היום לפני 11 שנים עמדו על מדשאות הבית הלבן שלושת חתני פרס נובל לשלום שהסתבר שאינו אלא פרס נובל לטרור: רבין, פרס, ערפאת. היום, 11 שנים אחרי, הוכיח פרס בראיון ל-YNET שהוא לא למד דבר מהמחדל הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, הרשום על שמו לדיראון: מחדל אוסלו, שהוביל באופן צפוי מראש למלחמת אוסלו, הקשה במלחמות ישראל, עם למעלה מ-1,000 קורבנות, לא סופי.
אפילו במבט אחורה הוא משוכנע שהסכם אוסלו הוא "אחד ההישגים המדיניים הגדולים של מדינת ישראל". שיא העיוורון של פרס מתבטא באמירה שלו על פרס נובל לערפאת: "אני חושב שהגיע לו. הוא קיבל על שהסכים לחזור לגבולות 67". כלומר, לא רבין השבוי בידי פרס וביילין הסכים לחזור לגבולות 67, אלא ערפאת, שעשה מחווה אצילית וויתר לשותפו פרס - זמנית - על ישראל שבתוך גבולות אושוויץ. ומי שהוגדר כחתרן בלתי נלאה ממשיך להאמין במעשה ידיו הטובע בדם: "אין כישלון. יש דחייה בביצוע. אוסלו תבוצע עד תום". לשם כך הוא חותר באופן בלתי נלאה לתפקיד שר החוץ, ממנו כבר הצליח להפיל ראש ממשלה אחד לתהום.
פרס צודק. אין כישלון. אוסלו הצליח עד כדי כך שאפילו פרס ב', המכהן היום כראש ממשלת ישראל, אימץ את אוסלו - גם אם תחת המסווה של "הינתקות" - ולשם כך חותר אף הוא להמליך עליו ועלינו את פרס, כדי ש"אוסלו תבוצע עד תום". וכדי להשלים את התמונה המזוויעה, עמרי שרון מכריז, 11 שנים אחרי, שפגיעה בערפאת תהווה פגיעה בציונות, כלומר בנו של פרס ב' אף הוא אנטי-ציוני ואוהד של הרוצח מהמוקטעה.
שרון מניף דגלים, שחור ולבן
בהרמת כוסית עצובה לרגל השנה החדשה, השנה החמישית למלחמת אוסלו, דיבר ראש הממשלה שרון על הצורך להניף דגלים רבים בו-זמנית. בפועל הוא מניף 2 דגלים, שחור ולבן. הלבן הוא דגל הכניעה לטרור הערפאתי וההינתקות מן המלחמה בטרור. זו המשמעות הבלתי נמנעת של מדיניותו שאינה אלא שטחים תמורת טרור, ומתן פרס ותמריץ לטרור באמצעות בריחה מפניו. השחור הוא הדגל המתנוסס מעל הפקודה הבלתי חוקית בעליל, שאסור לתיתה ושאסור לבצעה, שכל תכליתה גירוש יהודים מבתיהם בגלל יהדותם, ללא מוסר וללא היגיון.
הכלכלה - קורבן ההינתקות?
בימי מכבסת המלים האוסלואידית הומצא מטבע הלשון המקברי: קורבנות השלום, שנועד לציין שהקרבת קורבנות אדם על מזבח "השלום" היא מחיר קביל. בימי מכבסת המלים ההינתקותית עלולה כלכלת ישראל, המגלה סימני התאוששות ראשוניים, להיות קורבן ההינתקות. כיצד ניתן להסביר את שפיכתם של מיליארדים רבים על גדר "הביטחון" שאינה אלא גדר קורי עכביש, ואת הנכונות להזרים מיליארדים רבים נוספים למימון תוכנית ההינתקות, וכל זה כאשר הכסף הרב דרוש למימון צרכים חברתיים רבים: מלחמה בתאונות הדרכים, חינוך, בריאות, רווחה, שיקום הרשויות המקומיות. כל אלה נפגעים, ובלבד שיימצא המימון להרפתקת ההינתקות, כאמור מהדורת 2004 של הסכם הדמים מלפני 11 שנים.
אחד העקרונות החשובים בתוכנית הכלכלית הוא שמירת יעד הגירעון, 3% מתקציב 2005, או 13 מיליארד וחצי ש"ח. עיקרון אחר הוא ייחוס מקורות מימון לכל הוצאה ממשלתית. אלא מאי? התוכנית המגלומנית של בריחה וגירוש, שעלותה עולה ממהדורת חדשות אחת לרעותה, אין לה כיסוי תקציבי. ניסיון לבצע את התוכנית יחייב הגדלה דרמטית של הגירעון ו/או פגיעה נוספת ביעדים החברתיים החשובים הנ"ל. כלומר פגיעה בכלכלה ובחברה גם יחד, ובלבד שגחמת הבריחה תצא לפועל. נגיד בנק ישראל מזהיר מכך. מבקרים כלכליים התומכים ב"התנתקות" ממלאים פיהם מים. מדוע?!
