בין קצוות העיתון "ידיעות אחרונות" היום, 18.8.2004, מופיעות שלוש כתבות הנראה כי הן שונות בתכלית אחת מהשנייה.
בראשונה - תוקף פרופסור אוריאל רובינשטיין [פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת ת"א] את מגמת ההפרטה של בנימין נתניהו ומביא לדוגמא את עובדי המטבחים בבתי-החולים הגריאטריים והפסיכיאטרים הממשלתיים, אשר כתוצאה מההפרטה ימצאו את עצמם, לפי דעתו, מובטלים או עובדי קבלן המשתכרים מתחת לשכר המינימום.
בשנייה - העיתונאית נורית פלתר חושפת כי יו"ר ועד עובדי מחוז הדרום של חברת החשמל "דאג" ל-17 קרובי משפחה, כולל מהקרבה הראשונה, לעבוד במשרדי המחוז ואין הוא חש כל רגשי אשמה או חרטה על מעשיו. נהפוך הוא - הוא רואה בכך מקור גאווה וגבורה.
בשלישית - מדווח גד ליאור כי שר האוצר, בנימין נתניהו, פועל לביטול החוק האוסר על מינויים פוליטיים לדירקטורים בחברות ממשלתיות. לדעתו של ליאור, נתניהו פועל לכוון זה מפאת "כעסו" על כך כי מקורביו [שי בזק ויוסי אחימאיר, לדוגמא] לא אושרו לתפקידי דירקטורים בחברות ממשלתיות עקב שילוב בין נתונים בלתי מספיקים וקירבה פוליטית.
יש קשר מאד הדוק בין שלושת כתבות אלו.
הקשר הוא הדילמה הבלתי פתורה באשר לאופיו, אופן הפעלתו והיקפו של השירות הציבורי.
מאז כניסתו של נתניהו לתפקיד שר האוצר הוא פועל נמרצות ל"ייעול המגזר הציבורי" המתבסס על ביטול יחידות מיותרות, שינויים מבניים, שינוי המעמד של גופי הפעלה מסוימים, צמצום תקנים, הפחתות שכר ותנאי עבודה לצד שינויים באופן ההפעלה של תכניות ממשלתיות או חוקים.
נתניהו אינו תוקף באופן חזיתי וישיר, כפי שעשה טוני בלייר בבריטניה בשנים האחרונות, את רצונו לבסס את המגמה של שילוב הסקטור הציבורי בהפעלת שירותים ציבוריים חיוניים בדגש על התועלת לציבור מכך, ועל כן כל צעדיו נתפסים כצעדים לא-אנושיים והנובעים משנאה עמוקה ובסיסית לסקטור הציבורי.
צעדיו אלו של נתניהו מותקפים על-ידי שלושה "זרמים" בחברה והמשק הישראלי: הראשון, ההסתדרות כ"ועד המרכזי" של עובדי הסקטור הציבורי; השני, הלובי החברתי הרדיקלי [ובמקרים רבים גם המתונים] הרואה במילה "הפרטה", באשר היא, סמל למאבק הפרולטריון באילי ההון והעשירים והתמוטטותם של השירותים החברתיים, גם בשעה שהשירותים הציבוריים הנוכחיים מתפקדים מתחת לכל ביקורת; והשלישי, הומניסטים המתבוננים על התהליכים בראיית הפרט ומצביעים על התדרדרות אנושית של העובדים משעה שתהליך ההפרטה יואץ.
נתניהו, כדרכו, בחר להעמיד את ההיבט המקרו-כלכלי מעל לכל שיקולים המוצגים על-ידי "נציגים" אלו ובכך טעותו הבסיסית. אין ספק שאין ביכולתו לבנות תוכנית המתחשבת בכל הזרמים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים - אולם המרחק בין התעלמות מוחלטת לבין בניית תוכנית מדורגת, רציונאלית וארוכת טווח, השואפת להתבסס על הסכמות [עד כמה שניתן] עם אותם גורמים - הוא עדיין מרחק רב.
אולם אין מטרת מאמר זה להתמקד דווקא בבנימין נתניהו, בו עוסקים כולם, אלא במרחק הרב שנפער בין הפרופסור לכלכלה לבין מה שמתרחש "בשטח" כפי שניתן ללמוד, כדוגמא, מהמתרחש במחוז הדרום בחברת החשמל ומהמסקנות שניתן להפיק ממאמציו של נתניהו לשנות את דרך מינוי הדירקטורים בחברות ממשלתיות.
ידידי הפרופסור, מה שמתרחש במחוז הדרום בחברת החשמל מתרחש כמעט בכל 256 הרשויות המקומיות והחברות הכפופות אליהם, בחלק נכבד מהחברות הממשלתיות, בתאגידים וברשויות למיניהן. מה שנתניהו מנסה לקבוע בחוק מתרחש יום-יום בכל שדרת התפקידים במשרדי הממשלה ובסקטור הציבורי הרחב וזאת "בחסות" החוקים, התקנות והנהלים הקיימים, תוך פיתוח "תורת לחימה" מתוחכמת למדי של עקיפת כללים אלו. מספר המינויים הנבלמים על-ידי וועדת-רביבי היא כאין וכאפס לעומת המינויים הפוליטיים המתרחשים כפי שמתואר לעיל.
מערכת נפוטיסטית ו"פוליטי-נפוטיסטית" מסוג זה חייבת בתיקון וייעול בסיסי, אם השירות הציבורי חשוב לנו ולא רק בהיבט התקציבי - אלא בחשיבותו וערכו לדמוקרטיה ולחברה הישראלית.
הטעות הבסיסית של נתניהו היא שלצד צעדי הייעול, ההפרטה והשינוי אין הוא יוזם תכנית ארוכת טווח של חיזוק איכותי למה שיוותר מהשירות הציבורי ולהעלאת יוקרתו בציבור הישראלי ואף בקהילת העסקים.
אין ספק שבתהליך אליו מוליך נתניהו יהיו עובדים, שאין להם ולא כלום על המערכת הפוליטית, אשר יהפכו מובטלים או יאבדו את הביטחון התעסוקתי שהוקנה להם בשירות הציבורי. כאן היה צריך נתניהו לעצב תכנית הומאנית של סיוע לעובדים שיפלטו מהשירות הציבורי או "חיוב" הסקטור הפרטי להעסיק לתקופת מה את עובדי הסקטור הציבורי באותם יחידות שיופרטו.
גם הפרופסור לכלכלה וגם בנימין נתניהו חייבים לפנות ל"דרך האמצע" - אין כל אפשרות להותיר את התנהלות הסקטור הציבורי והיקפו כפי שקיים מאז הקמת המדינה והשינוי חייב לבוא - אולם יש בהחלט לגבש דרכים יותר מתקדמות ואנושיות לביצוע תהליך ההפרטה והצמצום.
ביטול החוק לאיסור מינויים פוליטיים לדירקטורים בחברות הממשלתיות אינו יכול להיכלל במסגרת הצעדים החיוביים.
