השבוע, כנראה, יוחלט סופית מי יהיה פרקליט/ת המדינה הבא. הוועדה בראשות היועץ מני מזוז הגיעה לשלב ההמלצה בפני הממשלה על המועמד הנבחר על ידה, ויש להניח שהוא יאושר כמומלץ. מתח רב שרר בתקופה האחרונה, בנושא התפקיד הרגיש הקרוי פרקליט המדינה. המאבק הגלוי בין היועץ החדש מני מזוז, לבין פרקליטת המדינה הוותיקה והחזקה עדנה ארבל - הגיע עד לבג"צ שיושב בימים אלה על מדוכת ההחלטה בעניין התיק היווני - כשבידיו להחליט מי צודק - מזוז או ארבל.
מצב משפטי מעין זה הוא בלתי נסבל, בלתי תקין, מנוגד לכל מבנה היררכי ציבורי ומוסדי. המצב נוצר, בתקופת כהונתו של היועץ אליקים רובינשטיין, שהיה אדם חכם, חריף שכל ומחשבה, אך אדם לא כריזמטי, הססן, חסר יכולת הכרעה מהירה ומנהל אדמיניסטרטיבי גרוע. התוצאה מהתנהלות זו - יצירת שני מוקדי כוח, בתוך משרד המשפטים, ולמעשה יצירת שני יועצים משפטיים לממשלה.
לאורך כל כהונתו של רובינשטיין, התנהגה עדנה ארבל כיועץ משפטי שני, עד שהאמינה, מתוך אנרציה, שהיא באמת עולה בכוחה, ידענותה וסמכותה על רובינשטיין - והדוגמאות לכך פזורות לאורך כל הכהונה הן בהתנהגותה והן במתן חוות דעת נוגדות.
היועץ החדש, מני מזוז, שהיה משך שנים רבות בלשכת היועץ המשפטי ועקב אחר התהליכים, הודיע מיד עם כניסתו לתפקיד, במסיבת העיתונאים הראשונה - שיש לשנות סדרי מינהל והתנהגות וכי בראש הפירמידה המשפטית עומד ויעמוד רק אדם אחד - הוא היועץ המשפטי.
כמו כן הוסיף מזוז - ובצדק, שלא מקובל עליו שמתוך המשרד יצאו כלפי חוץ שתי חוות דעת מנוגדות באותו נושא - אלא שיש לשאוף שיצא מוצר אחד מוגמר וקובע.
גישה זו של מזוז היא הגישה הנכונה הפרקטית והמקובלת בכל העולם המודרני. כאשר קובעים מערכת מדורגת, מוסדית, אזרחית או מסחרית - ככל שעולים כלפי מעלה המשולש נעשה צר יותר, עד שמגיעים למעלה שם נמצא תמיד אדם אחד שמחליט, ודעתו היא האחרונה והקובעת.
גם ממשלה פועלת לפי אותו עקרון, ולמרות שראש הממשלה הוא שווה בין שווים - בסופו של תהליך הוא הקובע ומכאן גם האמירות על בדידותו של מנהיג, רמטכ"ל, יו"ר חברה ויועץ משפטי לממשלה.
היכולת לבחור בעוזרים ויועצים אישיים, היא לפעמים 50% מהצלחת התפקיד. בנושא זה ידועה האימרה, המיוחסת למשה דיין ז"ל. כאשר מונה לשר החקלאות, שאלו אותו מה אתה מבין בחקלאות, פרט לעובדה שנולדת בנהלל, ותשובתו היתה: בחקלאות אני לא מבין כלום אבל אני מבין גדול במבינים. וכך כאשר נבחר לשר חוץ - בין המבינים הראשונים שהביא למשרד היה אליקים רובינשטיין - שכבר אז בצעירותו סומן כמחונן, נאמן וידען.
הטענה, שהיועץ עומד בראש הוועדה לבחירת פרקליט/ת מדינה - היא לא תקינה ויש בה משום ניגוד אינטרסים - אינה עומדת במבחן ההגיון, אם מקבלים את התיזה של מזוז כמפורט לעיל, ואין שום פגם ברצון שלו לבחור באדם כלבבו לביצוע מדיניותו המשפטית. אותו הגיון פועל זה שנים, כאשר שר או ר' ממשלה ממנה מנכ"ל למשרדו, איש האמין עליו ועל שיטת עבודתו.
השאלה הרצינית בנושא זה היא האם יש מקום להפריד בין נושא המשרות, כלומר: בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ותפקיד פרקליט/ת המדינה.
לדעתי כן והגיע הזמן למהלך ההיסטורי. כאשר מונתה ועדת שמגר, בעקבות פרשת בראון-חברון, להמליץ על דרך וקריטריונים למינוי פרקליט המדינה - פניתי בכתב לוועדה והצעתי להפריד בין התפקידים, תוך הדגשת מספר עובדות. ביניהן - החשש לניגוד אינטרסים בין תפקידו של היועץ לייעץ ולתת חוות דעת לשרים ומשרדיהם, לבין העובדה שהוא גם המחליט על העמדתם לדין פלילי או העברתם מתפקיד. שנית - זכותה של ממשלה נבחרת לבחור לה יועץ, המזדהה עם מטרותיה, מדיניותה וביצוע החלטותיה - שהרי הממשלה שריה ומשרדיה הם הלקוחות של היועץ - ויועץ בוחרים כמו רופא לפי הידע, המקצועיות, מיומנות והאמון.
מהלך מעין זה - מאפשר כמובן, לממשלה חדשה להחליף את היועץ עם החלפת השלטון, כמקובל בהרבה מדינות כולל ארה"ב - ויש לכך יתרונות רבים.
המועמדים הסופיים בעלי הסיכוי הרב ביותר לתפקיד הם: הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף פינקלשטיין, עו"ד ערן שנדר - ראש מח"ש לשעבר, שי ניצן איש פרקליטות וותיק ועו"ד טליה ששון מהפרקליטות.
באחד מהכנסים המקצועיים של לשכת עו"ד, כאשר דנו בנושא - נשמעה הטענה כי היועץ מחפש לתפקיד עו"ד חנפן, ותשובתי היתה: לא חנפן ולא חתרן אלא ידען, חרוץ, נאמן, בעל אישיות ודעות עצמאיות - אך מבין שהוא עובד בצוות, כאשר בראש הפירמידה עומד אדם אחד - והוא היועץ המשפטי לממשלה.
נקווה שהבחירה תהיה מוצלחת.
________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.