מופז אינו מזהה את האויב
באופן בלתי מובן ביצע ראש הממשלה שרון פניית פרסה מסוכנת. יד שמאלו לביצוע המלאכה הבזויה - שאינה ניתנת לביצוע - הוא שר הביטחון מופז, שאינו ממלא את הדרישה הבסיסית משר ביטחון בכלל ובעת מלחמה בפרט: בעיצומה של מלחמה הוא טועה בזיהוי האויב, ובמקום להכריע את האויב הוא מתכנן כיצד להפעיל את צבא ההגנה לישראל נגד אזרחי ישראל. במדינה מתוקנת ליקוי כזה בתפקידו של שר ביטחון היה מחייב את הדחתו המיידית. במדינת המתנתקים נוהגים כללים אחרים.
מזוז אינו מזהה את המסיתים
במסגרת הדה-לגיטימציה והדה-הומניזציה כלפי המיועדים לטרנספר מתעלמת התקשורת הישראלית מכך שמרבית המתנגדים לתוכנית הסהרורית אינם "מתנחלים" - שדמם מותר ושחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כביכול אינו חל עליהם - אלא יהודים לגיטימיים, החיים בתוך "הקו הירוק" ומתנגדים לגזרות הממשמשות ובאות.
הביטוי "גזרות" משמש כמונח "רשמי" כמעט בפי מגישים בכירים בתקשורת "הממלכתית" כדי להביע את התנגדותם האישית - את מי היא מעניינת? אבל לעולם הם לא ישתמשו במונח זה להגדרת מדיניותו הדרקונית של ראש הממשלה, שלפתע נעשה חביב התקשורת וזוכה לרוח גבית ממנה, כל עוד יילך בתלם של אוסלו.
גם הביטוי "הסתה" משמש רק לתיאור דבריהם הלגיטימיים של מתנגדי תוכנית הבריחה - "ההינתקות" על פי מכבסת המלים השרונואידית - אבל אינו מיוחס למסיתים הקוראים בגלוי לשפיכות דמים. מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, מתקשה לזהות מסיתים אלה ולפעול נגדם. כדי להקל עליו, להלן מספר דוגמאות להסתה שיש לטפל בה:
- לפני חודשים אחדים התראיינו 4 ראשי שב"כ לשעבר - פרט מעניין: כולם אנשי שמאל - ב"ידיעות אחרונות", ואחד מהם - עמי איילון - לא נרתע מן האפשרות של מלחמת אחים;
- לפני שבועות אחדים כתב יואל מרקוס ("הארץ", 09.07.04) - מי שהפך את עצמו לגלגול 2004 של אורי דן ותומך באופן עיוור בכל מעשה ואמירה של שרון - תחת הכותרת "אל תפחידונו בשפך דם": "אל תפחידו אומה - שרבבות מבניה נהרגו במלחמות להבטחת עצם קיומה - בשפך דם למען השלום". מבחינתו של מרקוס, שרון יכול לשפוך דם יהודי, גם כאשר ההינתקות ההזויה אפילו אינה מתיימרת להוביל לשלום, ואפילו אביה-מולידה מודה שהטרור יימשך ואף יגבר כתוצאה ממנה.
- לפני ימים אחדים פרסם ארי שביט (מוסף "הארץ", 20.08.04) ראיון עם איש השמאל הקיצוני, אבו וילן. שער הגיליון זעק "מלחמת אחים בפתח", וכותרת הראיון עצמו היתה "בדרך לאלטלנה 2". תוך התעלמות מהעובדות ההיסטוריות שבאלטלנה 1 ירה "התותח הקדוש" של בן-גוריון ורבין על יהודים שלא פתחו באש, אבו וילן מייחל לכך שיהודי בודד יירה כדור בודד, ובלבד שתימצא עילה למלחמת האחים מבית מדרשו של "מחנה השלום".
עוד הוא קובע כי "צה"ל יהיה חייב לפתוח באש כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית", ומתעלם מכך שהוא קורא לירי על אזרחים המתנגדים לטרנספר אנטי-דמוקרטי שלהם מבתיהם רק בגלל היותם יהודים. ירי שהוא פסול בעיניו מול אזרחים ערביים ואף מול האויב הערבי, כשר כאשר מדובר באזרחים יהודים "רעים". מתוך התנשאות הוא רואה בכך "מאבק של טובים מול רעים. אנחנו או הם. כמו שהיה בנגבה מול הפולש המצרי". השנאה והעיוורון מובילים אותו לאי-הבחנה בין אוהב לאויב, בין עמית לטורף: "אנחנו עומדים בפני אויב מבית".
- כמו כן, לקראת כל הפגנה של מתנגדי הטרנספר, ובכיכר ציון בפרט, מופיעה להקה קבועה המזכירה את "הימים שלפני רצח רבין" ומנסה לרמוז כאילו המחנה הלאומי כולו אשם בגין פשעו של יחיד; המזכירה את "תמונת רבין במדי אס אס", ומתעלמת מכך שהתמונה הופצה על-ידי פרובוקטור של השב"כ כדי להבאיש את ריחם של מפגינים לגיטימיים; המזכירה את "מי שעמד על המרפסת", ומנסה לקשר באופן פסול ומקומם בין מי שנלחם על ביתו לבין מי שסייע לצורר.
מומלץ ליועץ המשפטי לממשלה להיעזר ברשימה חלקית זו בבואו לאתר את מי שמסית למלחמת אחים.
בפרוס השנה החדשה יש לומר "תכלה שנה וקללותיה", לרבות הבריחה מפני הטרור וגירוש יהודים מבתיהם בארצם.
__________________________
כותב המאמר הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
