חוות הדעת המנוגדות, מחד של צוות עדנה ארבל ומאידך של צוות מני מזוז, הכניסו את הציבור בישראל ואת קהילת המשפטנים ללחץ ולהתפלגות של בעד ונגד.
כמובן שלא ניתן היה להתעלם גם מעמדות פוליטיות שנשפו בעורף הצדדים. שני הצדדים גייסו את מיטב המוחות להסברה.
החולשה של המתנגדים למזוז, היתה נעוצה בעובדה שהם ניסו בכל הכוח, לשחות נגד הזרם, ההלכה, המנהל התקין וההגיון המינהלי הציבורי והמשפטי.
לגבי ח"כ יוסי שריד ומספר פרופסורים מן האקדמיה ותחום המשפט, בליווי עיתונאים, החלטת מזוז היתה כמו פצצת גז מדמיע, שהתפוצצה להם בפרצוף וגם מבעד לעשן והדמעות. הם המשיכו לתקוף את היועץ ולהבכות את מר גורלם, על ההחלטה ועל הטרף הציבורי שנשמט מבין ציפורניהם ושינייהם הפוליטיות.
כפי שציינתי לעיל, הטעות של מתנגדי מזוז נבעה בעיקר משניים, בצירוף נסיבות כלליות וספציפיות שגרמו להחלטתו הנועזת והאמיצה לסגור את התיק:
א) בחינה עובדתית - מבחינה עובדתית היתה מחלוקת בין שתי הגרסאות כפי שבאה לידי ביטוי, בשתי חוות הדעת. אומנם חלק מהעובדות לא היה שנויות במחלוקת, אלא רק בפרשנות וההתייחסות המשפטית לעובדות. אבל היו גם פרקים, שלפי טענת מזוז לא היו מדוייקים בחוות דעת ארבל, כמו תאריכים בהם הועסק גלעד שרון בפועל בפרוייקט, כולל 11 טיוטות חוזה להעסקתו לבין תפקודו של אביו, כשר תשתיות, שר חוץ וראש ממשלה. כמו כן, היתה אי בהירות או הבנה לגבי פרוייקט של 600 יחידות דיור למערכת הביטחון, ליד לוד, שכביכול שוייך בטעות לאפל, כאשר כנראה בפועל לאפל לא היה כל קשר לכך - אלא למערכת הביטחון ישירות.
ב) מבחינת היררכיה מינהלית-משפטית, היועץ המשפטי לממשלה הוא ראש התביעה הכללית, והוא העומד בראש הפירמידה המשפטית. על-פי החוק, רק הוא מוסמך להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה ובחתימתו בלבד.
כלומר: הגשת טיוטת כתב אישום על-ידי צוות ארבל, ובעיקר הדלפתה לעיתונות עוד לפני שהגיעה לשולחנו ועיונו של היועץ מזוז היתה היה מעשה בלתי תקין, שגוי מבחינה פרוצדורלית, משפטית ומנהלית ובניגוד להוראותו והנחיותו של מזוז.
אבל "צוות ארבל" בפרקליטות נכנס לאמביציה ואפילו לאובססיה, בגיבוי מאסיבי של העיתונות, ובמיוחר מצד מספר עיתונאים-חוקרים, שדחפו ופרסמו משך חודשים ידיעות וסיפורים, ועשו כל מאמץ להשחיר את שרון ובניו. דבר זה השפיע כנראה על "צוות ארבל" - עד כדי כך שטחו עיניהם מראות והם ביקשו "לסנדל" את מזוז על-ידי חוות דעת + טיוטת כתב אישום והדלפתה לעיתונות.
שלא תהיה טעות בהבנת הנקרא: מעשיהם והתנהלותם של שרון וגלעד בכל הפרשה הזו וקשריהם עם איש העסקים אפל, כעולה מתיק החקירה בפרשת "האי היווני" אינם נקיים מספקות. הפתגם - "כשר אבל מסריח" - בהחלט במקומו. אך חייבים לעשות הבחנה ברורה, בין התנהגות ציבורית לא נאותה מחשידה, לבין התנהגות פלילית מרשיעה שמחייבת הגשת כתב אישום. תפקידו של היועץ המשפטי, כפי שהוא הצהיר על דרכו במסיבת העיתונאים עם כניסתו לתפקיד, הוא לבחון את הצד המשפטי של הסוגייה בלבד. את הצד הציבורי הוא משאיר לשיפוט הציבור.
התפישה ששררה בפרקליטות משך שנים, והקונספציה של פרקליטת המדינה, גב' ארבל, שהון ושלטון וקשרים הדוקים ביניהם תוך מעבר כספים גדול בלתי מוסבר והגיוני לכאורה הם בסיס מספיק לכתב אישום, ויש להעביר את ההכרעה למגרש של בית המשפט, היא שגויה, לא מקובלת וחריגה. היועץ מזוז סירב ליפול לתוך המלכודת הזאת שצוות ארבל ניסה לדחוף אותו בכל מחיר.
החלטת בג"צ היא לא רק חיזוק משמעותי למעמדו כיועץ, אלא ניצחון לדרך ולקונספציה החדשה, וניצחון לצוות מזוז מול צוות ארבל. החלטת בג"צ קבעה שאין העתירות מגלות עילה להתערב במתחם שיקול הדעת הרחב המוקנה ליועץ המשפטי. תגובת המפסידים היתה צפויה: ברוח ספורטאים שלא יודעים להפסיד בכבוד, הם מחפשים עכשיו אליבי לכישלון.
התגובות של שריד וח"כ איתן כבל להחלטה: ההחלטה פוגעת בשויון ומבוססת על שיקולים זרים, היא מעליבה, חצופה, יהירה ופוגעת בראש וראשונה בבית המשפט העליון, כאילו לא השכיל לראות את האור של העותרים ובמיוחד שלא ראו את השיקולים הזרים, כמבוקש על-ידי שריד. כמובן שאם היו מחליטים אחרת, כמבוקש על-ידי העותרים, היה מדובר בהחלטה היסטורית של חברה נאורה.
טוב עשה בית המשפט העליון שלא התערב בהחלטת היועץ, ולא שפט והחליט בתיק בלי משפט, בלי עדים ובלי חקירה נגדית.
חיזוק מעמדו של היועץ בתחילת דרכו, והחלטתו המהותית הקשה הראשונה, תיתן דחיפה לרפורמה שהוא מתכוון לבצע בפרקליטות - נקווה גם במשטרה - בנושא חקירות, צעדים שיביאו לחיזוק שלטון החוק בישראל.
__________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, מתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.