עונת הרחצה נפתחת (יום א', 17.4.05) עם תחילתה של חופשת הפסח, אך אם חשבתם לקפוץ לים, לא בטוח שתמצאו מקום מסודר ללא גדר, מחירי הכניסה מופקעים, ואת השלווה יפרו בוודאי רכבי השטח למיניהם. מדוח שהכינה החברה להגנת הטבע עולה תמונה מדאיגה על מצב החופים בארץ. הדוח הועבר ביום שישי (15.4.05) לידי שר הפנים, אופיר פינס-פז. ממצאי הדוח מעלים כי יותר ויותר חופים הופכים להיות רכוש פרטי של אנשים, ולא עוד נכסים השייכים לציבור.

הכנרת - הכניסה בתשלום בלבד:

מנתוני הדוח עולה, כי לאורך 56 ק"מ של חופי הכנרת ניצבות כ-120 גדרות המונעות את המעבר החופשי של הציבור, כולן כאחת אינן חוקיות. הכניסה לכל החופים המוכרזים בכנרת כרוכה בתשלום. יתרה מכך, רבים מהחופים האסורים לרחצה גובים כסף על כניסה לחוף. הלכה למעשה, אין לאורך חופי הכנרת אף חוף מסודר לרחצה שהכניסה אליו ללא תשלום. גביית התשלום במרבית החופים בכנרת נעשית על בסיס יומי ולפיכך המחירים נעים בממוצע בין 60 ל-80 ש"ח, זהו גם הסכום הנדרש מאלו המעוניינים בביקור קצר לחופי האגם.

ים תיכון: מחירים מופקעים ללא פיקוח

בחופי הים התיכון הולכת ומתרחבת התופעה של סגירת חופים וגידורם לטובת אירועים פרטיים ומסחריים, המונעים את זכותו של הציבור למעבר חופשי לאורך החוף. אירועים אלו, המתקיימים בעשרה חופים לפחות, מתוחמים בדרך-כלל על-ידי גדרות החוסמות את המעבר החופשי על החוף, ומונעות את השימוש ברצועת החוף מכלל הציבור. בים התיכון היקף החופים המוכרזים עומד על 6.7% בלבד מאורך רצועת החוף. בחופי הים התיכון גביית התשלום נעשית בחופים אשר בתחום המועצות האזוריות. דמי הכניסה לחופים רבים הינם בלתי פרופורציונליים לשירותים הניתנים בחוף. בחופים רבים בהם גובים תשלום בכניסה, אין כל שירותים נוספים כגון: כסאות נוח ו/או שמשיות המצדיקים את הגבייה של התשלום, כך שלמעשה התשלום הוא על השירותים המינימליים המחויבים על-פי חוק להינתן בחינם. נמצא, כי משרד הפנים, האחראי לפקח על נושא דמי הכניסה, לא קבע קריטריונים לאישור דמי הכניסה ומכאן שאינו ממלא כראוי את תפקידו בנדון. מצב הדברים מאפשר לכל אחד לעשות כטוב בעיניו, והאופן בו נגבים דמי כניסה לחופים כיום, ללא כל פיקוח, מפקיעה, הלכה למעשה, משאב ציבורי זה מבעליו. מציאות זו הביאה לכך שהכניסה לחלק גדול מהחופים סגורה בפני ציבור רחב, שהתשלום מהווה עבורו עול כלכלי.

50% מרצועת חוף הים התיכון אסורה לרחצה

בים התיכון עלה מספר החופים האסורים לרחצה באופן דרמטי בשנה שעברה מ-13 ק"מ לכ-70 ק"מ, שהם 35% מרצועת חוף הים התיכון של ישראל. במסגרת זו לא נכללו מרבית השטחים הסגורים מסיבות ביטחוניות. מכאן שבפועל כ-100 ק"מ של חוף אסורים לרחצה, שהם למעלה מ-50% מרצועת חוף הים התיכון של ישראל. 74 ק"מ מחופי הים התיכון שאינם מוכרזים סובלים מזיהום על-ידי פסולת. מהדוח עולה, כי בנושא ניקוי הפסולת בחופים עדיין לא חלה כל התקדמות משמעותית. ניטור איכות המים בחופים עדין מוגבל לחופי הרחצה המוכרזים ולעונת הרחצה בלבד. התקדמות חלה בפרסום המידע לציבור על איכות מי הרחצה בחופים באמצעות אתר האינטרנט של משרד הבריאות. ובאשר לרכבי השטח - הרכבים מממשיכים להשתולל לאורכם ולרוחבם של חופי ארצנו, וזאת ללא כל אכיפת החוק הלכה למעשה.