עצם הפרסום ברבים של הדוח שחובר על-ידי האגף לתיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה באשר לטיפולה של ממשלת שרון בגליל הוא, ללא ספק, מעשה אמיץ שאיננו מורגלים בו.
התרבות האתית של משרדי הממשלה והסקטור הציבורי בכלל מאופיין בהסתרת מידע וערפולו. אותם פרסומים רשמיים (ובדרך-כלל סטריליים) המופיעים באתרי האינטרנט או בפרסומים רשמיים של המשרדים והגופים השונים אינם מצמצמים את גודל הבעיה.
קשה מאד לאבחן ממסמכים ופרסומים אלו את הפעילות האמיתית של המשרדים, את הפניית התקציבים, את ההצלחות והכישלונות. ניתן לומר בהכללה כי השקיפות של הסקטור הציבורי בישראל עדיין רחוקה מלהיות משביעת רצון.
נושא זה עלה לאחרונה דווקא בהקשר לתקציב המדינה, ולאו דווקא על-ידי אזרחים, אלא על-ידי שרים וחברי-כנסת המתלוננים על שקיפות נמוכה של התקציב ו"ערפול-הקרב" סביב התנהלותו והתנהגותו בשנה השוטפת.
ולפיכך, דוח בן 146 עמודים המפרט את פעילות הממשלה בנושא הגליל (ושיכול להוות מטרת לחיצי הביקורת של האופוזיציה, חלק מהקואליציה ומנהיגי ואזרחי הגליל) הוא בהחלט, כאמור, נדיר בנוף ההתנהגות הציבורית הישראלית.
אכן, בסעיף 5.12 לקווי היסוד של הממשלה השלושים למדינת ישראל בראשות אריאל שרון נכתב: "הממשלה תפעל לפיתוח יישובי הפריפריה ולחיזוק ההתיישבות בנגב והגליל". ובכן - כיצד נפתח פער כה גדול בין קווי יסוד של ממשלה לבין הביצוע הלכה למעשה?
מן הראוי להדגיש, מן הסתם, כי הכישלון בטיפוח ופיתוח הגליל איננו נחלת ממשלת שרון בלבד - אלא כשלון מתמשך של רוב ממשלות ישראל בשנים האחרונות.
התשובה לכך אינה דווקא פוליטית, כפי שרבים ינסו, כמיטב המסורת הישראלית, לצבוע אותה אלא דווקא כרוכה בכשל ניהולי אסטרטגי שאינו אופייני דווקא לעניין פיתוח הגליל והנגב אלא קשור בטבורו לכל נושא מערכתי שהממשלה נדרשת לטפל בו.
גם ההסבר המלומד של מאמר המערכת ב"הארץ" היום (23.8.2004) "מקפח" את הכשל הניהול האסטרטגי ומפנה את האשם לעבר המדיניות המכוונת של ממשלת שרון המתעלמת מסדר העדיפות של פיתוח הגליל.
אינני סבור כך. אני סבור שאריאל שרון וממשלתו, כמו גם הממשלות הקודמות היו מודעות לחשיבות פיתוח הגליל - אך פשוט אין בידם את הכלים המנהיגותיים והניהוליים ליישם כוונה זו.
בצדק ניתח מחבר הדוח את הממצאים לפי משרדי הממשלה - אלה היו צריכים לממש את קווי היסוד של הממשלה, כל אחד בתחומו, באמצעות הקצאת משאבים והעתקת סדרי עדיפויות, כאשר משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה היו אמורים לפקח על ביצועיהם אשר יחדיו כולם היו אמורים לעצב תמונה כוללת של פיתוח הגליל.
אין ולא קיים תהליך כזה בממשלה.
אנו יודעים היטב כי משרדי הממשלה ברובם נתונים בידיים המייצגות לעיתים אינטרסים צרים, כאשר סדר העדיפות של המשרד מוכתב על-פי התנהלות העבר, העובדים ו"צרכים מיוחדים" אליהם מפנה השר או המנגנון הפוליטי במשרד משאבים מיוחדים.
משרד התיירות, לדוגמא, בימיו של המנכ"ל אהרון דומב, על-פי התחקיר במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" לא יכול היה לתת עדיפות לגליל בשעה שהמנכ"ל עסוק רובו ככולו בהפניית משאבים לסקטור ש"שלח" אותו למשרד ולשר שמינה אותו.
כך הדברים מתקיימים גם בחלק מהמשרדים האחרים. קווי היסוד של הממשלה נשכחו כבר מזמן וכל משרד עסוק בהישרדות מחד ובניסיון להפנות כמה שיותר תקציבים ומשאבים ליעדים קצרי טווח שיהיה ניתן למדוד את "תרומתם" כבר בבחירות הקרובות מאידך.
אין הדבר אומר שהמשרדים אינם עוסקים בגליל - אולם ללא ספק בהיעדר מחויבות למימוש קווי היסוד של הממשלה. התוצאה היא שמשאבים מוגבלים מופנים לגליל אך אין בהקצאת משאבים אלו כל "יד מכוונת" ויצירת "סינרגיזם" שאכן יביא לשינוי המציאות בגליל.
כבר לפני כעשור הוחלט כי משרד ראש הממשלה "ינהל" פרויקטים מסוג זה - רעיון יצירתי וטוב. אולם, הלכה למעשה, אין בכוחו של אגף בודד במשרד ראש הממשלה לקדם נושאים מורכבים אלו ולכפות את רצונו על משרדי הממשלה. כל המנכלי"ם של משרד ראש הממשלה בעשור האחרון שאפו לטוב ובכנות רבה התכוונו לקדם "פרויקטים לאומיים" מסוג זה - אך ידם קצרה, ועיתים גם לא זכו לגיבוי מספק.
אני כן מאמין בשאיפתם של אריאל שרון, אהוד ברק, בנימין נתניהו, יצחק רבין ז"ל וקודמיהם לקדם את פיתוח הגליל. בעייתם לא הייתה שאיפה אלא יכולת ביצוע של מטרות לאומיות אסטרטגיות.
גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מצטיין ככל שיהיה [ורובם היו כאלו] לא יוכל לקדם הנושא לבד. זהו כשל מינהלי מתמשך שחייב בתיקון בסיסי ושורשי.
