כאשר עולה לעיתים השאלה "מה לעזאזל האמריקנים עוד רוצים מפולארד אחרי כמעט 20 שנה?!", ישנם גורמים כאלה ואחרים המנסים לטעון כי הדבר נובע דווקא מ"היחסים הקרובים" בין ישראל לארה"ב. לטענתם, דווקא מכיוון שארה"ב רואה בישראל בת-ברית צמודה כל כך, נתפסת הפעלתו של פולארד כ"בגידה בתוך המשפחה".
הטענה הזו היא מגוחכת מלכתחילה. אם האמריקנים באמת חברים כה טובים שלנו, כיצד קרה שהסתירו מידע על נשק אב"כ המתפתח במדינות ערב? הרי את המידע הזה הם היו חייבים להעביר לנו על-פי הסכמים! האם זו לא "בגידה בתוך המשפחה"?
אך בכך לא נגמרת הצביעות. לפני מספר ימים, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" כתבה העוסקת בריגול האמריקני במדינת ישראל. האמת היא, שרוב המידע שהופיע בכתבה איננו חדש - אך כדאי לרענן מעט את הזיכרון. למי אומר משהו שמו של יוסף עמית, קצין צה"ל שפעל כסוכן אמריקני והעביר מידע מסווג. הוא נידון ל-15 שנה בכלא ושוחרר לאחר 7 שנים בלבד - בלחץ אמריקני.
ומה לגבי האנטנות על גג השגרירות, שמטרתן היא ריגול על-ידי ציתות אלקטרוני? ולקינוח, "איסוף מידע" מאנשי אקדמיה השוהים בחו"ל ומעבירים מידע שאליו הם נחשפים במסגרת שירותם במילואים? ככלל, שתי הקומות העליונות של השגרירות האמריקנית הן מרכז ביון אחד גדול - בלב תל אביב. אגב, עם כל הצער על הפגיעה ב"ליברטי" התמימה במלחמת ששת הימים - מישהו מוכן להזכיר מה היא עשתה כאן בדיוק?
אך אם להודות על האמת - קשה לבוא בתלונות כלפי האמריקנים. אכן, העונש שהוטל על פולארד הוא חסר כל פרופורציה והיגיון. אך מה ניתן לטעון כלפי האמריקנים, בשעה שמדינת ישראל ונבחריה מתנהגים בצביעות לא פחותה? דוגמא לכך אפשר לראות בהתבטאותו של אחד מחברי הכנסת שהתפרסמה השבוע בתקשורת. בתגובה לסירובו של פולארד לקבל ביקור מאותו ח"כ, בטענה שביקורים אלו אינם גוררים אחריהם שום פעילות ממשית, אלא רק צילומים ויחסי ציבור, השיב לו הח"כ כי השקיע בעניינו של יהונתן זמן וכסף רב וכי הוא סבור שבעומק ליבו גם יהונתן עצמו איננו מאמין כי הוא ראוי לייחס הזה.
בואו ונחזור שנייה על העובדות, על-מנת להחליט למה פולארד ראוי...
פולארד פעל למען המדינה ובשליחותה, והובטח לו כי בכל מקרה של תקלה, הוא יוכל למצוא מקלט בטוח בשגרירות. ההבטחה לא ממש קויימה וכאשר הגיע יהונתן לשגרירות, כששוטרי ה-FBI מחכים לו בחוץ, נתקבלה ההוראה מהארץ לדחוף אותו החוצה מהשגרירות - פשוטו כמשמעו...
לאחר מכן, במהלך חקירתו של פולארד החליט שר החוץ דאז, שמעון פרס, להחזיר לאמריקנים את המסמכים שהעביר פולארד. בראיון שהתקיים לפני מספר שנים, סיפר יהונתן כיצד נדהם לגלות את המסמכים עם טביעות אצבעותיו עליהם מונחים על השולחן. למותר לציין שהעניין לא ממש הועיל למצבו המשפטי של יהונתן.
גם לאחר שנשפט יהונתן, סירבה מדינת ישראל להכיר בו. רק לאחר שנים של מאבקים ואיומים בפנייה לבג"צ, הצליח יהונתן לקבל את ההכרה הרשמית כאזרח ולאחר מכן גם כסוכן ישראלי שעל מדינת ישראל חלה אחריות כלפיו.
אחרי כמעט 20 שנה בכלא, עדיין לא מבצעת מדינת ישראל שום פעילות לשחרורו של יהונתן. האם יש גבול לחוצפתו של הח"כ המתייחס לעניין כאילו הוא עושה טובה למישהו?
_________________
הכותב הוא פעיל במטה הפעולה למען יהונתן פולארד. המאמר התפרסם לראשונה באתר www.FreePollard.org.