בוצע בגופי ניתוח רדיקלי מיותר, אשר הסתבך והותיר אותי עם נזקים גופניים ונפשיים קשים ובלתי הפיכים. כך טוען תובע בן 47 ואב לשני ילדים מעכו, בתביעה על-סך 2.5 מיליון ש"ח שהגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד בית החולים בנהריה. התובע טוען, כי זויפו בבית החולים מסמכי ההסכמה לניתוח.
סיפורו העגום של התובע מתחיל בשנת 1997. אז אובחן בטעות על-ידי ד"ר דואק מקופ"ח מכבי, כסובל מצניחה רקטלית והומלץ בפניו על ניתוח דחוף והכרחי. לאחר בדיקה נוספת, הפנה ד"ר דואק את התובע לניתוח כריתת מחצית המעי הגס.
לפני ביצוע הניתוח ביקש התובע להתייעץ עם רופא נוסף וכך הגיע לד"ר איתן, כירורג בקופ"ח מכבי. ד"ר איתן ייעץ לתובע לבצע את הניתוח הנדרש בשיטה הלפרוסקופית - ללא בטן פתוחה, שיטה המקצרת ומקלה על ההחלמה.
עוד הסביר ד"ר איתן לתובע, כי הניתוח אמור להיערך כשעה וחצי בלבד, ולא צפויים בו סיכונים כלשהם.
התובע הוחתם על טופס הסכמה לניתוח, תוך שנאמר לו כי מדובר בטופס סטנדרטי ומבלי שקיבל הסבר כלשהו על מהות הניתוח, על הסיכונים ועל הסיבוכים האפשריים.
אם לא די באמור, הרי שהתובע הוחתם על טופס ההסכמה ללא תאריך, ללא חתימת רופא, כאשר המקום המתייחס למהות הניתוח נותר ריק. לטענתו, הצוות הרפואי לא דאג להכנת מנות דם לפני הניתוח כנדרש, וכאשר חל סיבוך בניתוח, החלו הרופאים מתרוצצים אחר מנות דם ברחבי בית החולים.
כשבע שעות לאחר תום הניתוח, נרשם בגיליון מהלך המחלה על-ידי ד"ר אליאביב לריסה כדלקמן: "הוסבר לחולה תהליך הניתוח ב- LAP ואפשרות לעבור ל- "OPEN. התובע טוען בתביעתו, כי הסבר זה מעולם לא ניתן לו לפני הניתוח וכי הסבר כאמור לאחר הניתוח, נעדר כל משמעות.
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר אריה אבני, מומחה בכירורגיה כללית ומי ששימש במשך שנים רבות כמנהל מרפאת מומחים בתחומים הכירורגיה והפרוקטולוגיה של קופ"ח כללית.
ד"ר אבני קובע בחוות דעתו, כי התובע נותח ללא כל צורך רפואי, ניתוח אשר תוצאותיו שינו את חייו ללא היכר וגרמו לו לנזק פיזי קשה. ד"ר אבני מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 80% על-פי תקנה 14 (1) ו' - לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הפרעות קשות לאחר פציעה או ניתוח של הקיבה והמעיים.
טענה נוספת המופיעה בתביעה ונתמכת על-ידי מומחה, הינה כי במהלך הניתוח נגרם לריאתו הימנית של התובע נזק קשה ובלתי הפיך. מאז הניתוח סובל התובע מקשיי נשימה בכל מאמץ קל וכן בשעות הלילה.
פרופ' א. בנטל, מומחה לנוירולוגיה ופסיכיאטריה אשר בדק את התובע ביוני 2002 קבע, כי מאז הניתוח ובעקבותיו שרוי התובע במצב של דיכאון תגובתי קשה. התובע מרגיש חרדה ודיכאון, חסר תקווה ודחוי. אשתו נמנעת מלהתקרב אליו ומלקיים עימו יחסי מין, בלילות הוא אינו יכול לישון והוא מרבה בנטילת כדורי שינה.
עורכי הדין ענת מולסון וטל נבו, באי כוחו של התובע, מציינים כי התובע אשר היה אדם בריא ומאושר, בעל עבודה מכובדת, איש משפחה ואב למופת הפך מאז הניתוח להיות אדם חולני, מתוסכל ומתבודד לאור הבושה הרבה שחש במומיו ולמעשה הפך לשבר כלי - כמעט ואינו יוצא מדלת ביתו וממעט להיפגש עם בני משפחה וחברים.
טרם הוגש כתב הגנה.
ת.א 1455/05