכרת לילדיה, כאישה חסרת אחריות, כלא ישרה, לפעמים אף יטען כלפיה שהיא משוגעת, דיכאונית, אובססיבית... ועוד כהנה וכהנה, המצאות וסיפורים כיד הדמיון הטובה. מטלה זו תהא לו קלה במיוחד אם מדובר בנאשם בעל עבר של טייס קרב, או בנאשם שהוא מנכ"ל חברת היי-טק משגשגת, בנאשם שהוא ראש מחלקה בבית חולים, או בסתם אחד שמתפלל באותו בית כנסת יחד עם השופט, "איש תם ויושב אוהלים".
בשל "אווירת התעשיה" השוררת בהתייחסות הפרקליטות ובית המשפט אל נשים מוכות, הרואה בתופעה החברתית של נשים מוכות פס ייצור קר ונעדר רגישות, קשה מאוד לשופט להבחין ולזהות עד כמה חמורה העבירה של הנאשם ועד כמה הוא מסוכן לאישה. זהו אחד המקורות (קיימים נוספים), להבנת הענישה המגוחכת בתחום זה הנפסקת בבתי הדין.
לכאורה, השתכללנו. כיום יש כלי שהוא חדש יחסית וקוראים לו: דוח הערכת מסוכנות. זוהי חוות דעת מקצועית של מומחה החוקר את הנאשם ומרכז מסקנות לגבי מידת מסוכנותו כלפי האישה וילדיה. עורך הדוח חוקר גם את האישה ואת הילדים ולא רק את הנאשם. לאחר שנאסף חומר על ההיסטוריה המינית של הנאשם, על ההיסטוריה התעסוקתית שלו, על אישיותו ועל מידת בשלותו, על ההיסטוריה הפסיכיאטרית, על מהות העבירה ועוד - מוגש הדוח עם מסקנות והמלצות.
דוגמאות לשאלות הנשאלות בעת עריכת הדוח הם: "האם יש לו (לנאשם) מה להפסיד? האם יש לו מערכת תמיכה כמו חברים ומשפחה?" כאשר ההנחה היא, שאם אין - אזי הסיכון גבוה יותר.
דוח זה מוגש לשופט ואם יקרא בו יוכל ללמוד עוד על אופיו, על עברו, ועל הרקע של הנאשם.
בדרך כלל, נשים מוכות מרוצות ושמחות כאשר מתקבלת החלטה לערוך דוח מסוכנות, כי אז ניתנת להן הזדמנות פז נדירה ויקרת ערך להשמיע את קולן, לספר ולתאר את מסכת חייהן בפני בית המשפט באמצעות התזכיר.
להזכיר, זה כמובן תלוי בפרקליטות המדינה ובבית המשפט: שניהם צריכים להיות משוכנעים שהגבר מסוכן לאישה, אחרת לא יבקשו דוח מסוכנות, כי מדובר בהליך יקר הדורש משאבים.
ואני שואלת: אם אתם משוכנעים שהנאשם מסוכן - לשם מה הצורך בדוח?
הרי מדובר בהליך ביורוקרטי נוסף, בהליך שבעצם אמור לנבא אלימות עתידית של מי שכבר נמצא אלים בהווה. לא מיותר? לא מגוחך?
אז זהו... שלא. מכיוון שהמצב כל כך עגום כיום מבחינת הטיפול המשפטי בנשים מוכות, טיפול שהוא רחוק מלהיות בכיוון של פתרון המצוקה האישית ומצוקת החברה בכללותה, הרי שדוח זה מהווה גורם בעל משקל לטובת האישה. אכן, ברוב המקרים בהם מתבקש הדוח מקבל השופט לנגד עיניו את התמונה האובייקטיבית והנכונה לגבי מסוכנות הנאשם.
ונשאלת השאלה: כיצד אפשר בכלל לנבא רצח? כמה נשים נרצחו על-ידי בני זוגן, מבלי שהתלוננו אי פעם בעבר על אלימות? וכי לא שמענו חדשות לבקרים על רוצח שהשכנים הביעו לגביו תמיהה רבתי?! כמה נשים נרצחו בשגגה כתוצאה מ"מכה חינוכית"? כמה נשים נרצחו על-ידי גבר שזו לו הפעם הראשונה בה נקט באלימות פיסית כלפיהן? (וראה סיפורן הטראגי של קלייר כהן שנרצחה בתאילנד ושל עינב רוגל ז"ל).
מצופה ממערכת בתי המשפט כי ימצאו את הדרכים הנאותות כדי לאפשר לכל אישה מוכה להעיד נגד האלים ולא לדלג על חוליה זו שהיא מכרעת בחשיבותה. בעניין זה, כל קיצורי דרך שעלולים להיווצר באמצעות הסכמים ו/או בעסקות טיעון, הם במפורש על חשבון הקורבן. ההליך השלם של עשיית הצדק חייב לכלול את עדותו של הקורבן גם אם לא הוא המאשים, גם אם הוא אינו צד לדיון.
לסיכום יובהר כי דוח מסוכנות, בהיותו אמצעי ליצור במה לאישה המוכה כדי להביא את דברה אל בית המשפט, צריך להינתן בכל מקרה של אלימות נגד נשים מלכתחילה וללא תלות בייחוד המקרה. יהא דוח המסוכנות חלק אינטגראלי-פרוצדוראלי בתהליך הטיפול המשפטי באלימות נגד נשים.
ועוד, חובה לדעת כי דוח זה אינו יכול לחשוף את כל המקרים שבהם גלום פוטנציאל לאלימות, ובית המשפט צריך להיות פתוח לאפשרות של גבר אלים הנראה תמים והמגובה בדוח מסוכנות חיובי כלפיו. אל לו לדוח מסוכנות להשפיע כהוא זה על הענישה, כי אינו מתאים להוות גורם להקלה בעונש. העונש יינתן בהתאם למעשה ולא בהתאם לשום דוח, או הבטחות שווא, או מסלולי שיקום.
_________________
טל רבינוביץ' היא מורה בחינוך המיוחד ומרצה בנושאי אלימות במשפחה, בעלת תואר שני מטעם האוניברסיטה העברית בחינוך מיוחד, מחברת הספר "כלה ונחרצה" בהוצאת ספרית הפועלים הקיבוץ המאוחד וספרי ילדים.