"היא באמת אמרה 'די', אבל זה היה מהנאה"

כיצד יש להתייחס להתנגדות רפה מצד בחורה, האומרת מצד אחד "לא", ומצד שני משתפת פעולה? האם ניתן להרשיע באונס אדם שהבין את שיתוף הפעולה מצידה, כנכונות מצידה לקיום יחסי מין? זו השאלה שבה נתבקש בית המשפט להכריע. ביום 10.4.2004 הגיעה נועה (שם בדוי), כבת 22, לביתו של אייל, כדי לבלות במסיבה. נועה הגיעה בסביבות השעה 12 בלילה וגילתה כי המסיבה נגמרה. אייל הזמין את ד' "לשבת איתו" וזו נענתה להסכמתו. במהלך השיחה בניהם החל אייל תוקף את הצעירה, שלטענתה התנגדה לו, ולבסוף ביצע בה אונס מלא, לטענתה. הנאשם מצידו טען באמצעות עו"ד דוד ברהום כי יחסי המין קויימו בהסכמה מלאה. אייל ונועה הכירו בבית קפה בו עובדת נועה. אייל חיזר אחרי נועה וזו התעניינה דווקא באחיו, אבל חשבה שאולי תצליח להגיע לאחיו דרכו ולכן החלה בקשר עימו. באחת ההזדמנויות בהן ניפגשו ביקש אייל מנועה לנשק אותה וזו נענתה בחיוב. "אפילו היה להט", סיפרה נועה בעדותה. באותה ההזדמנות ניסה אייל לקיים יחסי מין עם נועה אך זו התנגדה וביקשה ממנו שיפסיק. בתגובה אמר לה: "אני בסוף אאנוס אותך". עד לניסיון של אייל לקיים איתה יחסי מין, ה'די' וה'לא' לא היו חד-משמעיים, לדברי נועה. "ה"די" וה"לא" וה"מספיק" ו"אייל די", זה לא היה עד עכשיו, עד אותה נקודה של הורדת מכנסיים זה לא היה אמיתי עד כדי כך של עם סימן קריאה." בערב "המסיבה" כאמור, ניסה אייל לשכנע את נועה לשכב איתו שוב. לגבי מה שאירע באותו ערב סיפרה נועה בעדותה: "אם יש משהו שאני בטוחה באותו ערב זה שלא רציתי לשכב אתו. אם יש משהו שאני בטוחה באותו ערב זה שהייתי מאוד אמביוולנטית, אני אמרתי כן, אמרתי לא, הראיתי כן, הראיתי לא. נקודה מכריעה שהייתה באותו רגע שלא רציתי וזה היה לא מוחלט מבחינתי פשוט מאוד זה כשהוא הוריד את המכנסיים והוא הוריד לי את המכנסיים. פה זה היה העניין שאצלי זה היה לא. לפני זה אני מודה הייתי מאוד אמביוולנטית." אייל סיפר בעדותו על מה שאירע לאחר האירוע. "את לא מבינה שכשאת נהנית את לא שומעת, את צריכה לשמוע איך את נשמעת וה"לא" וה"די" שלך לא היו באמת "לא" ולא "די" ואולי בפעם החמישית כשאני שואל אותך אם להפסיק רק אז את אומרת לי להפסיק". כנשאל אם נועה התנגדה, השיב: "הסכימה. מה זה הסכימה? לא שאלתי, לא שאלתי אותה אם אני יכול להוריד לך את הבגדים, לא שאלתי שום דבר פשוט עשיתי, היא לא התנגדה." בית המשפט המחוזי בירושלים, ע"י סגן הנשיא, השופט צבי סגל, נדרש להכריע אם ה"די" היה "די של הנאה או "די, של כאב. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי הנאשם מותיר רושם אמין וכי אין מספיק ראיות כדי לבסס אישום כנגדו ומכאן זיכה אותו מחמת הספק.